שו״תים Online

הקליפה לבד ללא אוכל זה די נדיר באבוקדו. אולם אם יש מצב כזה, מעיקר הדין אין צורך, יש מקום למי שרוצה להחמיר, וביארתי בשביתת השדה.

לגבי שאלתך על הלימון, כל שהוא נותן טעם התערובת קדושה בקדושת שביעית.

1. הכמון שהגיע לארץ ממדינת תורכיה וממדינת איראן, נמצא מעורב בתוכו בוודאות שיבולת שועל והתערובת נמצאה בכל שק שנבדק. הזיהוי של המין כשיבולת שועל הוא בוודאות בכמה אופנים של בדיקות שנעשו, ולא כמו אלו שערערו שאין זה כלל מין של שיבולת שועל. וחובת הבדיקה של הכמון [עכ”פ בכמון המגיע מהמדינות הנ”ל] הוא של כלל הכמות ואין להסתפק בבדיקת מידגם, שאין לה תוקף הלכתי בנידו”ד.
2. מלבד שתי המדינות הנז’ אנו בודקים כבר במשך 16 שנה גם כמון שמקורו ממדינת הודו והוא נמצא נקי לחלוטין [וזה לא מקרי, אלא מחמת שאינו עושים מחזור זרעים עם דגנים]. ועל כן מעולם לא נמצא אפילו גרגר דגן אחד בכל הבדיקות, ועל כן הוא כשר למהדרין לפסח לאוכלי כמון בפסח בלא כל חשש. הגם שנכון להתמיד בבדיקות שאין שינוי [גם בשנה זו תשפ”ג נבדק ונמצא ללא כל דגן].

יש אפשרות, רק צריך גם תנאים ראויים לגידול, וחדר סגור לא תמיד מתאים.

תיצור קשר עם מנהל המעבדה … ובעז”ה יסייע בעדך.

בהחלט גם בבית יש, אולם הרבה פחות, אבל עדיין קיימים בעיקר המעופפים.
או חרקים שוכני קרקע שבאו עם עם הגוש או הקרקע מן המשתלה.
ועל כן צריך להיזהר גם בבית לנקות לפני השימוש.

לא מובן מן השאלה. מי שהביא לך, זה מהארץ? זה מחו”ל? זה מנכרי? זה מיהודי? זה ממקום שאתה לא יודע?

ראשית מה ששלחת לא רלוונטי, כי זה מדבר על גמר מלאכה על ידי יהודי. וזה מתאים לשמן ויין וכו’. כאן זה אגוזים והקטיף הוא גמר מלאכה.
ולכן אם המקור מחו”ל או נכרי בארץ, פטור. ואם המקור יהודי חייב.
כל זה בשנה רגילה, השנה שזה שמיטה, יש כאן נקודה נוספת, מה והיכן והיאך טיפלו בזה בשנת השמיטה והאם זה של יהודי.
אמנם בכל מצב מותר באכילה. ולכל היותר מפריש בלא ברכה בשמיטה גם אם ודאי לא הפרישו.

יש לדעת שתורתינו לא תהא מוחלפת, וקיי”ל להלכה בשו”ע, שכל דבר שעובר ריסוק גמור ובישול גמור, הוא מותר באכילה, ואין צריך לבודקו. ובפרט היכא שהבדיקה קשה, ובפרט בחיטוט אחר רסק שהבדיקה קשה ביותר, ובדבר שאין הוא אלא מיעוט בלבד הרי שזה מדרבנן, וכתב השפ”ד שבכה”ג לא חייבו.

כל גוף שחושב שיש לו ממצא אחר שאינו תואם את חז”ל הקדושים, ילך לגדולי הדור, ישמעו יכריעו יבדקו עוד, ואז יכריעו כיצד לנהוג.

ואציין כדוגמא, שקודם שאסרנו את תולעת האניסאקיס למרות שהיא גם בבשר הדג, הסתובבנו כשנתיים אצל גדולי הדור להבטיח שזה לא נגד פסק השו”ע, ורק אז פרסמנו ברבים לאחר שכתבנו והתכתבנו בתשובות רבות עם גדולי הדור, לברר ולדקדק שאין זה חלילה סותר את קביעת השו”ע ואז פרסמנו ברבים.

ולכן גוף מכובד ככל שיהיה, אם מצא מימצאים בעיתיים, אך יודע שהמוצר הסופי מותר באכילה, מחמת קביעת השו”ע, אין לו כל היתר לפרסם ברבים נתונים שאנשים יבינו מזה לאיסור, ותפקידו לילך לפני גדולי הדור שישיבו אותם דבר, וביחד, יכריעו כיצד להורות לציבור, ואם בכלל לפרסם זאת ברבים.

הלכה למעשה מותר לאכול את כל סוגי רסק עגבניות ובלא חשש כלל.

והאמת והשלום אהבו
שניאור ז. רווח

כן, הם יהיו מותרים. חוץ ממה שנקטף בשביעית.

אין דינם שונה, אלא שבצל עד לפני כשבוע [יז טבת] הכל היה מקטיף שביעית בלבד וממילא לא שייך כל היתר, כולל הזמן של חנוכה.

אולם גם כעת שכבר יש חדש, עדיין זה יתיר רק הנקטף בשמינית ולא הנקטף בשביעית, ובזה שבצל יש איסום ארוך מאד בזה הוא שונה שעדיין בשוק הרוב מקטיף שביעית.

גם תפו”א דומה לזה, הגם שיש שיצא חדש עוד לפני חנוכה [מזריעת שביעית], אולם עדיין הרוב המוחלט הוא מקטיף שביעית, ואי אפשר להתירם.

ירק שנזרע בשביעית, ולקט בשמינית, אם עבר זמן בשמינית שהיה מספיק להיזרע ולהיקטף מותר בהגיע אותו זמן. גם האחרים שוודאי נזרעו בשביעית. ובהגיע חנוכה הותרו כל הירקות שנקטפו בשמינית הגם שנזרעו באיסור בשביעית. אולם מה שנלקט בשביעית, לעולם נשאר באיסורו, וגם בהגיע חנוכה [כך הכרעת רוה”פ ודלא כהבנת המהרי”ק על הרמב”ם]. והמקור הוא רבינו הרמב”ם בהלכות שמיטה ויובל פ”ד סעיף ו.

דג לוקוס הוא גדול וניכרים בו הקשקשים ביותר.
ללא עור בלאו הכי אסור לקנות.

עם עור, מייד ניכרים או הקשקשים, או בית הקשקש היכן שהיו מונחים הקשקשים.