קיצור הלכות שמיטת כספים ופרוזבול
[מתוך ספר שביתת השדה לקניית הספר לחץ כאן]
א. נאמר בתורה: "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה, וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו, לא יגוש את רעהו ואת אחיו, כי קרא שמיטה לה'" (דברים טו, א-ב).
וזוהי מצות שמיטת כספים, שהמלוה מצוה עליו להשמיט את חובו, ואסור לו לגוש את רעהו.
ובזמן הזה אין נוהגת מצות שמיטת כספים מן התורה אלא מדברי חכמים.
ונוהגת בכל מקום ואף בחוץ לארץ. ונוהגת הן באנשים והן בנשים.
ב. המלוה את חבירו, גובה את חובותיו, עד תום שנת השמיטה, ובצאת השנה, בשקיעת החמה, של ליל ראש השנה של השמינית, הושמטו כל חובותיו, ואסור לגבותם מכאן ואילך.
ג. שביעית משמטת בין הלואה בשטר ובין הלואה בעל פה. אולם אם הלוהו על המשכון אינו משמט.
אך אם נתן לו המחאת בנק, כנגד ההלואה, כיון שהמחאה זו מחוסרת גבייה, הרי שהשביעית משמטת הלואה זו.
ד. חוב שזמן פרעונו יחול, רק לאחר ראש השנה של שמינית, אין שביעית משמטתו. וכן המלוה את חבירו בסתם, ללא קביעת זמן לפרעון,
אם הלווהו לאחר ראש חודש אלול של שביעית, אינו נשמט, כיון שסתם הלואה לשלושים יום, ונמצא שהפירעון יחול לאחר ראש השנה.
ה. הקונה בחנות מוצרים שונים, ולא שילם בעדם, אלא קנה בהקפה, כדרך הקונים שמשלמים אחת לתקופה, אין השביעית משמטת חוב זה.
אולם אם עשה חוב זה כמלוה, שתאריך פרעונו קודם צאת השמיטה, שביעית משמיטתו.
וכן כל שאינו קונה בהקפה בדרך כלל, ובאופן חד פעמי לקח מוצר ולא שילם, ועברה שביעית, הרי חוב זה נשמט.
ו. המפקיד כסף בבנק, באופן שיכול לגבותו בכל עת שירצה ואף קודם תום שנת השמיטה, ועברה השביעית, יש להסתפק אם שביעית משמטת חוב כגון זה.
ז. שכירים או פועלים וכיו"ב, שבעל הבית חייב להם תשלומי משכורת, אין השביעית משמטת חוב זה.
אולם אם עשו חוב זה כמלוה, השביעית משמטת.
ח. בית דין שפסק על אדם תשלומים, ואיחר בתשלום, אין השביעית משמטת חוב זה. וכן חובות שנמסרו לבית דין, אין השביעית משמיטתם.
ט. החב חוב לצדקה, אין שביעית משמטת חוב זה.
וכן החב חוב לקופת גמ"ח אין השביעית משמטת חוב זה, ויש מי שחילק בין קופת גמ"ח השייכת לרבים, שאין השביעית משמטת,
לבין קופת גמ"ח השייכת לאדם פרטי, שהשביעית משמטת חובות שחייבים לו.
(ולכן ראוי לכל בעל גמ"ח לעשות פרוזבול, וכמבואר להלן).
י. המשאיל לחברו מוצרים שאינם חוזרים בעינם, אלא אחרים הדומים למוצרים שנלקחו, דומה לדין הלוואת כסף, שהשביעית משמטתו.
ולכן אשה ששאלה מחברתה קודם צאת השמיטה מוצרים שאינם חוזרים בעינם, ועברה השביעית,
אין חברתה יכולה לתבוע ממנה את המוצרים, שהחוב נשמט.
יא. הלל הזקן בראותו שהעשירים נמנעים מלהלוות לעניים כסף, מחשש שלא יחזירו והשביעית תשמיט,
עמד ותיקן פרוזבול (פרו=תקנה. בול=לעשירים).
ומהותו של פרוזבול הוא על פי מה שנתבאר לעיל (סעיף ח), שחובות המסורים לבית דין, אין השביעית משמיטתם.
וזה שתיקן הלל, שהמלווה מוסר חובותיו לפני בית דין, ואומר בפניהם שיכול לגבות בכל זמן שירצה.
יב. אין כותבים פרוזבול אלא בבית דין חשוב, דהיינו שלשה דיינים הבקיאים בדין, ויודעים דינים אלו, והמחום רבים עליהם באותה העיר.
וצריך שלא יהיו הדיינים קרובים זה לזה. (ואמנם רשאי לכתוב פרוזבול בפני דיינים הקרובים למלוה).
יג. אם אין המלוה רוצה לטרוח ולבוא בפני בית דין, יכול למסור חובותיו לבית דין בפני שני עדים, וכמו שנהוג היום שיש שטר פרוזבול מוכן, שכתוב בו עדות של שני עדים שבא בפניהם מלוה פלוני ומסר כל חובותיו לפני בי"ד מסוים, וחותמים עליו שני העדים, ואף שהדיינים אינם יודעים כלל ממסירת חוב זה, מועיל הפרוזבול באופן כזה.
והעדים החתומים צריך שלא יהיו קרובים למלוה, ומכל מקום בדיעבד גובים בפרוזבול שהעדים קרובים למלוה.
יד. אין צריך לפרט את שמות הלווים בשטר הפרוזבול.
טו. יכול המלוה למנות שליח, שיכתוב עבורו את הפרוזבול.
טז. אף הנשים חייבות לעשות פרוזבול (אם יש לה הלואות, או פקדונות וחסכונות בבנק), ויכולה האישה למנות את בעלה שליח שיכתוב עבורה את הפרוזבול.
יז. מנהלי בנקים וחברות, צריכים לעשות פרוזבול, וכן ראוי לבעלי קופות גמ"ח. ודי לעשות פרוזבול כללי לכלל החובות.
יח. אין כותבים פרוזבול, אלא אם כן יש ללוה קרקע, ואפילו קרקע כל שהוא, בין שהיא שלו ובין בשכירות, ואפילו על עציץ נקוב המונח על גבי יתידות (אף שהמקום עליו מונחים היתידות אינו שלו), ואם אין ללוה קרקע, מקנה לו המלוה קרקע ואפילו שלא בפניו.
(ויש נוסחאות של שטרות, שהקנאה זו, כתובה בשטר).
יט. אין הפרוזבול מועיל אלא לחובות שהלוה המלוה עד זמן חתימתו, אולם הלואות שנעשו אחר כך וזמן פרעונם קודם צאת השמיטה, אין הפרוזבול מועיל, והשביעית משמיטתם, ועליו לעשות פרוזבול נוסף.
כ. מי שכתב פרוזבול, ואבד לו קודם שיצאה שביעית, רשאי לגבות חובו.
כא. כל המחזיר חוב שעברה עליו שביעית, רוח חכמים נוחה הימנו.
כב. ראוי לכל אדם שאחר שעשה פרוזבול לחובותיו, שילוה מעות לחבירו ויקבע עמו זמן פרעון קודם צאת שמיטה,
ולאחר השביעית כשיבוא לפרוע את ההלואה יאמר לו "משמט אני" ובכך יקיים מצות שמיטת כספים.
