כוס של אליהו

ארבע לשונות של גאולה הם, שכנגדם תיקנו לנו חז"ל את מצות ארבע כוסות בלילה המשומר ובא. יחד עם ארבע כוסות אלו, שהם אחד החיובים בלילה קדוש ונעלה זה, מוצאים אנו הנהגה מיוחדת שהשתרשה בקרב בית ישראל אצל קהילות רבות והיא מזיגתה של כוס נוספת בלילה זו הנקראת בפי כל 'כוס של אליהו'. הן אמת, שמנהג זה לא הוזכר לא בבבלי ולא בירושלמי ולא במדרשים. הטור לא פסקו, השלחן ערוך לא כתבו, והרמ"א לא הזכירו במפה הפרוסה. בבואנו לכתוב על ענין רם זה, מצינו הרבה מעבר למה שחשבנו בתחילתו של עיון, ויותר ממה שכתבנו והבאנו לפניכם כתוב לפנינו בספה"ק.

*

'כוס חמישי' או 'כוס של אליהו'

בראשית הדברים, עלינו להקדים את אשר ראשונה, ולהביא את דברי רבותינו הקדמונים, ראשונים כמלאכים, אשר נגעו בענין זה. אמנם, אף אחד מהם לא הזכיר את זכרו של אליהו בענין, אבל בנידונה של כוס חמישית נגעו בה, עד כדי שהגאון הגר"מ שטרנבוך שליט"א בספרו תשובות והנהגות (ח"ב סי' רמד) כתב במילים אלו: לע"ד לכוס של אליהו יש יסוד מעיקר הדין… שורש הדברים דאף שבליל פסח החיוב ד' כוסות הנה בפסחים (קיח ע"א) איתא לגירסת הגאונים הר"ח ורי"ף: ת"ר [כוס] חמישי אומר עליו הלל הגדול. ועיין בהשגות הראב"ד על הרז"ה דקיימא לן שזהו מצוה ומשובח. עכ"ל. אולם ידוע לכל בר בי רב, כי גי' רשב"ם אינה כך והוא גרס 'רביעי' ולא חמישי, אולם בכת"י מסויימים ובעוד ראשונים החזיקו בגי' 'חמישי', והגי' 'כוס חמישי' שמחק אותה הרשב"ם, הביאוה בעל הלכות גדולות ור' סעדיה גאון. וכן הוא בסדר רב עמרם גאון שכתב: ואם רוצה לשתות כוס אחד אחר ארבעה כוסות, חוזר ואוחז כוס חמישי ואומר עליו הלל הגדול וחוזר וחותם ביהללוך, שכך שנו חכמים: תניא, חמישי אומר עליו הלל הגדול דברי רבי טרפון וי"א ה' רועי לא אחסר. ואיזהו הלל הגדול, רב יהודה אמר מהודו עד על נהרות בבל. וכך אנו נוהגין כרב יהודה ואע"פ שחולקין חכמים אחרים, ר' יוחנן אמר משיר המעלות עד על נהרות בבל אעפ"כ מנהג שתי ישיבות עושין כרב יהודה ואף מר רב שר שלום גאון כך אמר. עכ"ל ר' עמרם גאון. וכן בבעל העיטור (הל' מצה ומרור): כוס רביעי גומר עליו את ההלל וכו' וחותמין מלך מהולל בתשבחות. כוס חמישי אומר עליו הלל הגדול וחוזר וחותם יהללוך, וכן שדרו ממתיבתא ויפה הוא לחתום בישתבח עד מלך מהולל בתשבחות. וכך סובר ר' שר שלום ורב כהן צדק בסידור רב עמרם וסידור רס"ג וב'מאה שערים' לרי"צ גיאת ואחריהם: רבינו חננאל, הרי"ף ור' יוסף טוב עלם, ובספר הפרדס לרש"י ומהר"ם חלאוה והמאירי. והרמב"ם בהל' חו"מ (פ"ח ח"י) כתב במפורש: ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול מהודו לה' כי טוב, וכוס זה אינו חובה כמו ארבע כוסות.

