שו״תים Online

לימון הוא “עץ” ובפירות האילן “ראש השנה” שמתחלף שנת המעשר הוא ט”ו בשבט. ולכן בכל פרות האילן שיחנטו [=יגיעו לשליש] לאחר טו בשבט, יהיו חייבים במעשר שני. מאידך אתרוג דינו שונה, שהולך בו אחר לקיטה כירקות, אך ראש השנה שלו כשל שאר הפרות והוא “טו בשבט”. ולגבי לימון נחלקו הפוסקים יש אומרים שדינו ככל פרות האילן, וי”א שדינו כאתרוג, ויש שחששו לשניהם מספק. אך בכל אופן בנדון שאלתך כאשר אנו עדיין קודם טו בשבט, בוודאי שזה מעשר עני מן הדין ולא ספיקות ואתה חייב לתת לעניים כדת וכדין.

סימני הערבה מאד ברורים בהלכה, אין חשיבות למדבר או נחל, ואם יש בה סימני ערבה גם אם זה גדל במדבר זה כשר. כדי לענות על השאלה בוודאות הנכון יותר להביא פיזית ענף אחד לבדיקה, אנא תתאם זאת במשרדי המכון 039030599

שמן שהוא טבל יעוי’ במל”מ תרומות פ”ב הי”ד שנראה מדבריו שכיון שאסור להשתמש לאורה, ס”ל להקל ולהדליק בזה. ועור ראה באחרונים דפליגי עליה, ובשו”ת מנח”י (ח”ז סי’ מז) כתב להחמיר בזה ומ”מ בדיעבד כתב שאם הדליק בטבל יצא ידי חובה.
ובספק טבל כפי שציינת בשאלתך לכאורה מכח ס”ס נראה פשוט שיצאת ידי חובה

א. מטרת ההשרייה בחומר חלוקה לשניים, גם כדי לגרות את החרק להפריד אחיזתו בעלה. וגם כדי להחליקו מעל פני העלה.
ב. כל חומר כגון סבון כלים מתאים לזה, [ולא כפי שיש החושבים שיש תועלת בחומץ או מלח]. הנכון ביותר וגם הבריא ביותר להשתמש בחומר הנקרא סטרילי טבע, שמתאים ועושה עבודה מצויינת, וגם בריא ואינו מסוכן כחומרים של סבון כלים.
ג. הפרדת עלים פירושה, שלא יהיו מקומות מחבוא, שגם אם גירינו את החרק אין הוא יכול לרדת כי הוא חבוי אי שם בין הקפלים.
ד. ככלל כאשר את משרה עלים קטנים, לאחר ההשרייה עלייך לקחת ספוג ולהעביר על כל העלים משני הצדדים, ואז לשטוף במים היטב, ולאחר שהמין נוזלים, עלייך להתבונן ממול מקור אור שלא נותרו חרקים, ושאין מנהרות שנוצרו ע”י זחל מינהרן העורקים. [לעיתים בקטיף שני של שמיר נוצרים כיסים במקום חיבור העלה לגבעול וחרקים עלולים להיחבא שם, וזה מצריך זהירות מרובה.
ה. האמרו בסעיף הקודם הוא ברכישה של תוצרת מגידול רגיל שאיננה מומלצת לכתחילה. אך ברכישה של תוצרת מגידול בבתי גידול מיוחדים עם חותם כשרות המומחה בעניני חרקים. די לעבור רק את תהליך ההשרייה השפשוף והשטיפה במים, אך אין חובת בדיקה תחת האור.

מציאות של תולעי אניסאקיס בבטן הדג יש כמו באותם דגים שבארגנטינה, אך כיון ששיטת הדייג ושיטת העיבוד בשתי המדינות שווה, לכן בייצור שנעשה במפעל בהשגחה צמודה וללא עור, הוא בחזקת נקי. עכ”פ כך ראינו בבדיקות מעבדה שעשינו בארץ בתוצרת שהגיע משם, ובביקור שעשיתי שם. [ושם מצאתי את התולעים חיות בחלל הבטן, ובסחורה שנזרקה הצידה, אף מצאתי תולעים אלו שנכנסו לבשר ויצאו ממנו]. אמנם בארגנטינה, נתתי הוראות מיוחדות למשגיח שעובד שם עם הכשרות שלנו, להקפיד לקחת מדייג יומי, ששה עם קרח בתוככי המקרר עד זמן העבודה כדי שהתולעים יהיו במצב של תנומה ולא יחדרו לבשר, ולא להוציא מן המקרר אלא לצורך עיבוד מיידי, ובכל שעה עגולה נעשים בדיקות במקום לראות שאכן אלו התוצאות. ולכן בארגנטינה עם כשרות שלנו, אני יכול להיות יותר רגוע בתשובתי, משא”כ בדרא”פ, אין זה אלא ממראה עיניים בזמן הסיור שלי שם, ומתוצאות הבדיקות שבדקנו בארץ פילה ללא עור שהגיע משם.

