א. תמצית דיני כלאי הכרם
[בהרחבה יעוי’ שו”ת חלקת השדה חלק א כלאים סי’ ט-י]
א. הזורע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד אסור לכו”ע מה”ת ושניהם נתקדשו ואסורין בהנאה.
ב. הזורע שני מינים בצד הכרם ללא מפו”י עם חרצן, י”א שמותר אפי’ מדרבנן (הר”י וכ”ד הרא”ש), וי”א שאסור עכ”פ מדרבנן [הרמ”ה, החינוך, הראב”ד אליבא דהרא”ש] וי”א שזה אסור דבר תורה אלא שאינו לוקה [דעת הרמב”ם, ועוד ראשונים, וכ”ה דעת מרן השו”ע]. וי”א שאם זרע שני מיני תבואה במפו”י ללא חרצן בתוך כרם קיים, דינו כמפו”י ואסור מדאורייתא ולוקין עליו [המאירי].
ג. זריעת מין אחד בכרם, אותם ראשונים הנ”ל שהתירו בב’ מינים, ק”ו שבמין אחד מותר. ודעת הר”ן אע”ג שאסר בב’ מינים, מ”מ במין אחד בכרם התיר. וכ”כ הריטב”א, ודעת רבינו הרמב”ם שאפי’ במין אחד אסור מהתורה אלא שאינו לוקה, וכלשונו סתם בשו”ע.
ד. הזורע סמוך לגפן יחידית י”א שמרחיק ג’ טפחים [תוס’ וכן דעת החינוך], וי”א וכ”ה להלכה שמרחיק ו’ טפחים [רמב”ם וכ”פ השו”ע]. י”א שרק הזורע מין אחד עם חרצן בגפן יחידית אזי מקדש ונאסרו שניהם, אבל אם זרע מין אחד ללא מרחק של ו’ טפחים שהוא מדין עבודת הכרם, אע”ג שאסור בזריעה מ”מ אינו מקדש כלל [כ”כ התפא”י בדעת השאילתות ועוד]. י”א שאם זרע אפי’ במין אחד בצד גפן יחידית הרי זה קידש ונאסר מה”ת וכ”ה להלכה [רמב”ם ושו”ע] וי”א שאין הזריעה בצד גפן יחידית אלא מדרבנן [היראים, הרש”ס ועוד].
ה. אם הרחיק כנצרך, משרשי הגפן, אלא שזרע תחת סוכת הגפן – תחת השריגים או העלים, הרי זה קידש, ואפי’ בגפן יחידית, אלא שקידוש זה אינו אלא מדרבנן [התוס’ בב”ב]. אם הסיכוך של הגפן רחוק מהירק או התבואה, גובה של י’ טפחים פסקו גדולי ההוראה להתיר בזה [מהד”ם בן חביב, מוהר”י מולכו, הברכ”י (שסתם כדבריהם), המבי”ט]. ויש מי שפקפק בזה אך בצירופים אחרים כתב שודאי שיש להקל בזה [החזו”א].
ו. בדין המינים האסורים בכרם רבו הדיעות. י”א שהכל אסור מהתורה (ר”ח הכהן בשיטמ”ק – דעה יחידאה]. מיני תבואה וקנבוס ולוף אסור לכו”ע מהתורה. שאר ירקות י”א שאסור מהתורה, וי”א שאסור מדרבנן. ובדעת הרמב”ם נחלקו הדיעות, י”א שאסור מהתורה [כסף משנה ועוד]. וי”א שאינו אסור אלא מדרבנן [המהרי”ק, הרדב”ז וכ”ד רוב המפרשים בר”מ] לענין זרעים שכתב הרמב”ם עי’ מה שכתבנו בפנים. וזרעים שאינם נאכלים כלל דעת הרמב”ם שמותר משום כלאי הכרם, ואפילו שיש המקיימים אותם, וי”א שכל מין שמקיימים אותו אסור [ראשונים החולקים על הר”מ – הר”א ועוד]. ועי’ בפנים מש”כ בדין נענע הזרוע בכרם.