יש עוד מהראשונים שכתבו לגבי כוס חמישית אם היא רשות או חובה ואם מותר לשתות ומה יש לומר עליה, ואנו כאן הבאנו רק מעט בכדי להראות כי יש סמך כלשהו למנהג וכמו דברי הגרמ"ש שליט"א דלעיל. יתרה מכך, הגרמ"ש שליט"א אף נוקט זאת להלכה ולמעשה ונשען על עמוד גדול בענין זה, והוא המהר"ל מפראג בהגדה שלו ב'לשון למודים': תנו רבנן, רביעי גומר עליו את הלל, חמישי אומר עליו הלל הגדול דברי רבי טרפון, ויש אומרים ה' רועי לא אחסר. כך הוא גירסת כל המפרשים. רק הרשב"ם לא גרס כוס חמישי רק גרס: כוס רביעי גומר עליו הלל הגדול. ודבריו בטלים נגד כל המפרשים. ואע"ג דלא נזכר כוס חמישי במשנה, י"ל דפחות מד' לא יעשה, אבל ה' יעשה ומצוה מן המובחר הוי אי עביד ליה. עכ"ל המהר"ל. והוא הולך ומאריך הרבה להוכיח עד כמה יש להחזיק בדברי הראשונים וכיצד יש לעשות בדיוק ומה לומר, ומסיים בזה הלשון: ולפיכך אני אומר שהמנהג הראוי והנכון הוא לומר 'נשמת' אחר הלל על כוס רביעי, והלל הגדול יאמר על כוס חמישי אם יאמר 'נשמת' אחר הלל. אומר אני כיון שאין כוס חמישי קבוע למצוה של חובה רק למצות הרשות, לכך לא תקנו לו ברכה וכן ראוי לנהוג. עכ"ל. וע"פ דבריו כתב בתשובות והנהגות (בסימן הנז' לעיל): ולפ"ז מנהגינו כמהר"ל שצריך למצוה כוס חמישי לומר עליו הלל הגדול, ואף שלדבריו מצוה לשתות ממנו הבעה"ב – מ"מ לא מעכב ובפרט כאן כשנמנע מפני חשש איסור טעימה אחרי הד' כוסות – בודאי לא נקרא גנאי וגם כה"ג לא מעכב ושפיר צריך למזוג סמוך ממש להלל הגדול שאז המצוה לומר הלל הגדול על כוס חמישי. עכ"ל.

(בהקשר לזה, חובה עלי להביא דבר מעניין שמצאתי בספר 'מנהג אבותינו בידינו' על ידי הרב גדליה אברלאנדר ממאנסי, מח"ס 'פדיון הבן כהלכתו' ו'בנתיבות התפילה', לגבי הגדת המהר"ל, ושם כתב כדברים האלה: אבל הגדה זו נדפסה בורשה בשנת תרס"ח עפ"י כת"י ישן נושן הנמצא לדברי המו"ל בבית עקד הספרים הקיסרי דק"ק מיץ וכבר ידוע ומפורסם שגניזה זו לא היתה ולא נבראת ופירוש זה אינו ממהר"ל אלא הוא ליקוט מספרי מהר"ל והרבה דברים מזוייפים נמצאים שם ואינו בר סמכא לסמוך עליו כלל – וזאת ע"פ מאמרו של הרב אברהם בנדיקט בכת"ע מוריה גליון קנט-קס, וראה גם בקובץ צפונות גליון ג עמ' סט)

השתלשלות המנהג

הראשון שמזכיר מנהג זה הוא מחותנו ותלמידו של המהרי"ל רבינו זעליקמן מבינגא על מאמר הגמ' (פסחים יג ע"א): מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי יו"ט מפני הטורח. והוא כותב ע"ז: כלומר, טורח היה להתעסק עמו ולא מצי להכין לצורך יו"ט ושבת. והנה ראיתי יש בני אדם בלילי פסח שמוזגין כוס מיוחד ומעמידין על השולחן ואומרים שזה הכוס לאליהו הנביא ולא ידעתי מאין זה הטעם. ונראה דהטעם יוצא מהכא שאם יבוא אליהו הנביא בליל פסח כאשר אנו מקוים ומחכים לו בזה הלילה וצריך גם הוא לכוס דאפילו עני שבישראל לא יפחתו לו מד' כוסות ואי לא הוי כוס מוכן לשם, א"כ צריכים אנו להתעסק לו בכוס ודילמא ימנע מסדר של פסח. עכ"ל.

