ציקדה

בתת סדרת הציקדיים מוכרים בעולם מאות מינים, אולם רק בודדים מתוכם ידועים כגורמים נזק כלכלי ובפרט לצמחי תרבות. צבע הציקדה ברוב המינים הוא ירוק בהיר. ובחלק מהמינים הוא לבן–צהבהב, חום–שחור, צהוב–חום ועוד. לחלקם יש מופעי צבע שונים על הכנפיים שהן בד"כ שקופות, על חלקם יש פסים אדומים, על חלקם ציור או כתם שחור, כתמים צהובים, נקודות חומות ועוד. גוף הציקדה הוא צר ומוארך. הכנפיים בולטות מעבר לקצה הבטן, הרגלים האחוריות ארוכות הרבה מן הקדמיות. הביצה צורתה סגלגלה וצבעה לבנבן. בזמן הבקיעה צבעו של הזחל בהיר מאד, ובכל נשל צבעו משתנה ומתכהה יותר עד שמקבל את צבעו הסופי כבוגר. בכל הדרגות הזחל דומה לבוגר אלא שהוא חסר כנפיים. לנקבת הציקדה יש בקצה האחורי צינור הטלה שבאמצעותו היא מטילה את הביצים לתוך רקמת העלה. לאחר ההטלה א"א לזהות את מיקומו אלא בהגדלה כין שאין שינוי הנגרם לעלה. ממוצע של כמות הביצים הוא 16, כאשר יש שהטילו עשרות רבות. ההטלה היא בקצב של ביצים בודדות בכל יום. התפתחות הביצים היא עד 15 יום בקיץ, 20 יום בעונות המעבר ו-40 יום בחורף. התפתחות מלאה משעת הטלה עד ההתבגרות נמשכת עד 30 יום בקיץ, עד 65 יום בעונות המעבר ועד 140 יום בחורף. כשהטמפרטורה נמוכה מ-11 מ"צ נפסקת ההתפתחות וכשהיא גבוהה מ-27 מ"צ רבה תמותת הזחלים. כאשר היא נמוכה מ-4 מ"צ או גבוהה מעל 45 מ"צ הזחלים מתים מיד [ומעל 47 מ"צ אף הבוגרים מתים מייד]. ס"ה אורך חיי הבוגרים הוא עד 7 שבועות בקיץ וביתר העונות עד 5 חודשים. כלומר, אם הציקדה התבגרה בסתיו היא תחיה כל החורף. מפאת אורך חיי ימי הבוגרים ותקופת ההטלה הממושכת, יש חפיפה בין הדורות, ובכך מובנים ההופעות ההמוניות של הציקדות ובפרט בחודשי הקיץ. הציקדות מצויות בצידם התחתון של העלים העליונים של הצמח [בכך הן תופסות מחסה מהשמש], הן משום רכות של עלים אלו, והן משום שהטמפ' של העלים העליונים היא נמוכה מאשר של העלים הסמוכים לקרקע. בעונת החום הבוגרים והזחלים של הציקדה זריזים מאד, ודי בנגיעה קלה מאד בעלים כדי להבריח את הציקדה, כאשר הבוגרים מנתרים מיד והזחלים יעזבו בריצה את העלה. בכך מוסבר מדוע הריסוס נגדם קשה מאד כי בזמן הטיפול הם מנתרים מיד [בזה גם מוסברת התופעה של מציאת הציקדות על עלי גפן למאכל, שכן מבדיקות שעשיתי כמה פעמים בטורקיה, מצאתי כי העלים נקיים מכל סוגי החרקים הרבים המצויים על עלי הגפן. כלומר שהמטעים עוברים טיפולים. ובכל אופן מצאתי ציקדות. ולפי האמור מובן מדוע דווקא חרק זה נותר על העלים]. הפונדקאים של הציקדה הם מגוונים כגון ירקות ממשפחת הסולניים כגון החציל, העגבנייה ועוד, משפחת המצליבים ועוד.
בין היתר, הציקדה מזיקה מאד לעלי הגפן כאשר תחילת פגיעתה היא ליד העורק הראשי בחלק התחתון של העלה ומשם מתפתח ליתר חלקי העלה. בעקבות מציצת הציקדה מופיעים כתמים בהירים ההופכים לצבע חום, עלים שנפגעו מתקפלים ונושרים. אם הציקדות מופיעות בראשית העונה הנזק הוא רב. בפרט לכרמי בעל. הגם שהציקדה, לאחר מותה יורדת בשטיפה תחת מים בקלות, מכל מקום, בפועל, החברות המייצרות בתורכיה אינן שוטפות את העלים תחת ברז מים אלא משרים את העלים בחבילות גדולות במיכלים למשך כמה חודשים במלח וחומרים נוספים. ולפני הייצור משרים את העלים בקבוצות גדולות בבריכות מים, כך שלמעשה הציקדה נותרת בין העלים ולא יורדת בכל התהליך [כולל בעלי גפן ממולאים, שהגם שמפרידים את העלים זה מזה – הם אינם נשטפים], ומכאן הקושי לייצר עם כשרות את העלי גפן הממולאים בתנאים כפי שמצוי היום. והגם שיש ועדי כשרות המאשרים זאת, הם אינם מודעים לבעיה זו. הפתרון היחיד שאפשרי ואף אנו משתמשים בו בפועל כמה שנים במפעלים שונים בתורכיה, הוא שטיפת כל עלה ועלה תחת ברז מים משני צידיו כולל העברת מברשת על פני העלה בזמן השטיפה [ראה בכרך ג בערך 'עלי גפן' את הוראות השטיפה הלכה למעשה].