שו״תים Online

יש דיעות בפוסקים האם בלימונים הולכים אחר לקיטה כבאתרוג, וכיון שנלקט לאחר טו בשבט יש לעשרו רק מעשר שני [בנידון שאלתך]. או שדין הלימון כדין שאר פירות ולפי תאריך שאלתך נראה שהגיעו לשליש בישול לאחר טו בשבט, אא”כ הם צהובים גדולים ששהו על העץ זמן רב לאחר בישולם ואז יתכן שהביאו שליש בישול לפני טו בשבט. ויש שהחמירו מספק לנהוג כבשניהם. והלכה למעשה אם הלימונים גדולים וצהובים ויש חשש שהביאו שליש בישול לפני טו בשבט וליקטת אותם אחרי טו בשבט, רצוי להחמיר ולהפריש את שני המעשרות בדרך תנאי, שתאמר אם צריך מעשר שני וכו‘, ואם צריך מעשר עני וכו‘.

זמן הביעור הוא עד ערב שביעי של פסח, אפשר לבער גם קודם לכן. באם אתה מעוניין להעביר את המטבעות אלינו, בשמחה, כיון שאנו יוצאים בערב שביעי של פסח ומבערים בים הגדול את כל המטבעות, של “בית המעשר” ושל אותם ששולחים אלינו. תוכל להתקשר למזכירות של המכון, ולהניח את המטבעות באחת מנקודות האיסוף.

א. אכן נבדקו עשרות פעמים התותים גם ויזואלית לאחר תום כל התהליך.
ב. השטיפה השניה האחרונה לא נעשתה כשטיפה רגילה בבית, אלא שטיפה לאחר גירוד כל פני התות במברשת קשה, ולאחר סינון הופרדו כל הפסולת מכל הסוגים, ולא נמצאו חרקים.
ג. בטיפול בבית הצרכן לאחר השרייה ועירבוב במים, ושטיפה תחת ברז מים עם מברשת רכה על פני כל התות, אין יותר כל חשש להימצאות חרקים נוספים, מטרת המחקר הייתה לזהות האם נותרו חרקים מחופרים תחת הגרגרים, ולכן כל הבדיקה הויזואלית שנעשתה היא רק תחת הגרגרים, וכל מימצא חשוד נבדק תחת מיקרוסקופ דיגטלי, שממנו אגב הופק כל הסרט המתעד את הטריפס בן יומו.

הבורגול מיוצר מחיטה מבושלת שיובשה ועברה גריסה, ישנם שלשה אופני גריסה בבורגול, גס, דק, ג‘ריש [=דק מאד]. כיון שהבורגול הוא למעשה חיטה, שיש בה נגיעות מרובה של מזיקי מחסן עקב האחסון הרב שהיא עוברת ובפרט עקב תנאי אחסון לקויים [ראה לקמן ערך “חיטה”], יתכן שהבורגול כבר יוצר מחיטה נגועה, אלא שתהליך הבישול שלו לא יכול להותיר שום חרק חי, שיכול להוות מקור להתפתחות אח”כ. מאידך גם חרקים מתים אסורים, והגם שבשלב הסינון והגריסה של הבורגול החרקים נפלטים החוצה או מאבדים את צורתם, אולם החשש הגבוה יותר הוא האחסון של הבורגול עצמו, שאז הוא מקבל נגיעות של חרקי מחסן שונים כגון החדקניות, חיפושיות זחלים ועוד.

אופן הבדיקה והשימוש:
עיקר הנגיעות של הבורגול הוא בין שברי הגרגרים, וכאמור שני סוגים עיקריים האחד הם החרקים הבוגרים שניכרים היטב בבדיקה, והסוג השני הם הזחלים שצבעם לבן ובתחילת חייהם עם זעירים ביותר ולעיתים כרוחב שערת אדם. יש לפזר את הבורגול על משטח כתום ועדיף אם יש אפשרות על שולחן אור [ובפרט במקומות המוסדיים], ולהסיר את הגרגרים הנקובים, ו/או את החרקים, במידה ונמצאו זחלים או חרקים זעירים, רצוי לא להשתמש במוצר זה, עקב הקושי בהפרדתם לחלוטין מהמוצר שהוא גרוס. על מנת להבטיח שאין זחלים קטנים או חרקים זעירים, ניתן לסנן את הבורגול, במסננת שתותיר את החרקים במסננת [בבורגול גרוס דק], או לחילופין שהחורים במסננת גדולים דים שהזחלים יעברו אל המשטח [בבורגול גרוס גס].

לצערי העובדות אחרת מדבריהם, כל הירקות תבלין שהזכרת נגועים בחרקים, ואכן נענע נגוע יותר מהם, ובעיקר במיגוון חרקים גדול יותר, אך גם הם נגועים בחרקים, ויש לנקותם רק באופן המצויין בספרי “תולעת שני” או כפי שפורסם באתר.