כמאתיים שנה אחרי רבי זעליקמן נזכר המנהג בשינוי מסויים בידי הגאון רבי חיים בנבנשתי בעל כנסת הגדולה' בספרו פסח מעובין (אות קפ"ב), שם הוא דן בשאלה אם אחרי ששתו כשיעור נשאר עוד יין בכוס, יש אומרים שצריכים להריק את כל היין שנשאר בכוס, ולמלאותה כולה מחדש ביין שטרם נפגם, ויש אומרים שדי אם מוסיפין ליין שבכוס יין שלא נפגם מכלי אחר. ומוסיף: "ונראה שזהו המנהג שראיתי לקצת אשכנזים להניח בשלחן כוס אחד ריקן חוץ מן הכוסות שצריכין בשביל המסובין בשלחן, להריק בו כל היין הנשאר בכוסות של המסובין שם, וקורין אותו 'כוס של אליהו הנביא זכור לטוב', והנאני המנהג הזה, וכן אני נוהג, ומשיורי הכוסות הללו הניתנין בתוך הכוס הזה אני שותה בתוך הסעודה. עכ"ל.

מקור שלישי למנהג זה הוא רבי משה חאגיז. בספר ברכת אליהו לרבי אליהו אב"ד אוליינאב אשר בפולין הוסיף המחבר בסופו כמה תשובות ממהר"ם חאגיז בקשר למנהגי אשכנז ובעמ' נה כותב: שאלתני אודיעך קושט אמרי אמת… לא זו אף זו כי בליל פסח בהתחלת הסדר מכינים כוס אחד וממלאים אותו יין ואומרים: זה הכוס הוא לאליהו הנביא… אחר גמר הסדר מתקנין המיטה שהסבו לבעל הבית ומניחין הכוס מלא יין ואומרים עליו: לשם אליהו, שבעיניך נראה כדבר זר אצל ישראל מפני שאין לו שורש וענף ומאן דכר שמיה דאליהו הכא בליל פסח ואינו אלא כניחוש נשים והבליהם עד כאן תמצית שאלתך בחסרון ידיעתך. ע"כ. וכותב על דברי הפסח מעובין: "נ"ל פשוט שטעות הוא בידם וחוששני להם מחטאת כי זה הוא זלזול כבוד למכובד מאליו". ומסיים: "ולתכלית מ"ש ה"ה בעל כנה"ג ז"ל נוהג אני בשניים, אך לא ליחס על הכוס הריקם מלא שיריים שמו של אליהו ז"ל. ע"כ. רבי משה חאגיז שכנראה ראה ושמע על המנהג ומקורו מבני אשכנז נותן טעם משלו: יש לו שורש למטה וענף עץ אבות למעלה א"כ הכא זכינו לקיים מנהגן של ישראל בליל פסח להכין לו כסא דמהמנותא ומטה ושולחן ערוך שבו ישראל מקיימים את הפסח… ודאי להגיד שבחן של ישראל ולהזכיר לפני הקב"ה שקיימו מה שקיבלו במצות הפסח התלויה במילה אין כאן ספק כי בא יבוא ברכה אליהו הנביא ז"ל בכל בתי ישראל לראות קיום המצוה אחת שהוא שתים פסח ומילה שהם מקיימים ויעלה לנו השמימה להמליץ בעד כלל ופרט למהר ולהחיש גאולתם ופדיון נפשם בגאולה האחרונה. עכ"ל.

באותו דור מצינו את המנהג מוזכר בדברי פוסקים. בספר 'חק יעקב' שהי' רבה של וורמייזא כתב: ונוהגין באלו המדינות למזוג כוס אחד יותר מהמסובין וקורין אותו 'כוס של אליהו הנביא'. עכ"ל. וכך כותב בן דורו ועירו בעל ה'חוות יאיר' בהגהותיו לספר מנהגי וורמיישא' לר"י שמש (ח"א עמ' פה בהגהות): והשוטפין הכוסות אחד יותר ממנין המסובין… וקורין הכוס ההוא כוס של אליהו. ע"כ. ובסידור הר"י עמדין כותב: מכינין כוס גדול וקורין אותו כוס של אליהו הנביא.

