ידוע, דעתם של רבותינו, ובהם הרדב"ז, מהר"ש גרמיזאן, הבן איש חי, ועוד מגדולי חכמי ספרד עד אחרוני דורנו — ובהם הגר"י ניסים, מרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל, הראש"ל הגר"מ אליהו זצ"ל והגר"ש משאש זצ"ל — שכל צמח הנותן פרי בתוך שנתו הראשונה מזריעה בגרעין, דינו כ"פרי האדמה". על יסוד זה הכריע הבן איש חי כי דין הפפאיה לענין ברכה הוא "האדמה", וכן אין נוהג בו דין ערלה.
לפני כשלושים שנה, היו שביקשו לטעון כי נתון זה — שהפפאיה נותן פרי בתוך שנה — נכון דווקא בתנאי גידול שבחו"ל ולא בארץ ישראל, אף שלכאורה היה מקום לדון אחר מקום גידולו המקורי. בעקבות זאת הורה לנו מרן הראש"ל זצ"ל לבצע זריעה בארץ ישראל ולבחון את המציאות בפועל.
ואכן, לאחר זריעת גרעיני פפאיה בארץ, הניבו הצמחים פרי בתוך כשמונה חודשים בלבד, ובכך נמצא חיזוק לדברי רבותינו זיע"א הסוברים כי ברכת הפפאיה היא "האדמה".
אולם למרבה הצער, אף שהמחקר נערך באמצעות רבני המכון, בראשות מו"ר ראש המכון, ובשיתוף אגרונום המכון, הועלו במהלך השנים טענות שונות לערער על תוצאותיו; בין היתר נטען שמא הזן שנבדק אינו הזן הנפוץ בארץ ישראל, וכן הועלו השגות נוספות.
לנוכח הדברים, ומתוך רצון לברר את המציאות באופן המניח את הדעת לכל העוסקים בתחום, הוחלט במכון לקיים מחקר נוסף ומורחב, הפעם במסגרת חווה חקלאית ציבורית ובפיקוח מלא.
במסגרת המחקר החדש נזרעו כ־80 זרעי פפאיה, שנלקחו מן הזן הנפוץ הגדל כיום בארץ ישראל. הזריעה בוצעה בראש חודש סיון תשפ"ו, בפיקוח אגרונום המכון הרב נחמיה חדד, ובשיתוף מנהל החווה באלעד, הרב שמעון ניסן. חלק מן הזרעים נזרעו ישירות באדמה, וחלקם בעציצים, במטרה לבחון פעם נוספת, באופן מסודר ומתועד, את זמן הנבתם מזריעה בגרעין.
במכון רואים במחקר זה נדבך חשוב בחיבור שבין עולם ההלכה לבין המציאות החקלאית בת זמננו, מתוך שאיפה לברר את הנתונים באופן מקצועי, מדויק ומבוסס, ולהעמיד את המציאות באופן ברור לנגד עיני כל העוסקים במלאכת הפסיקה בתחומים אלו. ואף שאין דברי רבותינו זיע"א צריכים חיזוק, מכל מקום מן הראוי שתהא המציאות גלויה ומוחשית לעיני כל העוסקים במלאכה זו.
