תולעים, עלקות, שלשולים וסרטנים

עלקות ומיני בעלי חיים זעירים שונים – סקירה מורחבת

בממלכת הים חיים אלפי מינים של בעלי חיים זעירים שונים, גודלם נע בין מיקרון [אלפית המילימטר] לכמה ס"מ. הם חיים הן בימים ואגמים והן במים מתוקים. כמו כן, חיים בים סרטנים מסוגים שונים. בעלי חיים זעירים אלו ניזונים מסרטנים ירודים ודגיגים קטנים [שמשמשים לאחר מכן מאכל לדגים, וכך אנו מוצאים את היצורים הללו בחלל מעי הדגים או על חלקי פנים של הדגים]. עלוקות חד פונדקאיות [Monogenea] הן בעיקר טפילי חוץ [אכסו-פרזיטיים] כלומר, טפילים הנדבקים לחלקיו החיצוניים של הפונדקאי [קיימים דגים כגון השפתון עינוני שבצעירותו הוא משמש 'נקאי' כלומר מסיר טפילי עור מגופם של דגים אחרים]. את העלוקות הללו ניתן לראות על הזימים של דגי האמנון ולעיתים אף על הקיפון [בורי], וכן על דגי הדקר. בנוסף, חיים במים קבוצות שונות של תולעים, הן התולעים הנימיות שמחלקה מרכזית בקבוצה זו היא מחלקת הנמטודות [ראה בערכו]. נמטודות אלו חיות גם במעי האדם (נמטודות נוספות יש שנטפלות לשורשי הצמחים וכגון לחצילים, לעגבניה ועוד, ושמם 'נמטודות השורשים').  בנוסף, קיימת קבוצה נוספת של תולעי הפרקים שבה יש שש מחלקות של סוגים שונים. התפתחות התולעים בים היא בדרך של גלגול, ואילו החיים במים מתוקים ההתפתחות היא ישרה. אחת המחלקות בקבוצה זו הם התולעים הרבזיפיות, שלהבדיל מהתולעים הדלזיפיות השוכנות במים מתוקים, התולעים הרבזיפיות שוכנות בים. בין היתר ניתן למוצאם על עלי אצות ים [ניתן להבחין בסלילים לבנים שגודלם עד 3 מ"מ ראה להלן אודות השרצים המצויים באצות ים]. קבוצת התולעים הרבזיפיות כוללת בתוכה מאות מינים שונים שגודלם נע בין 1-2 מ"מ עד 30-40 ס"מ [שייכים בעיקר למשפחת הנראיסיים ומצויים הרבה על ובין אצות הים ובעיקר נראיס האצות שאורכו עד 7 ס"מ]. כמו כן חיים בים תולעים וסרטנים השייכים למערכת פרוקי הרגלים החיים במים ושייכים למערכת זו, הם נושמים בעזרת זימים. לקבוצה זו שייכת מחלקת סרטנים שלה ארבע 'בנות מחלקה': הזימרגליים, הצדפוניות, השטרגליים והזיפרגליים. לבת מחלקת השטרגליים שהם סרטנים זעירים וחסרי שריון, מצויים טפילים רבים הנטפלים לדגים הן כאכסו-פרזיטים [טפילי חוץ] והן כאנדרו-פריזיטים [טפילי פנים]. הם חיים הן בים והן במים מתוקים. הידועים שבהם הם הלרניאה [ראה בערכו], והארגולוס [ראה בערכו]. לבת מחלקה נוספת של הסרטנים העילאיים, שייכות ארבע סדרות של סרטנים שאחת מהן היא סדרת 'שווי הרגליים' [=ISOPODA]. מינים רבים מסוג זה שהם בעלי צבעים מגוונים, חיים בין אצות הים. ויש מינים שחיים אף במים מתוקים. סדרה נוספת ממחלקה זו היא סדרת הקפזרגליים, שאף הם חיים בין אצות ים. קיימים תולעים נוספות הן חיצוניות והן פנימיות, וכדוגמא אציין את התולעת הטפילית ממשפחת 'מיקסוזואה' Myxozoa זו משפחה שיכולה לחיות גם במי ים וגם במים מתוקים, ובסיור בארגנטינה בשנת תשס"ו מצאתי תולעת זו על איברי פנים של דג קרפיון שהגיעו מאגם של מים מתוקים [אגם פרנאה]. ראה בכרך ב את רשימת הדגים שם פירטנו את סוגי התולעים המצויים בכל דג ודג.