טעמים לשם 'כוס של אליהו'

אחר הדברים האלה, שומה עלינו לברר מדוע נקראת כוס זו על שמו של אליהו זכור לטוב וייעדוה לכבודו, ולא על שמו של נביא אחר או על שמו של אחד משבעת הרועים על דרך משל. טעמים רבים מצינו על זאת שהכוס 'החמישית' נקראת 'כוסו של אליהו', ובהביאנו את דברי אחרונים שנתנו טעם בזה – רואים אנו שדעתם היתה בעד 'צידוד' המנהג לקיימו ולעשותו, וזכרון אחד עולה לכאן ולכאן.

תשב"י יתרץ – משמו של אדוננו הגר"א כתב בספר טעמי המנהגים להג"ר אברהם יצחק שפרלינג ז"ל שו"ב בלבוב וז"ל: טעם למנהג שמוזגין כוס חמישי וקוראין אותו כוס של אליהו הנביא משום דאיכא פלוגתא בגמרא אם צריכים כוס חמישי ולא איפסקא הלכתא וכשיבוא אליהו יתברר הספק ועל כן מוזגין הכום מספק ואין שותים אותו וקוראים אותו כוס של אליהו כי בבואו יתבררו כל הספיקות וגם ספק זה.

יישוב נוסף לכך מצינו אצל הגאון רבי ירוחם פישל פערלא (במאמרו 'כוסו של אליהו' נדפס בספר הר המור ירושלים תשנ"ה עמ' קעט): משום שהוא דוגמת הכוס ששתה אליהו הנביא ע"פ הדבור כשברח מפני איזבל, דמתחילה כשאמר לו המלאך קום אכול לא אכל כל העוגה ולא שתה כל המים שבצפחת עד שאח"כ נצטוה שנית ואז אכל ושתה מה ששייר בראשונה כמו שפי' הרד"ק עיי"ש. ומפני שבלילה זה נוהגין בכל דבר דרך כבוד וגדולה קורין אותו כוס של אליהו הנביא. עכ"ל. רבי ירוחם פישל פערלא כתב עוד טעם ע"פ מאי דאמרי' בפסיקתא רבתי' פתח רבי תנחומא ובנביא העלה ה' את בני ישראל ממצרים ובנביא נשמר ובנביא העלה ה' את בני ישראל ממצרים זה משה ובנביא נשמר זה אליהו אתה מוצא שני נביאים עמדו להם לישראל משבטו של לוי משה ראשון ואליהו אחרון גואלין את ישראל בשליחות עיי"ש. נמצא ע"פ זה שתי מיני גאולות זלע"ז עשה ה' ולכן אחר שמסדרין סיפור יציאת מצרים שהוא גאולת משה על ד' כוסות מרמזין שכן נזכה לסדר סיפור גאולת אליהו על ד' כוסות ולזה קודם שממלאין כוס רביעי של גאולת משה ממלאין קודם כוס ראשון של גאולת אליהו להסמיך גאולה לגאולה ולומר שאנו מאמינים ובטוחים כ"כ בגאולת אליהו וכבר מלאנו כוס ראשון של גאולת אליהו אבל אין שותין כוס זה דבאמת אכתי לא מטי זימניה.

דוגמת כסא הברית – כתב בתורת אמת (ליל א' דפסח) להרה"ק רבי יהודה לייב אייגר זצ"ל מלובלין בזה"ל: המנהג בליל פסח להעמיד כוס לאליהו זכור לטוב ואומרים עליו הפסוקים "שפוך חמתך" וגו', הענין י"ל מפני שבלילה הקדוש הזה נכנסים ישראל לקדושת הברית וכו' וידוע כי אליהו ז"ל הוא מלאך הברית ומכינים כוס לקדושה זו להשקות להיפוך כוס התרעלה ולגדע קרן הפושעים ובזה יתרומם קרן ישראל וכו' ולזה אומרים שפוך חמתך וגו' והוא עניו אחד עם הכסא שמכינים לאליהו על ברית מילה כי הכסא גימ' כוס כידוע. עכ"ל.

