מבוא: משפחת התריפסים נמנית על סדרת התריפסאים השייכים למחלקת חרקים. עשרות מינים של תריפסים מוכרים נמנים עם סדרה זו, כאשר האחרון מסדרה זו, התגלה בארץ רק בשנת תשמ"ח על צמחי חרצית, וכיום הוא נפוץ בכל הארץ על פונדקאים רבים. התריפסים עוברים תהליך של: בוגר, ביצה, זחל, קדם גולם, גולם ובוגר. לתריפסים יש קבוצה של נקבות, שבקצה הנקבה יש צינור הטלה שבעזרתו הן מחדירות את הביצים לתוך רקמת הצמח, ויש את הקבוצה השניה שאין להן צינור הטלה, והן מטילות את הביצים על הצמח. על פי רוב מתחפרים התריפסים במקומות מכוסים שבצמח, כך שניתן לראותם בינות לפרחים, או בחיקי העלים, בין הגלדים של הבצל. התריפסים מוצצים בדרך כלל את העלים ועקב כך פוגעים בכרולופיל [=חומר הצבע של העלה] וגורמים לשינו צבע העלים. כמו"כ העלים מתמלאים בכתמי צואה שחורה שלהם. התריפס – על כל דרגותיו, הוא זריז ונייד למדי [בשלב הצעיר מאד הוא יותר איטי], מלבד תריפס השמש שהן הזוחלים והן הבוגרים תנועתם היא איטית מאד. בשלב מסוים חלק מסוגי התריפסים הם בעלי כנף, ראה התייחסות הלכתית לכך בכרך זה.


תריפס מתחבא בין החלק הלבן והירוק של בצל ירוק

סימני מציצה של תריפס, ניתן להבחיל בזחל תריפס לבן

תריפס מכונף