כמתואר לעיל, ברור שיש להיזהר ביותר במים הן לשתיה, והן בשימוש במפעלי המזון, ואקדים את אשר ביארתי בכרך הרביעי בערך 'מים' אודות טפילים המצויים במקורות המים הן בארץ והן בעולם, הן המים המתוקים והן המים המלוחים, טפילים אלו הם בעלי חיים זעירים לרוב, וממינים וסוגים שונים. הנגיעות העיקרית היא של בעלי החיים הזעירים המכונים זואופלנקטון (כך מכונים כל בעלי החיים הזעירים מ-4 מילימטרים) המרחפים במים. הזואופלנקטון ניזון מאצות הים [פיטופלנקטון] בכמות של 100% מגופו מידי יום. זנים רבים המכונים זואופלנקטון מוכרים בעולם, לדוגמא בכנרת קיימים 40 מינים, כאשר 20 מתוכם הם השכיחים ביותר ונמצאים באגם כמעט בכל תקופות השנה. בין יתר המינים המצויים ניתן לציין את משפחת הקופופודה (Copepoda) 'שטרגליים', שהם סרטנים קטנים בעלי גוף דק ומוארך, שמסוגלים לחיות גם בשלוליות ובמקום טחב. התפתחותו בדרך של גלגול וזמן התפתחותו מזחל עד בוגר לוקח בין חודש לחודשיים. בעולם מוכרים מעל 10,000 מינים של משפחה זו. הגודל הממוצע שלו נע בין 0.5 מ"מ עד 2 מ"מ, אם כי קיים גם זן יותר נדיר שגודלו 0.1 מ"מ. בנוסף, קיימים מיני זואופלנקטון שחיים בעיקר במים מתוקים כגון משפחת Cladocera המכונים גם 'פרעושי מים' או 'דפניים', ועוד מינים נוספים. הצד השווה בכולם שהם זעירים ביותר וצבעם שקוף. קבוצה נוספת היא "ימשושים", רימות של יתוש מצויץ (Chironomus), שאמנם הבוגרים אינם עוקצים כשאר יתושים, אך הרימות שלו שמתפתחות במים גלויים מהווים מטרד [המחושים של הזכר שעירים מאוד, ולכן הם נקראים ימשושים – מלשון מישוש]. רימת היתוש ניזונה אף היא מהרקב שבאגם. צבע הרימה אדמדם-חום, וגודלה נע בין 0.5 ס"מ עד 1.5 ס"מ. בעונות הקיץ התפתחותם מרובה ובתקופה של שלשה שבועות הם מסיימים את מחזור חיים שלהם (בוגר – יומיים, ביצה – יומיים, זחל+גולם – כשלושה שבועות). ריכוז הזחלים על קרקעית הבריכות יכולה להגיע ל-10,000 למטר מרובע ואף יותר מכך. בשנת תשס"ה התגלו בברזים שבבתים כמות גדולה של רימות ימשושים שהגיעו עם המים מהמוביל הארצי ומדוודים המונחים על גגות הבתים, והוצאו הנחיות מסודרות לטיפול במים הביתי וניקוי הדוודים.

בארץ ישראל, קיימים ארבעה מקורות עיקריים של אספקת מים. אגם הכנרת, שמספק מים לכמחצית מתושבי ארץ ישראל [טבריה מקבלת ישירות לאחר מערך סינון, ושאר המקומות בארץ באמצעות 'אתר אשכול']. המקור השני הם מי תהום באמצעות קידוחים. חלק מהקידוחים נעשים באזורים ההרריים [אקוויפר ההר], והחלק האחר לאורך מישור החוף [אקוויפר החוף]. מקור שלישי הם מי המעיינות. והמקור הרביעי הם מי הים או שאר מקורות מים מליחים העוברים התפלה [באילת כל המים מסופקים מהמקור הרביעי]. כאמור לעיל, מקורות המים הגלויים מכילים בתוכם בעלי חיים ממינים שונים, ועם השאיבה באתר ספיר, הנמצא בחלק הצפון מערבי של הכנרת, מובלים המים עם בעלי החיים שבהם באמצעות צינורות, משאבות ותעלות פתוחות אל המאגר הגדול באתר אשכול הנמצא בבקעת בית נטופה. באתר אשכול המים עוברים מערך מיוחד ויחיד במינו של כמה אופנים ייחודיים לסינון והצללת המים. החלק הראשון הוא העברת המים במאגר שיקוע, בו מחדירים בשיטת הזרקה, גופרית אלומיניום [אלו"ם] שאוספת את כל האלמנטים הצפים והופכת אותם לפתיתים ששוקעים בתחתית המאגר [משם הם נאספים ובהמשך נטמנים בחזרה].

