טפיל זה [Cestoda] מכונה תולעי סרט, עקב מראם הדומה לזה. יש בהם כ-6000 מינים שכולם טפיליים, ובדרך כלל למעיים. אין להם פה או מעי, אלא הם מצמידים את עצמם לדופן הפנימי של המעי של המארח שלהם באמצעות אמצעי הצמדה שלהם, ודרכו הם סופגים את המזון ישר מהמעי של הפונדקאי שלהם. גודלם מותנה בגודל המארח, ויכול להגיע עד 30 מטר בלוויתן.
טפיל זה מצוי בימות השונות בעולם. ובין היתר מצוי הוא גם במימי הים התיכון. טפילים אלו מגיעים אל הדג בדרך כלל באמצעות מזון נגוע [וגם לבני אדם, באמצעות בשר נא, או כל מזון בדרגת היגיינה לקויה]. ולכן בדרך כלל הם נמצאים באזורי שריר הסמוכים למערכת העיכול של הדג. אולם הם יכולים להופיע גם בכל מקום בדג לרבות בראש ובשרירי השלד של הדג. הטפיל הבוגר חי בחלל המעיים של הדג, אולם בשלבי הביניים, הצעירים חיים בבשר ויכולים להופיע בכל מקום בדג, הגם שכאמור, במרבית המקרים הם נמצאים באזורי שריר הסמוכים למערכת העיכול. הטפילים שנכנסים לדג דרך מערכת העיכול חודרים לדופן המעי ומטיילים בגוף הדג עד שנעצרים ויוצרים צ'יסטה [כעין הנראה בתמונה]. כשהדג – הפונדקאי נטרף ע"י עוף או יונק ימי אחר, הטפיל משתחרר ויוצא מהצ'יסטה, הוא נאחז בדופן הקיבה או המעי, גדל והופך לשרשור בוגר. כאן הוא מבשיל ומתבגר ומשגר אל הים (דרך פי הטבעת של הדג) את הביצים המופרות שלו. ע"פ דעות המומחים ישנה ספציפיות די גבוהה בטפילים אלה למין המאכסן, ולכן לא כל דג או יונק יכול לשמש כפונדקאי לטפילים אלו. המפורסמים שבהם, הם דגי טונה סקיפג'ק, וכמה סוגי מקרלים, בים התיכון ראינו טפילים אלו בדג הברקודה [טפילים אלו נמצאו בחוף ביפו ובחוף באשדוד].
