שו״תים Online

א. כל דבר שצריך להאדים, או להתבשל, וקטפו לפני הבישול אך עתיד להתבשל בתלוש כגון אבוקדו או בננה, יכול להפריש בעודו ירוק. אולם באם לאחר הקטיף לעולם לא יגיע לבשלות הרי שלא הגיע כלל לעונת המעשר. ואף אם כעת ימתיקו אותו כגון בכבישה ארוכה או באש וכיו”ב, נחלקו בזה האחרונים [ראה ביאור הלכה סי‘ רב סעי‘ ב. וראה במנחת שלמה ח”ג סי‘ קמד לגבי תפוחים קטנים]. ולכל היותר למעשה יש להפריש בלא ברכה.
ב. כל הגדל במקום ציבורי, ואין נחשב גזל ואין מקפידים על קטיפתם, חשיב כהפקר ופטור מתרו”מ.
ג. אם לאחר הקטיף פטור מתרו”מ כגון אורח [ראה מש”כ בחלקת השדה חלק שני סי‘ יא], כל אחד אחר כולל בעל הבית אוכל ללא תרו”מ [כי הקטיף הוא הקובע האם צירף או לא לחובת מעשרות].
ד. יכול לחלל על כ 50 גרם סוכר [נכון למחירים של תאריך כתיבת הדברים].
ה. אכן כן זה שונה לחלוטין, כי הגדל בחצר המשתמרת, סו”ס גדל בתוך החצר שהי קובעת למעשרות למה שבא מבחוץ אליה. אולם הגדל בשטח פתוח שמותר באכילת עראי ואפי‘ כמה פירות, יהיה מותר כך עד שיראה פני הבית [מהתורה] או שאר הדברים שהם מדרבנן.

בוודאי שמותר [וי”א אף מצווה], אלא שיש לשמור על קדושת שביעית על כל הגבלותיה בתוצרת שהיא “שביעית”

לימון הוא “עץ” ובפירות האילן “ראש השנה” שמתחלף שנת המעשר הוא ט”ו בשבט. ולכן בכל פרות האילן שיחנטו [=יגיעו לשליש] לאחר טו בשבט, יהיו חייבים במעשר שני. מאידך אתרוג דינו שונה, שהולך בו אחר לקיטה כירקות, אך ראש השנה שלו כשל שאר הפרות והוא “טו בשבט”. ולגבי לימון נחלקו הפוסקים יש אומרים שדינו ככל פרות האילן, וי”א שדינו כאתרוג, ויש שחששו לשניהם מספק. אך בכל אופן בנדון שאלתך כאשר אנו עדיין קודם טו בשבט, בוודאי שזה מעשר עני מן הדין ולא ספיקות ואתה חייב לתת לעניים כדת וכדין.

סימני הערבה מאד ברורים בהלכה, אין חשיבות למדבר או נחל, ואם יש בה סימני ערבה גם אם זה גדל במדבר זה כשר. כדי לענות על השאלה בוודאות הנכון יותר להביא פיזית ענף אחד לבדיקה, אנא תתאם זאת במשרדי המכון 039030599

שמן שהוא טבל יעוי’ במל”מ תרומות פ”ב הי”ד שנראה מדבריו שכיון שאסור להשתמש לאורה, ס”ל להקל ולהדליק בזה. ועור ראה באחרונים דפליגי עליה, ובשו”ת מנח”י (ח”ז סי’ מז) כתב להחמיר בזה ומ”מ בדיעבד כתב שאם הדליק בטבל יצא ידי חובה.
ובספק טבל כפי שציינת בשאלתך לכאורה מכח ס”ס נראה פשוט שיצאת ידי חובה

א. מטרת ההשרייה בחומר חלוקה לשניים, גם כדי לגרות את החרק להפריד אחיזתו בעלה. וגם כדי להחליקו מעל פני העלה.
ב. כל חומר כגון סבון כלים מתאים לזה, [ולא כפי שיש החושבים שיש תועלת בחומץ או מלח]. הנכון ביותר וגם הבריא ביותר להשתמש בחומר הנקרא סטרילי טבע, שמתאים ועושה עבודה מצויינת, וגם בריא ואינו מסוכן כחומרים של סבון כלים.
ג. הפרדת עלים פירושה, שלא יהיו מקומות מחבוא, שגם אם גירינו את החרק אין הוא יכול לרדת כי הוא חבוי אי שם בין הקפלים.
ד. ככלל כאשר את משרה עלים קטנים, לאחר ההשרייה עלייך לקחת ספוג ולהעביר על כל העלים משני הצדדים, ואז לשטוף במים היטב, ולאחר שהמין נוזלים, עלייך להתבונן ממול מקור אור שלא נותרו חרקים, ושאין מנהרות שנוצרו ע”י זחל מינהרן העורקים. [לעיתים בקטיף שני של שמיר נוצרים כיסים במקום חיבור העלה לגבעול וחרקים עלולים להיחבא שם, וזה מצריך זהירות מרובה.
ה. האמרו בסעיף הקודם הוא ברכישה של תוצרת מגידול רגיל שאיננה מומלצת לכתחילה. אך ברכישה של תוצרת מגידול בבתי גידול מיוחדים עם חותם כשרות המומחה בעניני חרקים. די לעבור רק את תהליך ההשרייה השפשוף והשטיפה במים, אך אין חובת בדיקה תחת האור.

