תריפס השמש

תריפס זה נפוץ בעולם. במדינות חמות הוא מתפתח אף בחוץ, ובמדינות קרות הוא מתפתח בחממות. בארץ הוא מתפתח בחוץ, בעיקר באזור החוף. מראהו של התריפס הוא מוארך ופחוס, צבע הגוף חום-שחור, צבע קצה הבטן בהיר יותר, עיניים שחורות, למחושים 8 פרקים שאורכם 0.36 מ"מ. צבעם צהבהב כצבע הכנפיים והרגלים. אורך הגוף עד 1.6 מ"מ. הביצה, קצרה וחסרת צבע. גודלה 0.1 על 0.3 מ"מ. הזחל צבעו בתחילה לבנבן ולבסוף נעשה צהבהב. אורכו של הזחל בדרגתו השניה לכל היותר כ–1 מ"מ. הקדם-גולם, צבעו לבנבן. הגולם, תחילה צבעו לבנבן צהבהב ולבסוף נעשה כהה יותר, אורכו 1.2 מ"מ. הנקבה מטיליה ביצים בודדות במקומות המכוסים של הצמח, לאחר ההטלה היא מפרישה חומר שומני המכסה את חלקה העליון של הביצה, לאחר ההטלה מייצר הצמח כעין שכבת שעם המפרידה בין הביצה לבין רקמת העלה. מיד עם בקיעתו מתחיל הזחל למצוץ את לשד הצמח, ומותיר סימני מציצה ונקודות שחורות מבריקות שהם צואתו
התפתחות הזחל היא בשתי דרגות. זמן ההתפתחות מהטלת הביצה עד להתבגרות נע בין חודש לשלשה חודשים [בהתאם לעונות השנה], מתחת ל-11 מ"צ נעצרת ההתפתחות, מעל 46 מ"צ הגלמים מתים מיד. להבדיל מהתריפסים האחרים, תנועת הזחלים והבוגרים של תריפס זה היא איטית מאד. התריפס פוגע בעיקר במטעי ההדרים, האבוקדו, האפרסמון, צמחי נוי ועוד. הפגיעה הקשה בעצי האבוקדו היא עקב צילם הגדול שחביב מאד על התריפס. בפירות ההדר חביבים מאד על התריפס נקודות המגע שבין פרי לפרי או בין פרי לעלה. לאחר מציצת התריפס את הפרי מופיעים סימני מציצה אפורים-מוכספים, שכעבור זמן הופכים את צבעם לחום. רגישות גדולה יש לפגיעת תריפס זה בפירות האתרוג, שכן סימני הכתמים שהוא מותיר אחריו – פוסלים את האתרוג לברכה [זכורה לי בשנת תשנ"ו, תופעה של הופעת כתמים של תריפס השמש על אלפי אתרוגים, שבמהלך הזמן מלבד הכתם נהיה 'חסר' באתרוג עקב נבירת הזחל. וכמובן שכל המטע נפסל משיווק ככשר לברכה].