כנימות מגן

מבוא: הכנימות הללו הן מסדרת הפשפשאים וממחלקת החרקים. המשפחות השייכות לסדרה זו הם: האיצריות, כנימות אבעבועות, כרמילים, כנימות רכות, כנימות קמחיות, כנימות הדקלים, וכנימות ממוגנות. הכנימות הללו הן חרקים קטנים המוצצים את לשד הצמחים. נקבת הכנימה היא חסרת כנפיים, ואילו לזכר יש בחלק הקדמי זוג כנפיים. כמו כן, לזכר יש מחושים מפותחים, עיניים מורכבות ורגלים מפורקות, אך אין לו גפי פה. פיסת הרגל של הזכר ושל הנקבה עשויה מפרק אחד בלבד ולעיתים רחוקות עשויה משני פרקים. באזור הבטן של הנקבה יש שני זוגות של פתחי נשימה מלבד שני הזוגות שבחזה, כל זה זה בקבוצת הכנימות העתיקות. בקבוצה של הכנימות החדשות, יש רק שני זוגות של פתחי נשימה בחזה. בארץ ידועים מעל 200 מינים של כנימות. כאשר הוותיקות הן משפחת האיצריות, שאחת מסוגיה היא 'איצרית ההדרים' [התוקפת את ענפיו ועליו הירוקים של העץ. בנוסף היא מפרישה כמות עצומה של פרש מתוק, שמתפתחת עליה 'פטריית הפייחת' המשנה בהדרגה את צבע העץ לשחור וגורמת לצריבות ברקמת העץ. בנוסף, הפייחת מזהמת את הפירות עד כי קשה לנקותם לפעמים]. שאר הכנימות שיסוקרו להלן, שייכות לקבוצה השניה של הכנימות. להבדיל ממשפחת הכנימות הממוגנות, שמם אכן ראוי להם עקב המיגון, שאר הכנימות, הן הקמחיות והן הרכות – אינן ממוגנות [בכנימות הרכות, מוכרת בדרך כלל רק הנקבה ומכאן שהתרבותם בד"כ היא 'פרתנוגנזה' (רביית בתולין = התפתחות ביצה ללא הפריה). הכנימה המבוגרת היא חסרת תנועה, כיון שבדרך כלל אין לה רגלים או שהן מנוונות. על הכנימה הקמחית ראה לקמן בערך 'כנימה קמחית']. מגן הכנימה הוא חומר עשוי שעווה המופרש מן הכנימה, הוא נפרד מן הגוף ומכסה אותה. המגן מכיל גם את הנשלים של החרק. גם בגוף הכנימה מתחוללים שינויים. כאשר כל הפרקים האחרונים של בטן הנקבה מתאחדים לחטיבה אחת [אבר אחד ששמו: 'פיגידיון']. התהליך בד"כ הוא כך: לאחר שהזחל בקע מן הביצה [או שהוטלה החוצה או שהתבקעה בגוף האם], הוא נודד במשך שעות על גבי הצמח [לזחל יש רגלים, מחושים, עיניים וחדק מציצה], כשהוא מוצא מקום נוח, הוא נועץ את חדקו ומתיישב שם לצמיתות [ומכאן שהוא אסור ככל שרץ הארץ, הגם שככנימה איננו זע, אולם בשלב הקודם למיגון הוא שרץ והלך (ראה הדיון ההלכתי בד"ז לעיל בכרך זה בפ"ד סעי' ט) השלב הנראה בתמונה בצבע לבן הוא השלב בו הוא רוחש ממקום למקום קודם 'ההתמגנות'] להבדיל משאר כנימות, אין הכנימות הממוגנות מפרישות פרש מתוק , וזאת כיון שהן זקוקות להפרשות עבור המגן מהמזון שעובר תהליך בגופם ומייצר תרכובת דונג המשמש כחומר המגן. מיד לאחר שהזחל נעץ את חדקו והחל למצוץ את הצמח, הוא מפריש שעוה לבנה ומתחת לשכבה זו הוא מתחיל להפריש את שכבת המגן, ובו בזמן הוא אף מתנשל וגם הנשל מצטרף לשכבה. בזמן שהוא מתנשל הוא מאבד את רגליו ומתחילים לזהות את שלב הפיגידיון. לאחר בניית המגן השלישי הופך הזחל לשלב המתאים לבוגר, הגם שהוא ללא עיניים ועוד, אך הנקבה הבוגרת מתחילה להתמלא בביצים בשלות [ההפריה היא מן הזכר הבוגר שמגיח ממגן הזכר, ומפרה את הנקבה כשהיא מתחת למגן שלה].