מציאות של תולעי אניסאקיס בבטן הדג יש כמו באותם דגים שבארגנטינה, אך כיון ששיטת הדייג ושיטת העיבוד בשתי המדינות שווה, לכן בייצור שנעשה במפעל בהשגחה צמודה וללא עור, הוא בחזקת נקי. עכ”פ כך ראינו בבדיקות מעבדה שעשינו בארץ בתוצרת שהגיע משם, ובביקור שעשיתי שם. [ושם מצאתי את התולעים חיות בחלל הבטן, ובסחורה שנזרקה הצידה, אף מצאתי תולעים אלו שנכנסו לבשר ויצאו ממנו]. אמנם בארגנטינה, נתתי הוראות מיוחדות למשגיח שעובד שם עם הכשרות שלנו, להקפיד לקחת מדייג יומי, ששה עם קרח בתוככי המקרר עד זמן העבודה כדי שהתולעים יהיו במצב של תנומה ולא יחדרו לבשר, ולא להוציא מן המקרר אלא לצורך עיבוד מיידי, ובכל שעה עגולה נעשים בדיקות במקום לראות שאכן אלו התוצאות. ולכן בארגנטינה עם כשרות שלנו, אני יכול להיות יותר רגוע בתשובתי, משא”כ בדרא”פ, אין זה אלא ממראה עיניים בזמן הסיור שלי שם, ומתוצאות הבדיקות שבדקנו בארץ פילה ללא עור שהגיע משם.

א. טפח הוא 4 אצבעות, טפח שוחק זה תוספת של חצי אצבע, כלומר 2% יותר משיעור של טפח רגיל [ראה רשב”א המובא בבית יוסף או”ח סי’ שסג, וראה במשנ”ב בשעה”צ באו”ח שם ס”ק ס] ולענינו אם 6 טפחים זה 48 ס”מ, אז בשוחק זה 48.96].
ב. לכאורה יש לאסור מדרבנן, יעוי’ בשו”ת חלקת השדה ח”ד הנד”מ בכלאים סי’ א, ועוד עי’ שם באיסור חדש בסו”ס א.
ג. פסיפלורה העיקר להלכה שדינה כירק [וכך העליתי בשו”ת חלקת השדה חלק א’ והסכים עימי מרן הראש”ל זצ”ל] ואסור לשותלה תחת כרם, ואם שתלה שם באופן האסור, הרי שהיא אסורה משום כלאי הכרם.
ד. להלכה יש להרחיק בין צמחי תבלין וצמחי תה [שטעמם ליהנות בהם למאכל ושתיה לבני אדם] כדין הרחקה הנדרשת בכלאי זרעים. והארכתי בזה בחלקת השדה כרך רביעי סי’ ב’ יעוי”ש.
ה. אסור לזרוע הן צמחי תבלין והן צמחי תה תחת הגפן, [ואם טענתיך מאירוס בכרם, איירי בדבר שאינו ראוי, וכבר ביררתי הדין בחלקת השדה כרך א בחלק כלאים, ובכרך ד בכלאים [שם].

גם באדנית יש להרחיק כנדרש כגון בין צמח למישנהו בירקות הרחקה של 15 ס”מ וכן כיו”ב.

כל תבלין שראוי להיאכל בעינו חייב בהפרשת תרומות ומעשרות כדת וכדין. ואף אם אינו נאכל בכל העדות, כגון נענע שיש שאמנם נותנים רק לטעם בתה אך יש עדות רבות שאוכלות בפועל. ולכן חובה להפריש תרומות ומעשרות גם מהנענע וגם מהכוסברה וגם מהפטרוזיליה. מאידך תבלין שאינם נאכלים כלל כגון שיבא ששמים רק בתה, אכן פטור מתרו”מ.