בדין כלאים בגפן יחידית
נשאלנו בדין גפן יחידית בעציץ המודלת ע"ג צד פרגולה גבוהה מאוד וצפופה (הצללה מובנת לסיכוך לסוכה) ותחת צידה השני של הפרגולה רחוק כמה מטרים, גדלים ירקות ממנים שונים בתוך עציצים וריצוף תחת כל הפרגולה, האם ישנו איסור כלאים בדבר.
תשובה: אע"פ דהלכה פסוקה היא (ש"ע יו"ד רצ"ו ס' כ"ג) דאין לזרוע תחת העלים והשריגים ואף לא תחת מותר האפיפירות וזה ע"פ דברי המשנה בכלאים (פ"ו מ"ג), א"כ בנד"ד לכאורה יש לאסור להניח את עציצי הירקות אף תחת מותר הפרגולה, מ"מ בצרוף כמה דברים נ"ל להקל בס"ד בדבר, שאינן נאסרים ואף שרי לקיימם כך לכתחילה.
ראשית כבר כתבו התוספות (בב"ב פב: ד"ה וזורע) שכל איסור הגדל תחת ענפי הגפן הוי רק מדרבנן וכן מובא בשיטמ"ק (מנחות טו: ד"ה הכי השתא) בשם תוס' מהר"פ ובשיטמ"ק ב"ק (ק.) בשם ר"י שסיכוך הוא רק מדרבנן כל שרחוקה התבואה מן שרשי הגפנים ד' אמות, א"כ כ"ש תחת מותר הפרגולה הוי דרבנן. ועל אף שלשון הרמב"ם (פ"ו הי"א מכלאים) היא כל הזורע תחת השריגים והעלין היוצאין מן הגפן הרי זה קדש. ע"כ. וכ"פ מרן הש"ע (סעיף כז), אפשר שקידש היינו רק שמדרבנן וכן ראיתי שכתב בד"א (שם ס"ק נט) בדעת הרמב"ם. ע"ש ובשער הציון שם (אות צח).
זאת ועוד שיש אומרים (עיין רדב"ז שם פ"ה ה"ג) שרק קנבוס ולוף הן מן הירקות האסורים מהתורה וכאן לא גדלים בין הירקות לא קנבוס ולא לוף, ואע"פ שמרן הכס"מ ביאר בדעת הרמב"ם שגם שאר ירקות אסורות מדאוריתא, אותם שיטות חזו להצטרופי ועוד שגם בדעת הרמב"ם אין הדבר מוסכם, עיין דרך אמונה (פ"ה ס"ק יא) ובשו"ת תנובות שדה ח"א כלאים סימן ט' שהאריך בזה בשיטות השונות.
והא דאמרינן לעיל שאין לזרוע מתחת למותר האפיפירות, יש לדעת שלדעת הר"ש איסור הזריעה תחת המותר הוא רק עד מקום שהחדש יכול להלוך באותה שנה והוא מהתוספתא כלים (ב"ב ה לגרסת הגר"א) ועוד שבירושלמי (פ"ו) נחלקו אמוראים עד כמה נאסר ממותר האפיפירות והדבר תלוי בפירושים ובגרסאות השונות ולכל הפרושים במרחק כמה מטרים אינו נאסר אף לזרוע. ועל אף שהרמב"ם (פ"ו הי"ב) ומרן הש"ע סתמו דבריהם א"כ כל זה איננו שוה לי איברא שהצפנת פענח כתב על אתר היינו עד ו"ט או מה שגדל באותה שנה. ודעת החזו"א (כלים לב יב) דלרמב"ם כל מותר האפיפירות נאסר בזריעה.
ובירושלמי פ"ו הלכה ג' – חזקיה אמר משלשה ועד ארבעה היא מתניא פחות משלשה כסתום וכו' וביאר שם הגרח"ק דלגבי אפיפיירות שבין קנה לקנה – פחות משלושה כסתום, מדין לבוד, ונדון כמחיצה ומותר לזרוע תחתיהן. ע"כ. הרי שבפרגולה דידן הצפופה עד מאוד הוי כסתום ושרי אף לזרוע לפירוש זה בירושלמי. אלא שברמב"ם לא הובאו דברי חזקיה להלכה כלל. וע"ע ד"א בבאור ההלכה (פ"ו ד"ה הדלה). וידוע שאם גדל הזרוע בעציץ שבאינו נקוב קיל טפי שאינו מקדש כמבואר במשנה (פ"ז מ"ח) וברמב"ם (פ"ה הט"ז) מבואר שהוא רק דרבנן שכתב וכן הזורע בעציץ שאינו נקוב המונח בכרם לא קדש ומכין אותו מכת מרדות. ע"כ. וכ"ה בש"ע (סי' רצו סי"ב) ועיין שו"ת משפט כהן (סי' מט בסופו). ואולי יש לחושבה לפרגולה כבית עיין ירושלמי ערלה (פ"א סה"ב) וספר מעדני ארץ (עמ' לא) ויש להתיישב בדבר.