עוד בהקשר לענין זה של ברית המילה, בספר אמרי נועם לרבי מאיר מדזיקוב ז"ל מנמק ענין כוסו של אליהו כמו בברית מילה מה שמקובל בפי כל אשר בליל פסח נתגלה אליהו לכל ישראל נראה כי הוא על דרך אומרם ז"ל שעל כן נתגלה אליהו בשעת ברית מילה יען שאמר: "כי עזבו בריתך בני ישראל" על כן מוטל עליו לבוא ולראות בעצמו קיום מצות מילה, כמו כן לאשר שאליהו אמר "אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי" ועל ידו נעצרו על כן מחוייב הוא בעצמו לבוא ולהתגלות לישראל בליל פסח אשר אז הוא זמן השפעת הטל שברך יצחק ליעקב באותו הלילה: "ויתן לך האלהים מטל השמים". ע"כ.

חיזוק האמונה – מרנא הכהן הגדול החפץ חיים בחיבורו משנה ברורה, מביא טעם (תפ ס"י): לרמז שאנו מאמינים שכשם שגאלנו הש"י ממצרים הוא יגאלנו עוד וישלח לנו את אליהו לבשרנו.

בנותן טעם יש להוסיף את מה שכתב הרב יעקב אהרן לנדוי ז"ל: "והסיבה שקורין אותו 'כוס של אליהו' ולא 'כוס של משיח', היא מפני שאמרו בגמרא: אין בן דוד בא בימים טובים ובשבתות ע"כ, ועל כן אין לקרותו 'כוס של משיח' אבל כוס של אליהו אפשר לקרותו מפני שאליהו יכול לבוא בשבת ויום טוב למאן דאמר אין תחומין למעלה מעשרה" עכ"ל.

מתי מוזגין אותו

המהר"ם חאגיז כותב: כי בליל פסח בהתחלת הסדר מכינים כוס אחד וממלאים אותו יין ואומרים זה הכוס הוא לאליהו הנביא. אחר גמר הסדר מתקנין המיטה שהסבו לבעל הבית ומניחין הכוס מלא יין ואומרים עליו לשם אליהו. עכ"ל. הרי שמיד בהתחלת הסדר מזגו את הכוס וכן נראה מדברי רבינו זעליקמן מבינגא שם. גם מלשון היעב"ץ שהביא זאת בתחילת הדינים של 'קדש': מכינין כוס גדול וקורין אותו כוס של אליהו הנביא. ע"כ. משמע שתיכף בתחילת הסדר מוזגין אותו. ובמעדני שמואל מדייק כן מספר מאורי אור וכן הוא בקיצור שלחן ערוך (סי' קיט ס"א). וכן נהגו רבים מבני יהדות מרוקו, שמוזגין אותו בתחילת הסדר עם מזיגתה של כוס ראשון. אולם לפי המשנ"ב משמע שמוזגין אותו באמירת 'שפוך' ובחיי אדם כתב שלאחר אמירת 'שפוך'. הגרמ"ש שליט"א בסימן הנז' לעיל, דאזיל לשיטתו שאף כיום יש לנהוג בכוס חמישית, כתב בצורה דקדקנית מתי יש למוזגו: "ויש למזוג הכוס מיד אחרי הלל לפני הלל הגדול (הודו לה' ו'נשמת') דוקא לא קודם ולא לאחריה אלא בעה"ב מוזג כשגומרים הלל ובזה מהדרין במצות הלילה…. ושפיר צריך למזוג סמוך ממש להלל הגדול שאז המצוה לומר הלל הגדול על כוס חמישי וראוי שבעה"ב עצמו ימזוג שאז מקיים המצוה מן המובחר לייחד כוס לומר עליו הלל הגדול משא"כ אם מקדים למזוג לא ניכר שזהו להלל הגדול ולא יצא, ואם כי יש הרבה שיטות בראשונים בדין כוס חמישי נראה במזיגת כוס של אליהו, יש לצאת המצוה מן המובחר בליל התקדש חג וראוי לקבוע המזיגה בזמנה ובבעה"ב. וכן אני נוהג בעזהשי"ת ולא כמו שקבעתי בשעתו בהגדה של פסח למזוג לפני הלל ע"ש לעצמי הדרנא בי ונוהג אני כהנ"ל בעזהי"ת. עכ"ל.