ז. קטניות בכרם, י”א בדעת הרמב”ם שזה אסור מן התורה [הכ”מ]. וי”א שאינו אלא מדרבנן [רדב”ז – ושם כתב שדינם כירקות, היינו אם הקטניות נגמרים עם הכרם כקנבוס ולוף אסורים מהתורה, ושאר קטניות מדרבנן]. וי”א שאע”ג שאסור מדרבנן בזריעה, מ”מ אינו מקדש בדיעבד שכבר זרע [ערוה”ש]. וי”א שמותר לכתחילה לזרוע קטניות בכרם, מלבד פול המצרי. ומ”מ קטניות עם חרצן במפו”י אסור מד”ס, [מרכבת המשנה]. ויש מי שלא חילק וכתב שלעולם לדעת הרמב”ם קטניות מותרים לכתחילה בזריעה בכרם, [בתי כלאים]. והחזו”א כתב שאמנם קטניות אסורין מדבריהן לפי הרמב”ם אך בצירוף ספיקות נוספים כגון במין אחד או ללא מפו”י יש להקל וסיים: ולפי”ז מותר לזרוע קטניות בכרם וצ”ע. עכ”ל.
ח. אם זרע את הירקות בכרם שלא הגיעו ענביו עדיין לפול הלבן, ועקר הירקות קודם שהגיעו הענבים לשיעור זה, הענבים מותרים באכילה. והירקות, הברכ”י כתב בשם זקינו שזה מותר. וכן דעת המהרח”ו להלכה. והחזו”א כתב שאין מספיק טעם זה להתיר באכילה, ועי’ בפנים.
ט. לדעת רבינו הרמב”ם וכן פסק בשו”ע כלאי הכרם בזמן הזה מדאורייתא, וכמו שהוכחנו בפנים. ואמנם כסניף אפשר לצרף את הסוברים שכלאי הכרם בזה”ז אינו אלא מדרבנן [תוס’ יבמות דף פ”א ע”א בד”ה מאי היא], וכן התיר למעשה בצירוף סניף זה בשו”ת מהרשד”ם (יו”ד סי’ קצ”ג), וכ”כ החזו”א (סי’ י”ג אות ח’), לצרף דיעה זו בכלאים. וכ”כ כה”ג מרן הראש”ל (שליט”א) לענין ערלה ועי’ בפנים.
י. היכא שברור שהכרם הוקדש ונאסר, הרי הוא טעון שריפה, ונראה שאף מצוה לשורפו, וכמש”כ בפנים, ודלא כהערוך השולחן. וכיון שהוא אסור בהנאה, הרי שהוא נאסר בהנאה אף שלא כדרך הנאתו. ובודאי שאסור לשבת מתחת סוכה של כרם, אם ודאי שהיא נאסרה בהנאה. ודעת רבינו הרמב”ם וכ”פ בשו”ע שכאשר נאסר הכרם, נאסרים גם הזמורות ודלא כהגר”א, ואמנם פעמים שהעץ מותר וכמובא בפנים. ואמנם לא תמיד נאסר הכרם שכן זה תלוי בדעות הפוסקים, לענין צורת הזריעה אם במפו”י או לא, וכמו”כ במיני הזרעים או הירקות הנזרעים. ואם מין אחד זרעו או שנים. וכמבואר לעיל.
יא. לענין סיכוך השריגים על הירק או התבואה, פוסק הרמב”ם והשו”ע שאסור לסכך, ואם סיכך הרי זה קידש, (ולענין סיכוך ממילא עי’ בפנים מ”ש בשם המבי”ט), ונאסר בהנאה. ואמנם כתבו המהר”ם בן חביב, והמהר”י מולכו, והרב המבי”ט, וכן ס”ל להרש”ס בדעת עצמו להלכה (ולמעשה אפשר שלא ס”ל הכי, עי’ בפנים), שכל זה עד גובה י’ טפחים, אך מעל גובה י’ טפחים אינו אסור ואינו מקדש. וא”כ בנידו”ד שאיירי בסוכה של גפן שדרכה להיות מעל גובה אדם ויותר, ובודאי שיש בה מעל י”ט מעל הירקות, נראה ברור שלדעתם מותר ואינו מקדש ומותר לשבת תחתיה. ואמנם מרן החזו”א השיג עליהם. וס”ל שמקדש גם מעל י’ טפחים, מ”מ כל גדולי עולם אלו ס”ל שלא כדעתו, ובפנים יישבנו את קושיותיו של מרן החזו”א עליהם.