ועוד נ"ל לחדש צד היתר נוסף שהרי המשנה (פ"ו מ"ד) חילקה בין מדלה על גבי אילן סרק או ע"ג אילן מאכל שבאילן מאכל מותר להביא זרע אל תחת המותר, שאין אדם מבטל תאנתו מפני גפנו (ירושלמי שם) דון מינה להכא שאין אדם מבטל סוכתו מפני גפנו שכל שיש הפסד בהדלית הגפן לא יוכל לשבת תחתיה ולקיים המצווה (סוכה פ"ד מ"א) ולמרות שביארו שם הרמב"ם בפיהמ"ש והרש"ס טעם הדבר שהגפן מחליש את כח האילן י"ל לאו דווקא אלא כל שיש לו הפסד בדבר או כוונה נגדית בהתפשטות הגפן שם אינו מבטל לגפן.
ובנד"ד שהפרגולה גבוהה הרבה ויש כמה מטרים בינה לבין ראשי הירק בזה כבר כתב המבי"ט (ח"ג קכז) להתיר וכ"כ להתיר מהר"ם ב"ח בשו"ת קול גדול (ס"ג) וסמיכתם בין היתר ע"ד הר"ש (פ"ז מ"ח) שחילק באויר הגפן למעלה מי"ט .ע"ש. והביאם להני רבוותא מרן הרב חיד"א בברכי יוסף (שם אות ד) והוסיף שכ"כ גם מהר"ר יעקב מולכו בתשובותיו כ"י סימן פ"ז. ע"כ. הרי שג' חמורי עולם ס"ל שלא נאסר הגדל מתחת י"ט של הגפן ואף אם נרצה לומר שכל הנ"ל לא התירו לקיים לכתחילה תחת הגפן באופן הנ"ל אלא רק להתיר מה שגדל וכמעשה שנשאלו, בעובדא דילן שלא תחת הגפן אלא תחת המותר י"ל שלכ"ע מותר אף לקיים.
והן אמת שהגאון החזו"א (כלאים יג ח) הקשה ע"ד הרב המבי"ט מדברי הרמב"ם מכמה מקומות זה בא ראשונה (פ"ז ה"כ) חריץ שהוא עובר בכרם עמוק עשרה ורחב ארבעה אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו הרי זה נראה כבין שני הכרמים ומותר לזרוע בתוכו ובלבד שלא יהיו הגפנים מסככין עליו כמו שבארנו – הרי שאסר לסכך מעל החריץ על אף שעומקו י"ט, וכן הקשה (פ"ח ה"ה) עריס שחרב אמצעו ונשתיירו בו חמש גפנים בצד הגדר מכאן וחמש גפנים בצד הגדר האחר מכנגדן… והוא שלא יזרע תחת האפיפירות כמו שבארנו – אע"פ שגובה האפיפירות כגובה הגדר י"ט, ועוד בה שלישיה (שם ה"ח) גפנים שהיו זרועים במדרגה גבוהה והעריס שלהן יוצא ומסכך על השדה אם עומד בארץ ובוצר את כולו רואין כל המקום שתחת העריס כאילו הוא מקום עקרי הגפנים ואוסר ארבע אמות בשדה לכל רוח משפת העריס ואם אינו יכול לבצור עד שיעלה במדרגה או בסולם אין אסור לזרוע אלא תחת העריס בלבד – אף מכאן מוכח לכאורה שהסיכוך אסור אף למעלה מי"ט, אלא כבר קדמה תשובה לקושייא בתשובת גדול הדור (לשון הברכי יוסף הנ"ל) מהר"ם ב"ח וז"ל מהך לישנא דמתניתין היה אפשר לדחות דהזרעים הם גבוהים עד שאין בניהם לגפן י' טפחים אמנם לישנא דהרמב"ם דקאמר אסור לזרוע לשם תחת העריס קשה ויש לדחות דשריגי הגפן הם נוטים על הירק בתוך י"ט אלא שכשאין בוצר את כולה והוא עומד בארץ דיש אשכלות גבוהים למעלה ממנו ולעולם איירי דיש שריגי גפנים נוטים על הירק שבתוך עשרה. ע"ש. וזכה לכיון לזה מו"ר בשו"ת חלקת השדה ח"א (כלאים יא). ע"ש. ובשו"ת שבט הלוי (ח"ח רלד) כתב עיינתי קצת ולא ראיתי דבר מוכרח כ"כ לדחות ג' גאוני הדורות וכו' ע"ש ובספר זהב התרומה (כלאים פ"ז מ"ג עמ' תקלט).
מסקנת הדברים
ותצא דינא כיון שכאן גדלה רק גפן יחידית שהוא מעיקרו קיל טפי מזריעה בכרם כמבואר בפוסקים ואינו במפו"י והגפן והירקות מעל ריצוף שם זרועים רק שאר ירקות והפרגולה צפופה עד מאוד ומהווה קירוי מע"ג הזרעים ומפסקת בין הגפן לירקות ובנוסף הגפן גבוהה הרבה מראשי הירקות אף אם היו תחתיה ממש וכ"ש שהם רק תחת המותר ועוד שכאן המותר נצרך לו לסוכתו, כיוון שיש כאן כמה וכמה צרופין נ"ל להקל אף לזרוע תחת הפרגולה שלא תחת הגפן ממש.
המאמר פורסם בגיליון 'תנובות שדה' מס' 188