למעשה אנו מקילים שניתוק לזמן לא הוי ניתוק, ולכן בפועל אנו מקילים במעבר עץ באמצעות רכב, אם הזמן שהוא שהה ברכב היה לצורך ההעברה בלבד, ובזמן ההגעה למשקום השתילה החדש, הוא הורד מייד לקרקע. ולכן באם התקיימו שאר התנאים הנצרכים יש מקום להקל וכדעת גדולי הפוסקים.

הדבר כידוע נתון במחלקות האחרונים. אולם גם מי שהתיר, היינו רק בכה”ג שהאומר את הנוסח הקצר, יודע את משמעות חלות הדברים, ואת הסדר, ויודע הכל על בוריו, רק שאיננו זוכר את הנוסח בעל פה, אזי הקלו עבורו להשתמש בקצר, ועל כך יש שחלקו. בפועל לצערי רבים שמשתמשים בקצר, הם אינם מבינים ויודעים את סדר הדברים, ושאר הענינים, כך שלכו”ע אינם יוצאים בזה ידי חובה.

א. להלכה יש איסור כלאי זרעים גם בעציץ שאיננו נקוב, ואין האיסור אלא מדרבנן [רמב”ם הלכות כלאים פ”א ה”ב].
ב. כאשר העציצים מנותקים לחלוטין כלומר כל עציץ בפני עצמו ואין האדמה מחוברת בניהם כלל. לכאורה אין כאן מצב כלל של עירוב. ודין זה תלוי במחלוקת האחרונים [עי‘ חזו”א כלאים יג ס”ק טז] ועי‘ בדברי הגרצ”פ פראנק בשו”ת הר צבי (הר צבי זרעים ח”ב סי‘ כד אות ד)].
ג. באם כל העבודה לתלמיד היא תחת בית גמור [קורת גג]. יש כאן שוב מחלוקת אחרונים אם נוהג בבית כלאי זרעים או לאו ולמרות שהדעת ורוה”פ נוטים להחמיר.
ד. בצירוף כל זה יש כאן ספק ספיקא להקל בדין שכל איסורו רק מדרבנן. ועל פי כללי הפסיקה, יש להתיר לזרוע במגשים אלו כאשר כל עציץ הוא נפרד לחלוטין ללא כל חיבור בניהם. ובפרט שזה בתוך בית, ושניהם כאחד מצטרפין להתיר באיסור דרבנן ובפרט שיש ספק ספיקא להתיר.

השאלה מסובכת מידי לענות על כל הפרטים בתשובה קצרה, כמו כן האם הבן קטף לפני טו בשבט וה 50 האחרים אחרי טו בשבט? פרט חשוב לדעת.

הנכון כעת לקטוף מהעץ כמות של לימונים ששם יתאפשר לקבוע את כל התרומות והמעשרות כלומר להניח את כל הלימונים המסופקים ולעשר את הכל כלומר לקבוע שם ומקום גם לתרו”ג, גם למעשר ראשון, וגם לעני ושני מספק [כיון שבלימון יש חשש שקטיף לאחר טו בשבט הוא כבר מעשר שני בדומה לאתרוג].

כגון אם תקטוף כעת 13 לימונים נוספים, ותקבע את מקום התרומה גדולה בקצה של אחד מהם על הכל כולל המסופקים. ואת המעשר ראשון תקבע בתוך 6 כולל הנשאר מהתרומה גדולה, ובבודד שבצד יהיה תרומת המעשר על הכל כולל על המסופקים. והוא הדין על המעשר הנוסף יהיה בתוך ה6 האחרים, ותאמר אם צריך מעשר שני יהיו ב 6 הללו על הכל כולל המסופקים, ויהיו מחוללים על פרוטה וכו‘, ואם צריך מעשר עני יהיו מעשר עני על הכל.

אם לא ברור או עדיין יש שאלות נוספות נא לפנות בטלפון של המשרד 039030599 כדי לשוחח ישירות

הלכה למעשה יש ליתן את שמן התרומה לכהן ויש ליתנו כדין אחד מארבעים עין יפה, אחד מחמישים עין בינונית ואחד משישים עין רעה. ולמעשה אין לחוש לתקלה כיון שכל הכהנים מקפידים שלא לאכול תרומה בזה”ז. וכ”פ הרמ”א בסי‘ של”א סעי‘ יט. וכ”ה להדיא במהרי”ט בח”א שאלה פה ועוד.
הכהן מקבל את השמן ומציין עליו סימני זיהוי ככל האפשר שלא ייכשלו בני ביתו, ואז יכול להשתמש להדלקה לשבת, לנר חנוכה ועוד. וליו”ט אסור להדליק בתוך יו”ט שאין שורפים קדשים ביו”ט. ואם מדליק קודם כניסת יום טוב יש המתירים, ודעתם נראית להלכה.