הספר שהיה מונח לפתחנו, כלל את ‘ספר המשפטים’ שהם דפי פנקס הסופרים שעליהם נכתבו כל טענות הצדדים, הדיון ופסק הדיינים, העתקנו מכתב ידם, והיכן שראינו לנכון הבאנו את מקורות ושרשי הדין עליהם הם התבססו, ואותם רשמנו בשולי הגיליון. כשמובא בגוף התשובה מקור עם ציטוט כל העניין ואין במקור הדברים תוספת הנוגעת לעניין לא הוספנו את המקור בהערה גם כשצוין ‘עיין שם’.
חלק נכבד מראשי התיבות המובאים בספר פתחנו בגוף התשובה, כאשר חלקם הם ראשי תיבות שאין רגילות להשתמש בהם היום,
אולם הם הופיעו בטופסי השטרות וכדו’. בנוסף, שאר ראשי התיבות הובאו ונפתחו בנספח בפני עצמו.
לפעמים בסוף תשובה, חוץ מהמילים הקבועות שחוזרות על עצמם בדרך כלל (‘והכל שריר וקיים’) אפשר לראות עוד מילים,
או שהיו חוזרים על המילים, וככל הנראה באו כדי להשלים את השורה במקור ולא להשאיר את השורה חלקה
וזאת על מנת למנוע תוספות מאוחרות וזיופים. בתשובות ארוכות ומפורטות חילקנו את התשובה לקטעים (שאלה, דיון, פסק).
הספר שלפנינו הוא למעשה סיכום על כל דיון לאחר כל הדין ודברים כפי שנאמרו אצל סופרי בית הדין ולאחר קריאת ודיון ופסק הדיינים וכנז”ל, כך שרואים בתוך התשובה “עוד עמדו לפנינו בתאריך כך וכך” וכו’, ולפעמים עוברים לתאריך אחר, ולבסוף הפסק דין גם הוא על פי רוב בתאריך מאוחר יותר.
קריאת תשובות אלו הם למעשה דומה ל’שימוש’ הנעשה ע”י שהלומד יושב על יד הדיינים ו’מתמחה’ בצורה ואופן הפסיקה,
וכן התייחסות המתאימה לכל נושא לפי המורכבות המיוחדת שלו מעבר לפסק הדין, המורה עבורנו את הפסק ואת המשפט.