דיני שרץ המים
א. כל חרק ששרץ והתפתח במים, אסור באכילה משום שרץ המים. והיינו דוקא אם התפתח במים נובעים, אך אם התפתח בכלים ובבורות שאינן נובעים, הרי הוא מותר משום שרץ המים, לפיכך שׁוחה ושותה מהם ואינו חושש לשרצים אם יזדמנו לתוך פיו ממים אלו. ולאו דוקא אם שרץ במים, אלא ה"ה בשאר משקים, ולכן, אם אדם מזג משקה נקי לכלי וסגר אותו [שאין חשש שבאו החרקים מבחוץ] והתפתחו בתוכו שרצים, מותר לשתות מהם אם אינם מאוסים ואינם מזיקים.
ב. כל האמור לעיל ששרץ שהתפתח במים עומדים אין לו דין שרץ, ומותר לשׁחות ולשתות מהם, היינו דוקא כששׁוחה ושותה, אך אסור לשאוב בכלי ולשתות ממנו. כמו כן, אם פירשו החרקים מחוץ לדופני הכלי או הבור – אסורים. ואם פירשו על דופני הבור או הכלי מבפנים, אינם נאסרים משום שרץ. ואם חזרו למים, שׁוחה ושותה ואינו חושש לשרצים.
ג. מי שנמצא במדינות שהרשויות אינן מקפידות לסנן את המים בצורה תמידית, חייב הוא להתקין בביתו מערכות סינון שיסייעו בידו שלא יבואו אל פיו שרצים כגון טפילי מים וכד'. אמנם המתארח במדינות אלו, והגישו לפניו אוכל מבושל שבישלוהו עם מים אלו, או פת שנילושה עם מים, יש להתיר לו לאכול מאותם מאכלים.
ד. חומץ שהתליע, יש להרתיחו, ולאחר מכן יש לסננו במסננת דקה מאד ומותר להשתמש בו. והחומץ המצוי בזמנינו, הן העשוי מיין והן העשוי משאר חומרים – הרי הוא בחזקת נקי מחרקים.
ה. תולעים הנמצאים על בשר הדג מבחוץ כגון הטפילים למיניהם: 'ארגולוס' או 'לרניאה' המצוי בדגי הבריכות, 'כינת סלמון' על גבי דגי סלמון, או בתוך מעי הדג, כגון המצוי בהרבה מדגי הים הפתוח, או על שאר איבריו הפנימיים, כגון המצוי על ביצי הדגים השונים, או אותם הנמצאים בתוך המוח או הכבד של הדג, או הצמודים לשדרת הדג כיון שהתולעים הגיעו לדג מבחוץ וכיון שהם שרצו במים – הם אסורים משום "שרץ המים", ולכן יש לבדוק היטב את הדגים המוחזקים כנגועים. וכמו כן יש לבדוק את ביצי הדגים המוחזקים כנגועים וכפי המפורסם ע"י המומחים לדבר.
ו. תולעים הנמצאים בין עור הדג לבשרו – מותרים. והיינו כאשר אין רואים סימני חדירה על העור מבחוץ, כיון שאם יש סימני חדירה של הטפיל על העור, הרי שהטפיל נצמד לדג מבחוץ ואח"כ נכנס תחת העור, ואזי דינו כטפיל שעל העור ואסור כדין שרץ המים.
ז. תולעים הנמצאים בתוך בשר הדג, נחלקו בזה הראשונים: דעת הרמב"ם היא, שהגם שהם בתוך הבשר – הם אסורים כדין שרץ. אולם דעת הרשב"א ועוד ראשונים, שהם מותרים, כיון שהם נוצרו בתוך הדג עצמו ולא באו מבחוץ, וכדעתם פסק השולחן ערוך להלכה. אולם, אם תולעים אלו יצאו מן הדג לשולחן או אם פרשו לקערה – אסורים. ולכן, אם מבשלים דגים טריים שיש חשש להימצאות תולעים בבשר הדג, יש להכניסם מיד למים רותחים, כדי שאם יש תולעים – מיד ימותו ולא יהיה חשש שהם יפרשו. ובדגים קפואים אין לחוש לכך, שכן התולעים מתים מחמת ההקפאה, אלא שכל האמור שתולעים שבבשר הדג מותרים, היינו ב'סתם תולעים' שאנו תולים שהם נוצרו בדג. אולם תולעים שברור לנו שבאו מבחוץ ואח"כ נכנסו לבשר הדג – אסורים כדין שרץ המים ויתבאר בסעיף הבא.
ח. סוגי תולעים שקודם כניסתם לתוך בשר הדגים שרצו במים, ואח"כ נכנסו למעי הדג ולתוך בשרו, אסורים מן התורה כדין שרץ המים. ובזמנינו ידוע וברור שתולעת הנקראת 'אניסאקיס', קודם כניסתה לבשר הדג היא מתפתחת בקרקעית הים משלב ביצה עד שלב הזחל, נבלעת ע"י דגיגים הנבלעים ע"י הדג, והתולעת ממשיכה לגדול בתוכו והיא נמצאת במעי הדג, בחלל הבטן ועל האיברים הפנימים, וגם בבשר הדג. ולהלכה, תולעת זו אסורה כדין שרץ המים כיון שמקורה מבחוץ. וכן דעת רוב מנין ובנין של פוסקי הדורות האחרונים. [ויש לדעת שתולעת זו מצויה בכמה מיני דגים ידועים כגון: סוגי דגים ממשפחת הסול, פלאונדר, דגי קוד ודגי סלמון שמקורם מן הים – לא מכלובים]. ולכן הקונה דגים שמצוי בתוך בשרם תולעת זו, חובה עליו לחטט אחריהם ולהוציאם מן הבשר קודם האכילה. [וראה בפרק המפרט אופני בדיקת הדגים בערכם של דגים אלו, ואת האופנים השונים לבדיקת הדגים מתולעים אלו].
ט. פרוסות או חתיכות דגים, שבמקורם מצוי בהם תולעי אניסאקיס, אם הם ממין שרובו נגוע כגון דגי סלמון מן הים, אין כל היתר עד שיבדקו כל פרוסה וכל חתיכה. ואולם, גם בדגים שהנגיעות בהם אינה אלא בשיעור "מיעוט המצוי" כגון 'הרינג' – חייב לבדוק כל חתיכה. אלא שיש מי שכתב, שאם הבדיקה קשה מאד, ודורשת טרחה מרובה ואמצעי עזר, מי שסומך לאכול ללא בדיקה – אין מוחים בידו, שיש לו על מה לסמוך. ומ"מ, אין להנהיג כך לכתחילה, ובוודאי שאין לסמן את מוצר זה ככשר למהדרין.
י. דג שנטחן כבר, מותר לאוכלו ואין לחשוש לחרקים, שגם אם היו הם ודאי נטחנו ונתבטלו.
שרץ המים – העולה לדינא:
תולעת אניסאקיס, כיון שמוצאים אותה בתוך בני המעיים ממש במקום שבא עם המזון, ונמצאת גם על דופן המעי, ועל איברי הפנים, ובדפנות הבטן, וגם נכנסת לתוך הבשר, אסורה היא כדין שרץ המים כיון שהכל תולעת אחת. ושונה היא מתולעים אחרות שנמצאות רק בבשר ואין מוצאים אותם כלל בבני המעיים, שהם מותרות הלכה למעשה גם בזמנינו באותם דגים שהם נמצאים. וכן פסקו הלכו למעשה רוב מנין ורוב בנין של פוסקי הדור זיע"א, ויבדל"א גדולי דורינו. והי"ת יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות.