שתיית הכוס

בענין זה של כוסו של אליהו בכלל ומה עושים בו בפרט, נשאל על כך בספר 'ליקוטי חבר בן חיים זצ"ל – תלמידו המובהק של מרנא החתם סופר ז"ל (ח"ה בחלק התשובות שבסוף הספר דף ק"י ע"ג) וז"ל: בענין שאלתו אם לשתות מכוס של אליהו חיפשתי בפוסקים ולא מצאתי מבואר מנהג זה של כוס אליהו, אלא שבסידור יעב"ץ (שער השיר דיני ארבע כוסות לפני הקידוש) כתב: מכינין כוס גדול וקורין אותו כוס של אליהו ע"כ. אבל לשתות ממנו מאן דכר שמיה, וכמה פעמים הייתי אצל מרן הגאון חתם סופר זצ"ל והכוס של אליהו היה גבוה משאר כוסות לכבוד ולתפארת ומעולם לא שתה אדם ממנו. ומנהגי להניחו כל הלילה על השלחן אבל מכוסה. ובשחרית אני לוקח אותו לקידוש היום על דרך שאמרו רז"ל: הואיל ואיתעביד ביה חדא מצוה ליתעביד ביה מצוה אחרת ובבוא אליהו זכור לטוב במהרה בימינו יעלה לנו טעם זה ומה דינו כן יהי רצון אמן סלה. עכ"ל הספר ליקוטי חבר בן חיים. וכ"ה בהגהות רבי ירוחם פערלא הנ"ל (בהערה 24) וכן מצינו ב'רזא דעובדא' (עמ' קלג) וב'קדושת ישראל' (אות נג) גם ב'מנהגי אמשטרדם' (הוצ' מכון ירושלים תשס"ב פרק ג סעיף ז אות יג עט' נד) כתב) כוסו של אליהו הנביא שמרו בדרך כלל לקידוש של מחרת בבוקר. וכפי הידוע לי, כך גם נהגו בקהילות יוצאי מרוקו.

מצאתי, כי חכם מנשה מנחם זצ"ל בספרו 'אהבת חיים' כתב, כי שומרים אותו עד למחרת בלילה ועושים ממנו הבדלה וכן אמרו שיש נוהגים כך עד היום.

סגולה לפרנסה

המהר"ל בהגדתו כותב (דברי נגידים): ולפיכך נראה לי שכוס חמישי די שישתה אותו רק ראש הבית בלבדו כי שפע הפרנסה נשפע לראש הבית המפרנס את בני ביתו. ובזה יובן ג"כ הטעם שנוהגים לעשות כוס חמישי מן הכוס שהכינו מקודם לכבודו של אליהו הנביא כי הוא המלאך של שפע הברכה. כמו שאמרו רז"ל פנחס זה אליהו ונאמר לו: "הנני נותן לו את בריתי שלום" ואמר ג"כ שלא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום ולפיכך במקום שיש ענינו של אליהו היינו ברית השלום שם יש מקום לשפע הברכה… לכך נוהגים ליקח זה הכוס שהכינו לכבודו של אליהו ולעשות אותו לכוס חמישי, הבא בשביל שפע הברכה בפרנסה. עכ"ל.

יש לציין כי יש עדות שלא נהגו כלל בכוס זה ומהם התימנים, ובני העדה הבבלית, לכאורה זאת בעקבות שהגאון בעל ה'בן איש חי' לא הזכיר כלל ענין זה.

נסיים בתפילה, שהרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב, ושנזכה בהאי שתא כולנו לגילוי אליהו בבנין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.

[המאמר פורסם בגליון תנובות שדה מס' 185]