ספר תורני היוצא לראשונה מכתב יד לפני כ-200 שנה. הספר עוסק בעיקר בהלכות שמיטה ובסוגיות יסוד המסתעפות ממנה, והוא גדוש בחידושי תורה, סברות מקוריות ופלפולים חריפים. המחבר דן בסוגיות ההלכתיות מתוך עיון מקיף במקורות, ומציג מהלכים למדניים המעניקים לספר מעמד ייחודי בספרות ההלכה.
אחד מחידושיו הבולטים של המחבר הוא ביסוס שיטתו, באותות ובמופתים, כי קדושת שביעית נוהגת גם ביבול נכרי [שיטה ייחודית החולקת על פסיקת מרן השולחן ערוך]. הסוגיה נידונה בהרחבה ובעומק, תוך משא ומתן הלכתי מקיף וניתוח יסודי של מקורות חז"ל והפוסקים, והיא מהווה תרומה משמעותית לדיון ההלכתי בסוגיות השמיטה.
למהדורה זו צורפו מבוא מחקרי, הערות, מראי מקומות והרחבות, המאפשרים ללומד לעמוד על עומק דברי המחבר ועל הרקע ההיסטורי וההלכתי של חיבורו.
שם הספר, "עת הקץ", ניתן לו משום שנדפס לקראת שנת הת"ר, תקופה שבה התפרסמו חיבורים שעסקו בחישובי הקץ. המחבר מתייחס גם לנושא זה ומברר את הסוגיה על פי דרכה של תורה, אולם עיקרו של הספר הוא יצירה הלכתית־למדנית רחבת היקף העוסקת בהלכות שמיטה ובבירור סוגיותיה.
עבודת המכון:
פענוח כתב היד המקורי, עריכה תורנית ומחקרית, איתור והשלמת מקורות, הוספת הערות, הארות ומראי מקומות, הרחבות וביאורים, כתיבת מבוא מחקרי על המחבר ועל תקופתו, וכן עיצוב, עימוד והכנת הספר לדפוס.