יב. סוכה שהיא מעל י’ טפחים מנוף הירק, אע”ג שנזרעו תחתיה ירקות, אין זה מקדש, ומותרים באכילה ובהנאה, ואף מותר לשבת תחתיה. שהרי בנידו”ד, הירקות לא נזרעו במפו”י, ונחלקו בזה הפוסקים אם זה מקדש, וכל דין דסיכוך הרי הוא רק מדרבנן, ואם בנידו”ד אין זה אלא מין אחד של ירק (לא צוין בשאלה), מצטרפים דיעות הרבה ראשונים שאין זה מקדש כלל, ובכה”ג שנצטרפו הכל יחד, פשוט וברור להלכה, שאין זה מקדש. וכ”כ החזו”א גופיה, אחר שהביא דעות המקילים במעל מי”ט והקשה עליהם, כתב: שבלא מפו”י שזה ספיקא דדינא, וגם בחד מינא דעת הר”ן להקל, ותחת גפן שהוא דרבנן, יש מקום לצדד להקל.
ב. תמצית דיני כלאי זרעים
א. אסור לזרוע שני מיני זרעים יחד או סמוכים זה לזה, והעושה כן באר”י עובר בל”ת. אולם בחו”ל אין איסור כלאי זרעים. ומיני זרעים שלשה סוגים הם: א. זרעוני תבואה. ב. זרעוני קטנית. ג. זרעוני גינה.
ב. איסור כלאי זרעים הוא אף בעציץ, ואף באינו נקוב אסרו זאת חכמים.
ג. אין איסור כלאי זרעים אלא בצמחים שהם למאכל אדם, אולם אם שני המינים הם מאכל בהמה, או צמחי רפואה או נוי וכיו”ב אין בהם איסור כלאי זרעים.
ד. הזורע שדהו כלאים, אין היבול נאסר באכילה, אף אם עשה כן במזיד. ואף הזרעים שיצאו מן הכלאים מותר לכתחילה לזורעם מחדש.
ה. מי שעבר וזרע שדהו כלאים, אף בשוגג, חייב לעקור מין אחד, או להפריד בין המינים, וכל עוד לא עשה כך מלבד שעובר איסור, אסור לו לקיים את הצמחים.
ו. כשבא לזרוע את גינתו מכמה מינים עליו להרחיק כדי שיהיו נראים בגידולם מרוחקים זה מזה. ושיעורים רבים נאמרו בהרחקה זו ונתמצת את העיקר הנוגע לגינה הפרטית. והם שיעורי ההרחקה בין ירקות, מדין תורה בין ירקות די להרחיק טפח. ומדברי חכמים יש להרחיק טפח ומחצה. ושיעור זה הוא בכל הגדלים השונים של השטחים, מלבד בין שדה לשדה [שדה=שטח זרוע ממין אחד ברוחב של עשר אמות וחומש לפחות, ואורכו יותר מרוחבו במשהו] שמרחיק ביניהם ששה טפחים.
ז. קביעת המינים לענין כלאים מבחינה הלכתית שונה היא מהגדרת חכמי הבוטניקה, ובשו”ת חלקת השדה ח”א כלאים ס”א ואילך הרחבתי בזה עי”ש. ומ”מ דלעת ודלורית מין אחד הם, וכן לענין הפלפלים השונים, אולם תפו”א רגיל ומתוק שני מינים הם.
ח. גם צמחי תבלין העשויים לטעם לצורך האדם, אין דינם גרועים מצמח הראוי לבהמה, ויש להרחיק בין הצמחים הללו כל דיני הרחקות בירק.
ט. שאר צמחים שאינם ראויים לאדם אין צריך להרחיק ביניהם, אף שעומדים לשימושו, כגון ריח או נוי או רפואה. וכן אין נוהג כלאים בין מין אחד מצמח זה למין אחר שהוא מאכל אדם, וכן אין איסור כלאי הכרם בין צמח מסוגים אלו לכרם.
