בטבע שיצר הי"ת, מצויים מינים רבים גם של צמחים, הזקוקים להפריה של זכר ונקבה על מנת שיווצרו פירות, אולם יש מינים הן בצומח והן בחי, שנוצר פרי אף ללא הפריה. תופעה זו נקראת 'פרתנוקרפיה' [הפריית בתולין=היווצרות פירות חסרי זרעים ללא הפריה]. ההתרבות של מינים אלו היא בצורה וגטטבית [=מונח המציין את היווצרותם והתפתחותם של איברי הצמח] כלומר, ריבוי לא מיני כגון השרשת ייחורים [את הפרתנוקרפיה ניצלו בחקלאות לטיפוח זנים של פירות ללא זרעים כגון אבטיח, מלפפון, ענבים ללא חרצנים ועוד. ההתרבות של מינים אלו היא כאמור וגטטיבית. ופעמים שעושים זאת בדרך של הכלאה, כגון הכלאה של אבטיח עם דלעת שהתוצאה היא אבטיח ללא גרעינים]. בדומה לאמור לגבי הצומח, קיים מצב דומה בעולם החרקים, הנקרא 'פרתנוגנזה' [רביית בתולין=התפתחות ביצה ללא הפריה], דבר זה מצוי בכנימות ועוד.
בתאנה יש זנים שהם פרתנוקרפים ואינם זקוקים להפריה כמו זני 'קדוטה' 'בלאק מישן', ויש זנים שחייבים הפריה והם בעיקר הזנים הטורקיים כמו הזן 'סמירנאי' ויש את הזנים שהבכורות [=הפרי המבכיר] אינם זקוקים להפריה ואילו 'הגל השני' של הפירות זקוקים להפריה כגון הזן 'נצרתי' (בוסני). ההאבקה של התאנה מתבצעת על יד צרעה המיוחדת לתאנה ונקראת צרעת התאנה [בלאסטופגה]. פרחי התאנה מקובצים לתפרחת המכונה פגה והיא מצעית בשרנית ועבה, יש בה נקב קטן וצר המוקף קשקשים קטנים וקשים ועל שטחה הפנימי גדלים פרחים רבים. פגים אלו פורחים הן בעצי הזכר והן בעצי הנקבה. כאשר בעצי הנקבה יש רק פרחים נקביים בעלי עמוד עלי ארוך שהוא שסוע לשתי צלקות, ואילו בעצי הזכר [קפריפיקוס] יש פרחיים זכריים [נמצאים בקרבת הפתח של הפגה], ויש פרחים נקביים [שנמצאים בחלק הפנימי של הפגה] ומצויים גם פרחים עקרים. הצרעות מתפתחות בפרחי הנקבה שבפגה הגדלים על תאנת הבר [קפריפיקוס]. כאשר פרחי הזכר מבשילים, בוקעים הזכרים של הצרעות ומפרים את הצרעות הנקבות, הנקבות המופרות הטעונות אבקנים של הפרח הזכר יוצאות להטיל את הביצים, אלא שהתאנה התרבותית שבעצי הנקבה אינם נוחים לצרעה להטיל את ביציה עקב עמוד העלי הארוך שיש להם, ולכן היא עוברת מפגה לפגה ובזמן שהיא מנסה להטיל את ביציה ואיננה מצליחה, היא בינתיים מאביקה את פרחי הנקבה באבקה שהיא טעונה מהזכר, ובכך היא גורמת להאבקה. הפגים שהופרו, חונטות ומהן מתקבל הפרי, הפגים שלא הופרו נושרות. הגם שאת הביצים נוח לצרעה להטיל דווקא בפגים שבקפריפיקוס כיון שעמוד העלי הוא קצר ונוח להטלה, ומשם קם דור חדש [הצרעה מקימה 3 דורות בשנה]. הצרעות מתעקשות ומנסות בכל כוחן להטיל את ביציהן בפגים שבתאנה התרבותית, מחד במאמציהן הן גורמות להאבקת הפרחים, אך מאידך הן מאבדות חלקים מגופן והן חודרות לפגים מוכות וחבולות, ואת חייהן הן מסיימות בתוך התאנה. בשלבים הראשונים עדיין ניתן להבחין בצרעה בתוך הפגה, אולם בהמשך הזמן היא עוברת תהליך התפוררות עד כדי כך שבתאנה שהבשילה לא ניתן להבחין כלל באף שריד שנותר מהצרעה [ואף אם נותר משהו, הוא איננו ניתן לזיהוי, ומותר באכילה, ואדרבה הוא מין משבעת המינים, שנאכל בכל הדורות. וראה לעיל פ"ו סעי' ז].
לזיהוי הצרעה נציין כמה פרטים: הזכר גופו קטן מאד, צבעו בהיר, והוא חסר כנפיים. כל תפקידו של הזכר הוא להפרות את הנקבה, ומכאן ואילך הוא מרותק למקומו בתוך פגי הקפריפיקוס. לעומת זאת הנקבה מכונפת גודלה כ– 2 מ"מ, צבע גופה שחור, ובקצה האחורי שלה יש צינור הטלה.
צילום ואיור של צרעת התאנה