א. טפח הוא 4 אצבעות, טפח שוחק זה תוספת של חצי אצבע, כלומר 2% יותר משיעור של טפח רגיל [ראה רשב”א המובא בבית יוסף או”ח סי’ שסג, וראה במשנ”ב בשעה”צ באו”ח שם ס”ק ס] ולענינו אם 6 טפחים זה 48 ס”מ, אז בשוחק זה 48.96].
ב. לכאורה יש לאסור מדרבנן, יעוי’ בשו”ת חלקת השדה ח”ד הנד”מ בכלאים סי’ א, ועוד עי’ שם באיסור חדש בסו”ס א.
ג. פסיפלורה העיקר להלכה שדינה כירק [וכך העליתי בשו”ת חלקת השדה חלק א’ והסכים עימי מרן הראש”ל זצ”ל] ואסור לשותלה תחת כרם, ואם שתלה שם באופן האסור, הרי שהיא אסורה משום כלאי הכרם.
ד. להלכה יש להרחיק בין צמחי תבלין וצמחי תה [שטעמם ליהנות בהם למאכל ושתיה לבני אדם] כדין הרחקה הנדרשת בכלאי זרעים. והארכתי בזה בחלקת השדה כרך רביעי סי’ ב’ יעוי”ש.
ה. אסור לזרוע הן צמחי תבלין והן צמחי תה תחת הגפן, [ואם טענתיך מאירוס בכרם, איירי בדבר שאינו ראוי, וכבר ביררתי הדין בחלקת השדה כרך א בחלק כלאים, ובכרך ד בכלאים [שם].

גם באדנית יש להרחיק כנדרש כגון בין צמח למישנהו בירקות הרחקה של 15 ס”מ וכן כיו”ב.

כל תבלין שראוי להיאכל בעינו חייב בהפרשת תרומות ומעשרות כדת וכדין. ואף אם אינו נאכל בכל העדות, כגון נענע שיש שאמנם נותנים רק לטעם בתה אך יש עדות רבות שאוכלות בפועל. ולכן חובה להפריש תרומות ומעשרות גם מהנענע וגם מהכוסברה וגם מהפטרוזיליה. מאידך תבלין שאינם נאכלים כלל כגון שיבא ששמים רק בתה, אכן פטור מתרו”מ.

א. ערלה אסורה הן לך והן לשכן שלך, ואסורה בהנאה כלל, ולא הצלחתי להבין מהשאלה מדוע מה שיהיה אסור לך, יהיה מותר לשכן שלך?
ב. גודל של עץ איננו נקבע לפי גודל ולפי אמירת עובדי המשתלה, וגם אם לא נפקפק באמינות של אף אחד, יש לזכור כי מעבר מעציץ שאינו נקוב לנקוב, או בתחילת עונת העץ שמים על שולחנות או על יריעות וכו‘, כל אותם מעברים משנים את הגדרת העץ. חובה לדעת כי כדי למנות שנות ערלה, יש צורך שבמשך כל התקופה היה העץ בתוך עציץ נקוב [עם חור בקוטר של 2.5 ס”מ] במשך כל התקופה עם קשר עין עם הקרקע ללא כל הפסק בניהם.
ג. כל עוד שאין לך בטחון שאכן אלו פני הדברים כגון משגיח כשרות במשתלה שמאשר לך נתונים אלו, עליך למנות שנות ערלה מיום שאתה נטעת את העציץ אצלך.
ד. מנין שנות הערלה אינם שוים, ועל כן אם תוכל לפרט בדיוק את תאריך השתילה שאתה שתלת, ובע”ה נשיב לך את התאריך המדוייק אימתי זה יוצא משנות ערלה.

