צמח זה הוא ממשפחת הסולניים. מקורו באזור האנדים של קולומביה והוא גדל כיום בדרום אמריקה, בקולומביה, אקוודור, פרו, בוליביה ובאמריקה המרכזית במקסיקו. זהו צמח עשבוני ש’מתעצה’ בבסיסו ונוטה מאד להסתעף. הפריחה היא באזור אמיר הצמיחה, ונמשכת כל עוד הצמח מתארך. ההתייחסות החקלאית לצמח דומה מאוד לגידול עגבניות שרי. הוא גדל בחממת הירקות על גבי מצע מנותק. השתילה נעשית בחדשים אוגוסט-ספטמבר. לאחר קליטת הייחורים, מדלים את הצמחים באותו אופן כמו העגבניה.
זנים שונים של הפפינו טופחו, כשהזן הוותיק יותר, הטעים יותר והעיקרי המשווק הוא זן ‘פפו’, והזן השני הטפל יותר הוא ‘בקי’. טעמו נע בין מלון למלפפון, ויש המזהים את טעמו בין פפאיה למלון. הצמח מהוה מקור משיכה למזיקים ממינים שונים: אקריות, כנימת עש הטבק, כנימה קמחית. מזיקים הללו אינם חודרים לצמח אולם נמצאים על קליפתו [הנאכלת].
אופן הבדיקה והשימוש:
בארץ ישראל הוא גדל במטעים מטופלים היטב ולכן הוא בחזקת נקי. אולם במידה ויש גידול פרטי שאיננו מטופל כדבעי, יש חשש לנגיעות חיצונית של אקריות וכנימות, ולכן יש להוריד את העוקץ ולשטוף היטב תוך שפשוף הפרי תחת ברז מים.
