בית הדין עצמו פועל מכח הציבור ומכך כוחו ומכאן ההיתר שלו לבצור ולקצור כאחד ולמכור במידה ובמשקל וכו". ואדרבה זמן רב לפני השמיטה אנו מודיעים לציבור שיש בי"ד הפועל לטובתם ומכוחם, והם אכן הולכים ולוקחים התוצרת ומראים את רצונם בפעילות ביה"ד. וכמובן כ"ז במקום שחלילה אין קלקול ויאמרו השולחים לתקוני שדירתך ולא לעוותי. [אכן אי"צ לבצע מינוי נוסף, והרי הדברים מפורשים להדיא במשנה ב"מ דף ל. שאדם שמצא מציאה מתנה בפני ג" אנשים (ע"י ברי"ף ובמאירי) ובדרך זה רשאי לגבות שכר טרחו מלא וכו"].

למעשה, הדרך הנכונה היא לחלק את פירות אוצר בית דין, בתחנות חלוקה על כל המשמעות של זה וספרט כדי להדגיש שזה תשלום על הוצאות ולא שכר עבור פירות, ובכך מתרחקים מאיסור סחורה. בפועל יש מקום בהלכה להתיר לבצע את החלוקה גם בחנות פירות וירקות רגילה, אלא שיש לציין בהבלטה שהתוצרת היא אוצר בית דין ושהמקום מוגדר כתחנת חלוקה. רק שיש לוודא שאכן האוצר בית דין עומדים בראשו תלמידי חכמים המנהלים את האוצר כדת וכדין ושאכן את סך העלות הם קבעו על פי הוצאות, וכו‘. במידה ואלו הנתונים שיש לפניך, ואף בעל החנות מציג בפניך אישור כי הוא משמש כתחנת חלוקה והמחירים הם אותם שקבעו בית הדין, אתה רשאי לקחת משם תוצרת ולאכול בקדושת שביעית.