כשרות דג 'מרלין'

המיוחד בדג זה הם קשקשיו בהיות הדג בוגר, קשקשיו אינם עגולים ושוכבים אחד על מישנהו כשאר הדגים, אלא צורתם חדין כצורת מחט, הקשקשים הם קטנואידים שצורת שפתם של הקשקשים שונה בכך שהן משוננות, ויש מסוג קשקשים אלו שצורתם הכללית שווה לקשקשים הרגילים, ויש שצורתם אליפסה ולא עגולה בקצוות, וזה המצוי בדגים אלו שצורת הקשקשים ארוכה וחדה והם  משוננים ומסרקיים. בנוסף, גם הצבע של הקשקשים הוא לבן אטום ולא שקוף. עיקר הדיון ההלכתי שיש בו ממש על דג זה, נסוב על הצורה המיוחדת של הקשקשים [כי צבע הקשקש, והחרב שבפיו אין בזה דיון כלל, שכן דגים רבים הם כעין זה, והם כשרים בלי כל ספק].

ובתולעת שני חלק ב (בפרק העוסק בסימני טהרה), הארכתי על דג זה ותימצות הדברים שדעתם של הגאון הרי"ש אלישיב זצוק"ל, להתיר דג זה. וכן פורסם בשם הגר"ש וואזנר זצוק"ל, וכן דעתו של מרן עט"ר הגרע"י זצוק"ל כפי ששמעתי מבנו הגר"א יוסף שליט"א. וכן דעתם של עוד כמה מגדולי הדור. אולם כאשר הבאתי דג זה לפני מו"ר הראש"ל הג"ר שמ"ע שליט"א, הוא נשאר בספק על דג זה מחמת שהוא חשש מדברי הגאון הצמח צדק  שקשקשים שצורתן חדה כמחט אינם הקשקשים האמורים בתורה. ויש להחמיר בזה עד שיימצא סימוכין ויתידות חזקות לפשוט את אשר נשאר בספק.

אלא שכתבתי שם, שלכאורה דברי הצ"צ איירי על דג שמוכר לנו היום ושם אכן הם חדים כמחט וכמסמרים כלשונו, ולא רכים כדג שלפנינו. ועוד שדג זה בצעירותו קשקשיו עגולים, ובבגרותו הקשקשים חלקם נושרים וחלקם מתחלפים למסרקיים – כפי הנראה לפנינו. ואם כן לכאורה יש להתיר ללא כל חשש את הדג זה. [ואמנם לזה השיב לי מו"ר הראש"ל הג"ר שמ"ע שליט"א, שאפשר שהקשקשים לא השלימו צורתם והצורה הראשונית שלהם היא שלב לצורה הסופית של הקשקש, ואזלינן בתר צורתו הסופית שהיא הצורה האמיתית].