אופן הבדיקה והשימוש:
- דגים הנקנים בחנויות העומדות תחת פיקוח כשרותי מיוחד גם לענין טפילים, מקורם מבריכות גידול המטופלות כדבעי, ומפוקחות על ידי גוף כשרות מומחה בטפילים, הרי שהדג בחזקת נקי, ואין חשש לטפילים חיצוניים כלל. ומותר לאוכלם ללא חשש כולל ראש הדג ושאר איבריו. ומעיקר הדין אין צריך לחוש לנמטודות שאינן מצויות בדרך כלל [וכאשר יש חשש למקרה נדיר של נגיעות, הכשרויות הבקיאות בפיקוח הטפילים, מודעים ובודקים ועושים את כל הנדרש. והרוצה לבדוק לעצמו, לאחר הוצאת בני המעיים, יגרד היטב את דפנות הבטן, ואת ראש הדג יסיר, או יחתוך ויוציא ממנו את איברי הפנים של הראש, וישטוף היטב תחת זרם מים תוך כדי הברשה או שפשוף. כמובן שבשיווק פילה של הדג, אפשר להשתמש ללא חשש כלל].
- דגים שמקורם מבריכות ללא פיקוח, וכן דגים שמקורם מן הכנרת יש לנקות כדלהלן:
- טפיל 'ארגולוס' כמבואר במבוא נותר על עור הדג ואיננו חודר פנימה, להוציא חדירה אפשרית לחלל הפה או איזור הזימים. טפיל זה אוחז בדג בעוד הטפיל חי, אולם לאחר מיתתו אחיזתו חלשה ביותר, ולכן:
את ראש הדג יש להסיר לחלוטין, או לחילופין לחצות את ראש הדג, להסיר ממנו את הזימים, הלשון ושאר איברי הפנים, ולשוטפו היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף היטב. אפשר גם באמצעות לחץ אויר חזק או קיטור חזק, להכניס אל החללים ולנקות היטב.
את גוף הדג, יש לגרד היטב עם סכין, על פני כל הדג כולל במקום שאין קשקשים. או לחילופין להעביר על פני כל הדג לחץ אויר חזק או קיטור חזק שאמור להסיר את הטפיל.
דג שעבר הקפאה, או אף מצונן שעבר זמן לאחר מיתתו, אחיזת הטפיל חלשה ביותר, ולכן לאחר ההפשרה, יש לשטוף היטב תחת ברז מים תוך כדי גירוד עור כל הדג.
- מחשש לטפיל 'לרניאה' שחודר לגוף הדג, יש להתבונן היטב [בעיקר באזור הסנפירים, צדדי הבטן התחתוניים, ובאזור הצוואר והזנב] ולוודא שאין מבחינים בפצע או סימן אדמומית כל שהיא, במידה ומבחינים בפצע או סימן אדום יש להסירו עד עומק של כחצי ס"מ.
באם מסירים, את ראש הדג, ואת עור הדג, ומנקים היטב את דפנות בטן הדג, לאחר התבוננות שאין פצע אדום מחמת חדירה של טפיל, הדג בחזקת נקי ומותר באכילה.