השני הוא המאגר התפעולי – שם מכניסים דגים ממינים שונים: אמנונים – האוכלים את האצות והזואופלנקטון, קרפיון ובורי שמחסלים בעיקר את הקרקעית ובכך מסייעים בעקיפין להתפתחות הזואופלנקטון והימשושים. בנוסף, המים עוברים השבחה וחיטוי עם כלור דיאוקסיד [מחטא ראשי], כלוראמין [מחטא משני שנותר במים זמן רב יותר מן הכלור], חומצה גופריתנית, חומצה פלאורסיליסית, פולימר קטיוני, פולימר אניוני, נתרן הידרוקסיד ואמוניה. למרות שהשיטות הנזכרות, שחלקם הגדול הוא פרי פיתוח מיוחד של החברה בארץ נחשבות מצוינות, עדיין היעילות הייתה מוגבלת, ובנוסף, הגופים האחראים על בריאות הציבור החמירו את התקן של איכות מי השתייה שיעמדו על תקן עכירות (יע"ן) מהמחמירים ביותר בעולם. לצורך כך זה הוקם באתר מפעל הסינון המרכזי שהוא מהגדולים והחדשנים ביותר בעולם כולו, שהצליח להגיע לרמת צלילות יותר גבוהה מהתקן ועומד רוב הזמן על פחות מ-0.2 יע"ן שהוא הרמה המרבית המותרת. כך שהתוצאה הסופית היא 99.9% הרחקת חלקיקים שמעל גודל של 1 מיקרון [כגון סוגי הטפילים הנז' לעיל].

ולכן ההמלצות הם, להקפיד היטב על סינון המים כדבעי, כאשר בארץ ישראל התוצאה של כל ההשקעה הגדולה הנז' לעיל, הביאה את מצב המים המסופקים לצרכנים בארץ ישראל, לרמת נקיות מוחלטת, ומבדיקות שנערכו על ידי מעבדת המכון ובמעבדות נוספות, מתברר שהמים המסופקים לצרכנים בארץ ישראל נקיים מכל חשש טפילים ותולעי מים, ואין חיוב לא לבודקם ולא לסננם. אמנם, בחלק מבתי המגורים ובפרט בבניינים משותפים קיימים מכלים משותפים על גגות הבתים, ויש להקפיד לנקותם ולעשות חיטוי תקופתי להשמדת חרקי המים ובפרט הימשושים, שבלא טיפול נאות הם עלולים להתמלא בזחלים. לדוגמא, 1000 נקבות בוגרות של יתוש מצויץ, מטילות חצי מיליון ביצים לתוככי הברכות או המכלים. בשנת תשס"ג לאחר שהתקבלו תלונות רבות של צרכנים על זחלי היתוש שהופיעו עם מי הברז, פרסמו רשויות הבריאות הנחיות מפורטות לניקוי וחיטוי. מומלץ לכל מי שיש לו מכלים שכאלו על הגג, לקבל ייעוץ מקצועי מחברה שתסייע לחטא את הכל כנדרש, הן בטיפול שוטף חצי שנתי, והן בטיפול יסודי יותר, ובפרט לאחר שהתגלו חשדות להימצאות זחלים אלו.

בחוץ לארץ, יש לבדוק כל מדינה לגופה, כאשר התקן בארה"ב וברוב מדינות אירופה, עומד אף הוא על תקן עכירות מחמיר שהלך והחמיר עוד עם השנים [משנת תשל"ד חל חוק ה-SDWA = Drinking Water Act Safe], העכירות המרבית המותרת שם היא עד 1 יע"ן והתוצאה היא הרחקה של 99% מהטפילים וכמבואר לעיל. אמנם בפועל העיר ניו יורק מקבלת 9% מהמים שלה ממאגר קרוטון המספק בעיקר לאזור מנהטן העליון וברונקס, והוא אכן מסונן כדבעי, אך עדיין 90% הנותרים מקבלים מים עיליים ממאגרים מוגנים מהרי הקטסקייל. ובעבר, אכן החוק שם לא חייב סינון אלא חיטוי במים אלו, כיון שאיכותם הייתה בעכירות נמוכה מאד, ובמשך הזמן החוק שונה גם לגבי מים אלו. אך בפועל מדיווחים שהתקבלו ממומחים רבניים בארה"ב עדיין בכל האזורים בהם אספקת המים היא מהמאגרים שבהרי הקטסקייל שהם מים עיליים, ניתן למצוא את טפילי הזואופלנקטון הזעירים, ועל כן, במדינות אלו חובה לסנן היטב את המים. אם מותקנת בבית או בכל מקום מוסדי, מערכת פילטרים העומדת בתקנים לסינון מים, הם אמורים לחסום כל ממצא מן החי שמקורו מהמים [ויש להיוועץ עם אנשי מקצוע על האפשרויות השונות ועל תקופת ההחלפה הנצרכת ליעילות הפילטר, כיון שאם הוא ייפגם אזי הוא עלול לגרום לפעולה הפוכה]. באם מתקינים על הברז בבית מסנן, יש לדאוג שפילטר המסנן יהיה מסוגל לחסום כל ממצא שגודלו מעל 0.5 מ"מ [פילטר של 50 מיקרון יעיל עבור זה], ויש לנקות או להחליף את הפילטר מידי פעם לפי הצורך וההמלצות.