י. במאכל בהמה נוהג כל דיני כלאים, הן בכלאי זרעים והן בכלאי הכרם, אולם מצאנו להלכה שכתבו הגאון מקוטנא, הגאון הרוגוצ’בי, הגאון החזו”א שאין דין כלאים אלא אחד מהם מאכל אדם, אולם אם שניהם מאכל בהמה הם כצמחי סרק ואין נוהג בהם איסור כלאים, ויש חולקים. ואם המאכל ראוי לבהמה אך לא עומד לבהמה ואדרבה לא נותנים להם לאכול, כגון דשא לנוי, העיקר להלכה שאיננו כלאים אף עם כרם. [ראה בשו”ת חלקת השדה חלק ג כלאים סי’ ג-ד].
יא. גם בעציץ שאיננו נקוב יש איסור כלאי זרעים אלא שאין זה מדאורייתא אלא מדרבנן, וכפי שפסק הרמב”ם להלכה (הל’ כלאים פ”א ה”ב) וז”ל: “ואחד הזורע בארץ או בעציץ נקוב, אבל הזורע בעציץ שאינו נקוב מכין אותו מכת מרדות”. וכל זה בזורע שני מינים בתוך עציץ אחד שאיננו נקוב. [ראה שו”ת חלקת השדה ח”ד כלאים סי’ א].
יב. משטח זריעה [כגון המצוי לתלמידים בגני ילדים ישנם ארבע שקעים נפרדים למטרת זריעת מינים שונים של זרעים: חסה, פטרוזיליה וכיו”ב. מחד- אין בין השקעים טפח, מאידך – פירודן ניכר בצורה שכל הרואה יודה שזה נפרד. גם אין חיבור בין האדמה כיון שמכניסים לכל שקע קוביית אדמה מתאימה לגודל השקע, ובתוכה מכניסים את הזרע] דעת החזו”א כלאים (סי’ יג אות טז) שגם בזה יש להרחיק כנדרש. ומאידך דעת הגאון הגדול רבי צבי פסח פראנק זצ”ל בספרו שו”ת הר צבי (זרעים כרך ב, כלאים סי’ כד אות ג), שבשני עציצים נפרדים אין כל חשש כלאים כיון שאין חשש לעירבוב. וכ”כ הגאון בעל שבט הלוי בשו”ת בחלק שישי (יו”ד סי’ קסו) שאין צריך הפרדה בין עציצים, ושוב חיזק את דבריו בחלק תשיעי (סי’ רמג).
יג. נחלקו הפוסקים אם יש איסור כלאי זרעים בתוך בית, אולם להלכה נוהג כלאי זרעים גם כאשר זרוע תחת בית [ונחלקו הפוסקים אם למעשה הוא אסור מדאורייתא או דרבנן, ראה בשו”ת חלקת השדה (ח”ד כלאים, סי’ א)].
ג. תמצית דיני כלאי אילן
א. עץ המורכב מין בשאינו מינו הוא איסור כלאי אילנות שאסורים. ואפי’ בהרכבת “עין” הנהוגה היום אסור משום כלאים. יעוי’ חזו”א (סי’ ב’ ס”ק ט”ז) ובמנחת שלמה להגרשז”א זצ”ל (סי’ ע”א סק”ט).
ב. כתב הר”מ בהלכות כלאים (פ”א הל”ז) “המרכיב אילנות כלאים אע”פ שהוא לוקה הרי אלו מותרין באכילה, שלא נאסר אלא זריעתן בלבד. ומותר ליטע ייחור מן האילן שהורכב כלאים, ולזרוע מזרע הירק שנזרע כלאים”. הרי לפניך שכל איסור כלאים הוא זריעתן [נטיעתן] אבל מותרים הפירות שיוצאים מעץ זה שניטע באיסור באכילה. כמו”כ מותר לקחת ייחור מעץ זה שניטע באיסור ולנוטעו במקום אחר.
ג. בהל’ ו’ כתב הר”מ “שאסור לישראל להניח לנכרי שירכיב לו אילנות כלאים”. וא”כ כשם שלישראל אסור להרכיב וליטוע כלאים כך אסור לגוי להרכיב וליטוע כלאים עבור היהודי. (ופשוט שאם האילן של הגוי אין לישראל מה למחות בו דמצוות תוכחה לא נאמרה בגוי).
