דג זה הוא מסוגי הבינית המשתייכים למשפחת הקרפיוניים, והוא דג השוכן בקרקעית המים, אולם באגם הכנרת וביובליה הוא נידוג גם בשחייתו בגוף המים. צבעה נוטה לצהוב-כתום, בעיקר באזור הזנב ובדומה לצבע הקרפיון. אורך גופו כ 70 ס"מ. ובעזרת שתי זוגות בינים דגים אלו מאתרים את מזונם שהם דגיגים קטנים, חסרי חוליות, סרטנים, וחרקים קטנים כגון, תולעים, זחלי יתושים ועוד.
כמו שאר הדגים שמקורם מן הכנרת, קיים חשש לנגיעות בטפילים חיצוניים הן בלרניאה והן בארגולוס ראה בערכם של טפילים אלו.
אופן הבדיקה והשימוש:
- דגים אלו שמקורם מן הכנרת שאי אפשר לטפל בטפילים המצויים שם, יש לנקות כדלהלן:
- טפיל 'ארגולוס' כמבואר במבוא נותר על עור הדג ואיננו חודר פנימה, להוציא חדירה אפשרית לחלל הפה או איזור הזימים. טפיל זה אוחז בדג בעוד הטפיל חי, אולם לאחר מיתתו אחיזתו חלשה ביותר, ולכן:
את ראש הדג יש להסיר לחלוטין, או לחילופין לחצות את ראש הדג, להסיר ממנו את הזימים, הלשון ושאר איברי הפנים, ולשוטפו היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף היטב. אפשר גם באמצעות לחץ אויר חזק או קיטור חזק, להכניס אל החללים ולנקות היטב.
את גוף הדג, יש לגרד היטב עם סכין, על פני כל הדג כולל במקום שאין קשקשים. או לחילופין להעביר על פני כל הדג לחץ אויר חזק או קיטור חזק שאמור להסיר את הטפיל.
דג שעבר הקפאה, או אף מצונן שעבר זמן לאחר מיתתו, אחיזת הטפיל חלשה ביותר, ולכן לאחר ההפשרה, יש לשטוף היטב תחת ברז מים תוך כדי גירוד עור כל הדג.
- מחשש לטפיל 'לרניאה' שחודר לגוף הדג, יש להתבונן היטב [בעיקר באזור הסנפירים, צדדי הבטן התחתוניים, ובאזור הצוואר והזנב] ולוודא שאין מבחינים בפצע או סימן אדמומית כל שהיא, במידה ומבחינים בפצע או סימן אדום יש להסירו עד עומק של כחצי ס"מ.
באם מסירים, את ראש הדג, ואת עור הדג, ומנקים היטב את דפנות בטן הדג, לאחר התבוננות שאין פצע אדום מחמת חדירה של טפיל, הדג בחזקת נקי ומותר באכילה.