מים שעברו הרתחה, טפילי המים שבתוכם מתים אולם אינם מתפרקים, ולכן במדינות בהם המים המגיעים לצרכנים הם בחזקת נגועים, אין להסתמך על הרתחה בלבד. אלא אם המים שהו זמן של שעה בעודם רותחים, שאז החרקים מתפרקים לחלוטין ומתמוססים [וראה מש"כ בשו"ת שש משזר (כרך א יו"ד סי' ז) אודות מי שמתגורר בניו יורק והזדמן להתארח במקום שמקפידים על כשרות המאכלים, אך איננו יודע באם הם מקפידים על סינון המים כדבעי, והגישו לפני דבר מאכל מבושל, שלמעשה ניתן להתיר את התבשיל באכילה, כיון שהמים שהו בהרתחה למעלה משעה ובנוסף לזה יש גם צירוף של כמה ספיקות להקל, ראה שם].

בנוסף אציין, שבכמה מדינות נבדקו המים במפעלים שונים ובחלקם נמצאה נגיעות גבוהה במים כולל במים המגיעים לליין הייצור, ובחלקם נמצאו תולעים רק במי השטיפה שאינם עוברים סינון, ואילו במי הייצור שעוברים סינון המים נמצאו נקיים. אלא שלעיתים גם מי השטיפה יכולים להותיר חרקים בזמן השטיפה של הכלים או המסועים. הבעיה הקשה נמצאה כאשר גם המים לייצור היו ללא סינון כדבעי. וראינו זאת כאשר נעשה ייצור במרוקו של תות שדה עם פיקוח לעניין חרקים, ולאחר רכישת מערכות שטיפה מיוחדות לניקוי התותים – מתברר בבדיקות שאכן הם נמצאו נקיים מחרקי שדה, אולם נמצאו חרקי מים שונים ממערכת השטיפה. לאחר בדיקת המים התברר שאכן, שם היא מקור הבעיה. ורק לאחר סידור מערכות סינון הבעיה נפתרה. ניתן לזהות את הבעיה בקלות יתרה באמצעות בד של 100 מש, לסוגרו סביב נקודת יציאה מים מהברז או הצינור, ולתת למים לזרום דרך הבד כמה דקות, ולבדוק את כל הפסולת שנשארת, אם קיימים תולעים, ניתן לזהותם בפרט על שולחן אור שאז הם ניכרים היטב, ולאחר הבדיקה להחליט אם קיימת בעיה, ואם היא מפריעה לייצור הכשר. בעיות אלו מצאנו בכמה מדינות בעולם: בסין, במרוקו ועוד, ואין כל המדינה שווה זה לזה, אלא הם יופיעו באזורים מסוימים בלבד. וגם אין כל המוצרים שווים, שכן להבדיל מתות שדה שממשיך עם התולעת להקפאה ונותר שם כמות שהוא, במוצרים אחרים כגון הסרדינים הגם שנשטפים, הם עוברים תהליכים רבים נוספים כולל גירוד העור, הורדת ראש וניקוי חלקי פנים, בישול בתנור או במים רותחים. לעיתים הם עוברים גם הורדת העור וכו', וריבוי תהליכים אלו, לא מותירים חשש לשאריות חרקי מים אלו. ויש לדון בכל מקרה לגופו.

חרקי מים שונים לאחר סינון של מים מליחים

נמטודה בהגדלה

נקבה של שטרגליים

שטרגליים לאחר סינון מים החרקים השקופים קיבלו את הצבע הירוק מהאצות שמהם הם ניזונו

סוסוני ים בין צמחי הים

זואופלנקטון

דרגות זחלים של שטרגליים

טפיל קפופודה לאחר סינון מים מליחים

יתוש מצויץ ימשוש

פתרון מקומי לסינון מים הנכנסים למערכות שטיפה של ירקות