ד. כשם שאסור להרכיב וליטוע עץ המורכב מין בשאינו מינו, כך אסור לקיים את המורכב. להשקותו, לעדרו וכו’ ואפי’ ע”י גוי אסור, וצריך לעקור את הכלאים. (יעוי’ בדברי מרן השו”ע רצ”ה סעי’ ז’ שפסק שם שאסור לקיים, ועי’ בחזו”א כלאים סי’ ב’ ס”ק ט’ שבאילן המורכב יש איסור קיום ואסור להשקותו דבר תורה, והביא שם שיטת הרא”ש שאיסור קיום אינו אלא מדרבנן).
ה. על אף הנזכר לעיל בדעת השולחן ערוך, מ”מ דעת הרבה מהפוסקים, שמתירים לקיים אילן המורכב, ויש שמתירים לקיימו אפילו ע”י מעשה, ויש שהתירו רק בשב ואל תעשה. וע”כ להלכה, אע”ג שמרן אסר י”ל דהיינו רק בקום ועשה ע”י מלאכה בידיים, אך ע”י גרמא [השקיה במיחשוב וכד’]. אפשר שגם מרן זיע”א יודה להתיר.
ו. בודאי שכל חיפוש ההיתרים היינו רק בכה”ג שהשתילים נטועים, אך לקנות לכתחילה, עצים המורכבים, אסור, ואפי’ שיקיימם רק בגרמא. ופשוט.
ז. כשם שיש איסור הרכבה של עץ מאכל על מאכל במין שאינו מינו, כך אסור להרכיב אילן מאכל על סרק כיון שעצי סרק נחשבים למין אחר. אך אילנות סרק על סרק נחשבים לעולם מין אחד ואין בהם איסור כלאים וע”כ אין לחוש בעצי נוי לאיסור כלאים.
ח. כתב החזו”א שם: והלכך פרדסים שלנו המורכבים תפו”ז בלימון ובתפוז יערי אם נחזיק הדבר לספק מינו יש להקל בקיום והשקאה וניכוש. ועו”ע חזו”א סי’ א’ ס”ק א’, ועו”ע בשו”ת משפטי עוזיאל ח”א יו”ד סי כ”ד, שכתב שכל פירות הדר אינם כלאים זה בזה עיי”ש. ועי’ למרן הראש”ל ביבי”א (ח”ה או”ח סי’ י”ט ובמילואים עמ’ שמ”ח), שיש להחמיר בפירות הדר לענין כלאים.
ט. עץ “רב תכליתי” שמורכבים על ענפיו סוגי פירות הדר שונים, כלומר שמכל ענף שבעץ יוצאים מיני פירות שונים. דעת מו”ר הראש”ל הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט”א שיש לאסור אפילו את הקיום [הגם שבפירות הדר יש מקום להקל וכנז’] – כיון שהכלאים ניכרים בגלוי ממש. ולכן אין כל היתר להשקותו או כיו”ב וק”ו שאסור לנוטעו.
י. איסור נטיעה של פירות מורכבים, הוא אף אם קנה את העץ כבר שתול והוא בעציץ. למרות זאת יש איסור להעביר את העץ ואפילו עם גושו. ומכל מקום בפירות הדר אם כבר קנה שתילים ממשתלה והם מורכבים ממיני הדר שונים. יכול לנוטען בחצירו או בשדהו, והוא שיקפיד לנוטען עם הגושים של העפר שבו הם שתולים. אבל כאמור בשאר פירות אין להקל בזה. וכן דעת מו”ר הראש”ל הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט”א.
יא. מותר לכתחילה לקנות שתילים של פרי הדר מורכבים מין באינו מינו, ולנוטען בשדהו ע”י גויים, שהרבה אחרונים מחשיבים כל פרי הדר למין אחד, וגם המחמירים מודים שהוא ספק. ודין בן נח בהרכבת כלאי אילן תלוי במחלוקת והו”ל ס”ס, שמא אינם כלאים זב”ז, ושמא הלכה כהאומרים דב”נ אינו מצווה על כלאי אילן. וע”כ מותר לומר לו להרכיבם, וק”ו אם הם כבר מורכבים, והוא נוטען בגושיהם דבודאי דמותר גמור ע”י גוי. ומכל מקום המחמיר גם בזה כדי לא לחזק ידיהם של בעלי המשתלות הללו, שמרכיבים מין באינו מינו לכתחילה, ואפילו בשאר אילנות תבוא עליו ברכה.