שנה טוב ומבורכת

א. כרובית מצויים בה חרקים רבים לרוב.
ב. הקושי בניקוייה, הוא כיון שיש מקומות מסתור רבים, שהחרקים חבויים בין הפרחים, תחת הגבעולים הקטנים הצמודים לגבעול המרכזי.
ג. התועלת שיש בהשרייה במי סבון [דרך אגב השרייה במלח או חומץ אינה יעילה לחרקים בשום סוג ירק], היא בגירוי החרק והחלקתו מעל גבי העלה, אך כאשר הוא מסתתר אין בזה כל תועלת.
ד. תוצרת של חברות המשווקות ירקות אלו כקפואים, לגופה של הקפאה אין כל תועלת מבחינת החרקים, ואדרבה המוצר לאחר הקפאה יותר בעייתי כיון שהוא משמר את החרקים בשלימותם גם אחרי שנים, ועוד שהמוצר הופך להיות רך מאד, ומקשה מאד על ניקוייו. ויש לזכור שחברות עם סדרי גודל של ייצור גדולות כגון של אלו, אינם לוקחים תוצרת מגידול מיוחד, אלא משטחים פתוחים. ואם בעבר הם הסתמכו בעיקר על הטיפול במפעל ושטיפת הירקות, וכאמור לעיל לא נמצא בזה תועלת והם נשארו נגועים מאד, והיה בלתי אפשרי לרכוש תוצרת זו ולהשתמש בה. מאידך בשנתיים האחרונות הרבנות הראשית בשיתוף עם הרבנויות המקומיות, עשתה עבודה מצויינת עם החברות המעבדות ומקפיאות מוצרי ברוקולי וכרובית, ובעיקר עם החברות “פרי גליל” ו”סנפרוסט” שגם בשנת העיבוד האחרונה עיבדו מוצרים אלו תחת פיקוח מיוחד. חברות אלו לוו ע”י מומחים מיוחדים לדבר, כאשר הגידול היה תחת פיקוח מיוחד בכל שלביו מרגע השתילה, ואמנם השטחים היו שטחים פתוחים, אך הפיקוח היה צמוד משלב תחילת הגידול עד הקטיף, כולל בשטיפות עד תום האריזה. והתוצאות היו מצויינות ממש, [ומכלי ראשון יכול אני לתת עדות שבמפעל “פרי גליל” ששם המעבדה של המכון ליותה את הרבנות המקומים בכל השלבים, והעמידה צוות מומחים גדול לטובת הגידול בימות החורף לחברה זו, לאחר כל הבדיקות בכל מהלך הגידול, נבדקו במוצר הסופי כ – 2500 שקיות של המקובל לשווק כמוצר הסופי לצרכן, וכלל אחוז הנגיעות הגיע עד 1.4% סך הכל! שזו תוצאה מצויינת, וכיון שזו כבר שנה שנייה ברציפות, מתברר שאפשר לתת כשרות למוצר בחזקת “כשר” תוך הסתמכות על עבודה מאסיבית ורצופה לאורך כל הגידול. חשוב לציין כי כרובית קפואה המגיעה מחו”ל להוציא חברה אחת, כל האחרות הם גם כן באותה שיטה כמו בארץ, כלומר שטחים פתוחים מבוקרים, ולענ”ד לפי התוצאות שבדקנו בשנה האחרונה לפחות בחברה המצויינת לעיל, אותם שכבר משתמשים ומסתמכים על תוצרת מבוקרת משטחים פתוחים ייתכן שיש להעדיף תוצרת זו מארץ ישראל שממש בוקרה לאורך כל הגידול, מאשר על החברות הקפואות מחו”ל, שמבדיקות שעשינו אחוזי הנגיעות היו גבוהים יותר. מאידך על פי הידוע לנו יש שיווק של כרובית מגידול חממות המשווק בארץ ומגיע ממדינה בדרום אמריקה, [כמדומני שהיא משווקת ע”י חברת “עלי קטיף”] ויש לה עדיפות כיון שהתוצרת גדלה באופן שהוא כבר ידוע ומפורסם שהוא בחזקת נקי [=גידולי חממות].
ה. אותם המעונינים בתוצרת טרייה של כרובית ללא חשש ולמהדרין, באפשרותם לרכוש כרובית טרייה הגדלה בחממות ומשווקת בשקיות ארוזות עם חותם מהדרין של גוף ידוע ומוכר, ויש לציין כי על פי ההוראות של הכשרות מוצר כגון כרובית מאושר לצאת לשיווק רק כאשר הממצאים הם שהכרובית נקייה לחלוטין [להבדיל מחסה וכיו”ב שמתירים כמות כלשהי של חרקים היורדים בשטיפה, כיון שהעלים ישרים, ועקרת הבית, יכולה להשלים הניקוי והשטיפה, מאידך בכרובית ובברוקולי אין הדבר מציאותי וכמוסבר לעיל]. אפשרות שנייה היא לרכוש תוצרת שאיננה מגידול חממות, ולהוריד את כל הפרחים כולם ולהשתמש רק בגבעולים לאחר השריה במי סבון, ושטיפה.