דגים אלו שייכים לסדרת הבקלאים הגדולה, ראה לעיל בערך 'בקלה', שם כתבנו באריכות על סדרה ועל משפחות הסדרה. הדג נמצא משני צדדיו של צפון האוקיינוס האטלנטי, אם כי בחלקו המזרחי הוא שופע יותר, מאשר בחלק של צפון אמריקה. באיזור איסלנד ונורבגיה יש השפע הגדול של דג זהה [שם הם שטחי ההשרצה העיקריים של דג זה, ושם גם מצאתי את טפיל סיפריון לומפי על דג זה,]
דג זה יש לו את הצורה האופיינית של דגי משפחת הבקלה. צבע הדג בחלקו העליון אפור כהה, והתחתון לבן כסוף. ויש לו קו רוחבי שחור הבולט על רקע צבעו של הדג. הדג מגיע גם לאורך כ 1 מטר ומשקל מעל 10 ק"ג, אולם הממוצע הוא כ 40 ס"מ, ובמשקל של 1-2 ק"ג. דגים אלו משווקים טריים, קפואים ומעושנים.
הדגים חיים בגבהים שונים אולם הממוצע שלהם בין 80 עד 200 מטר, על קרקע סלעית חול וחצץ. ההשרצה נעשית בגובה של כ 50 מטר, הביצים הם בקוטר כ 1.2 מ"מ ולאחר כשלושה שבועות הם בוקעים, הדגיגים עד אורך של 7 ס"מ נשארים בגובה זה, ועם ההתבגרות יורדים לעמקים הגדולים יותר.
מזונם של הדגים הצעירים זה קריל, חסרי חוליות ועוד, ובבגרותם הן טורפים דגים כגון הרינג, קפלין ועוד, וגם צמחייה, תולעים ועוד סוגים.
בדגים אלו מצויים הטפילים הבאים:
- תולעי אניסאקיס – מצויים בבטן הדג, על גבי איבריו הפנימיים, בבית הרעי, ובכל החללים האחרים, ולעיתים גם בבשר הדג [בסוגי עיבוד מסויימים באופן תדיר, ובסוגים אחרים, באופן יותר נדיר]
- לארנואוקרה/תולעת הקוד/Lernaeocera branchialis- ראה לעיל במבוא בערכו. טפיל זה חודר עד לאבי העורקים של הדג ממנו הואץ מוצץ את מזונו/דמו של הדג. בדגי בקלה המשווקים כפילה ללא עור, אין חשש לטפיל זה כיון שהוא בולט ובמפעל מוציאים אותו [גם במפעלים שאינם בודקים על גבי שולחן אור], אולם בשיווק עם עור, אף של פילה וק"ו בדגים המשווקים שלימים ['בקלה צעיר'] ניתן למוצאו לעיתים ובפרט אם הם מוקפאים באוניות הדיג.
- סיפריון לומפי – ראה לעיל בסקירה על טפילים מש"כ בערכו. טפיל זה גדל במים, הוא נכנס לדג מבחוץ ומוצץ את דמו ואת מזונו. הטפיל הוא גדול ביותר ומגיע עד לגודל של 5 ס"מ. הזכר של הטפיל הוא קטן ביותר בגודל 2 מ"מ בלבד, והוא דבוק לנקבה. נקבת הטפיל היא הפעילה, היא חודרת עם ראשה לתוך עור הדג ומתיישבת בשרירי הדג, שאר גוף הטפיל נשאר בחוץ. בחלקה האחורי של הנקבה [החלק שנשאר בחוץ] יש שני שקי ביצים גדולים ובולטים. הביצים שבתוך שק הביצים של הנקבה הם בקוטר של כ- 5 מ"מ. טפיל הסיפיריון הוא בעיקר על הדג האדום, אולם הוא מצוי גם בדג 'לומפי' [ומכאן שמו הנוסף של הטפיל], וויטניד כחול, קאטפיש, האדוק נורבגי.
אופן הבדיקה והשימוש:
דג שלם:
- יש להסיר את הראש או לחילופין, לחצות את ראש הדג, להסיר ממנו את הזימים, הלשון ושאר איברי הפנים, ולשוטפו היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף היטב. אפשר גם באמצעות לחץ אויר חזק או קיטור חזק, להכניס אל החללים ולנקות היטב.
- את איברי הפנים יש להשליך, את הקרום השחור יש לנקות ונכון להסירו לחלוטין, לגרד היטב בכל דפנות הבטן, ובצמוד לשדרת הדג, ולשטוף היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף היטב, ולהתבונן היטב שלא נותרו כל תולעים, 'ציסטה' או 'כיסים' של טפיל בתוך חלל הבטן.
- להתבונן חזותית על גבי הדג אם קיים הטפיל [לארנואוקרה, או סיפריון] או בשלימותו או שהחלק החיצוני הוסר, ואז נותר מקום פציעה, ואזי יש לחטט עד שורשו ולהסירו לעיתים הוא בעומק. בהסרת העור מובטח גם נקיון מטפילים שיושבים על עור הדג ואינם חודרים, וגם ראיה מדוייקת יותר אם נשארו שורשי הטפילים הנז' בבשר הדג.
פילה דג:
פילה של דג זה עם עור משווק לעיתים עם שאריות טפיל הלארנואוקרה וטפיל הסיפריון, ולעיתים הוא נגוע גם באניסאקיס בבשר הדג. ובפילה ללא עור [גם עם כשרות], עיקר החשש הוא שתולעי אניסאקיס חדרו לבשר. ולכן:
- להסיר את העור לחלוטין, ולהתבונן חזותית אם נותר מקום פציעה שמקורה מהטפילים הנז', ואזי יש לחטט עד שורשו ולהסירו.
- לאחר הסרת העור או בשיווק ללא עור, יש לשקף ממול מקור אור, לראות שלא נותרו תולעים האסורים בבשר הדג, ובמידה וקיימים תולעים, ניתן להבחין בהם, ובאמצעות פינצטה לאחזם בקצה ולשלפם בשלמותם.
- אם הדגים מיועדים לטחינה, לאחר הסרת העור ולאחר 'בדיקה קלה' ממול מקור אור, יכול לטחון את הדגים בדייג טרי [בעיקר בנורבגיה] כאשר הדגים מעובדים מייד לאחר הדייג ללא הקפאה, ובהשגחה צמודה במפעל, הסירו את עור הדג והוא משווק כפילה, בד"כ הבשר נקי מתולעי אניסאקיס. ואם יש חותם של ועד כשרות הידוע כמקפיד על עניני טפילים, ניתן להשתמש בפילה הדג ללא צורך בבדיקה.
