שו״תים Online

אכן החל מראש השנה נכנסת שנת מעשר עני בכל הירקות שיילקטו החל מראש השנה, אולם פירות ימשיכו עד פסח וקצת יותר להיות מעשר שני כיון שחנטו לפני”כ, ומייד לאחר חמשה חודשים חוזרים הירקות למעשר שני, [בשנים רגילות ובשנת השמיטה מספק בגידולים שאין בהם קדו”ש כגון גידולי חממה וכיו”ב]. כך שלמעשה המלצתינו היא שלא להפסיק את האפשרות של חילול מטבע שיהיה זמין לך כל השנה. מה גם שפעמים רבות נתקלים בשמן מהשנה החמישית או יין או שימורים שיש לעשרם והם חייבים במעשר שני. ועוד דוגמאות כהאי גוונא

סליחה על האיחור בתשובה, כעת ראיתי.
הכלל בהלכה הוא, שדבר שבוודאי נגוע, וכבר בישלת או אפית, אם אפשר לבדוק לאחר הבישול, בודק, ואם לאו, אסור באכילה. מאידך דבר שיש בו רק מיעו המצוי שנגוע [מעל 10% ופחות מ 50%], הגם שיש חובה גמורה לבדוק קודם האכילה, מכל מקום, באם כבר נתבשל, אם אפשר לבדוק אח”כ בודק, ואם אין אפשרות, המוצר מותר באכילה.
העירית, הוא מוצר שאין בו נגיעות בוודאות מעל 50% הגם שהוא מאד נגוע, ולכן בצירוף זה ששטפת את המוצר, והוא כבר נתבשל, היה מקום להתיר וכמבואר לעיל.
אולם במקרה שלך אם את יכולה בקלות להסיר את העירית מהתפו”א, היה מקום להעדיף זאת, כיון שסגנון האפייה לא בכל מצב ניתן לצרפו כספק להתיר ובפרט נגיעות פנימית.

רק טרי, לא צריך.
ירק שטוף /מצונן – לעיתים נשטף בסיוע חומרים, שחלקם צריכים כשרות לפסח

באריכות כולל מקורות ראה בספרי שו”ת חלקת השדה חלק שני בקונטרס גבולות הארץ על הגבול הדרומי.

הלכה למעשה חייב בתרומות ומעשרות, עם ברכה.

אם הכוונה שכל שתיל הנמצא לפנינו מורכב במשתלה זע”ז [כעין הרכבה באילנות], דינו כהרכבה בירקות שהלכה למעשה יש לאסור.
אם מדובר על הכלאת גנים – דעת מו”ר הג”ר שלמה עמאר שליט”א להתיר שאין איסור בהנדסה גנטית.
אם מדובר בשתיל שבעבר הרכיבו והיום כבר משתמשים בריבוי בלבד, השתיל מותר.

שני הדגים שציינת נגועים בתולעי אניסאקיס. ולכן על מנת להסירם מהדג חובה בזמן הייצור להעלות כל דג על שולחן אור ולהסיר את התולעים פיזית מהדגים. מנסיונינו הדבר בר ביצוע ב 2 משגיחים צמודים [לפחות], ועבודה בהשגחה מודה מהבוקר עד תום משמרת ערב. לצערי חלק מהכשרויות שציינת מסתפקות במשגיח אחד שמקפיד בעיקר על סימני טהרה, ומסתפקים בעבודת הגויים להסרת הטפילים ואינם מעורבים פיזית גם בבדיקת הדגים.

א. מעולם לא נאסר לקנות ירק עלים רגיל, אלא יש לבודקו בבדיקות הראויות לו, שלפעמים הם מדוקדקים וקשים, אך בתום הבדיקה זה מותר, ובספרי תולעת שני חלק ג ביארנו הכל באריכות על כל ירק בנפרד.
ב. אם מחמת ריסוסים את חושש, אז עדיף להשתמש בירק עלים מגידול מיוחד, כיון שהם מרוססים הרבה יותר וללא פיקוח והבחנה, ובבדיקות לפני כ 3 שבועות של משרד הבריאות התבררה העובדה הידועה שבכל הבדיקות נמצאו כפול 10 מעל המותר, כאשר בירקות עלים המיוחדים בחלק מהממצאים בלבד נמצא פי 4 יותר מהמותר.

השאלה איננה ברורה, וכי חושב השואל שתתלה תעודת כשרות של גוף המומחה ביותר על טפילים בדגים בארץ ובעולם, ולא יתקיים פיקוח כנדרש, או חלילה שלא יהיה אפשר לסמוך לכתחילה.
המכון למצוות התלויות בארץ הוא הגוף העיקרי המפקח על בריכות הדגים בארץ ישראל, והוא נותן הכשרות לשני המשווקים הגדולים הקיימים בישראל שמהוים כ 90% משיווק הדגים הטריים מבריכות בארץ ישראל. שופרסל דיל, רוכש את 100% של תוצרתו רק מאחד מהספקים הללו, וכל משלוח יותא עם חותם המכון כי כל הדגים נקיים מחשש טפילים, ומחמת זה יש תעודה התלויה במקום. ואפשר לסמוך על כך לכתחילה בכל הנמכר במחלקת הדגים הטריים במקום

ההיתר היחיד הוא שהכהן ידליק את הנרות לכבוד שבת, וכאשר הוא נהנה בהיתר, אף אם החתן שהוא ישראל שוהה בביתו ונהנה גם כן, מכל מקום מותר לו ליהנות, ואם באמצע יצא הכהן ונשאר הישראל, מותר לו להמשיך ליהנות מזה.

א. החשיבות היא להבדיל בין סוגי הדגים, יש דגים שגם ללא חותם, הם נקיים, כגון נילוס, מושט שמגיע מסין כגון הפילה בשקיות וואקום ועוד. ואז לא משנה מי חתום.
ב. יש דגים שנגועים מאד כגון סול, זהבנון או מרלוזה מסין – ועליהם אין להסתפק בחותם כשרות אלא או ועד כשרות שמקפיד על עניני תולעים ומוכח שהוא נוהג כך, אך ועד כשרות שאומר במפורש שאינו מקפיד, או לחילופין בנותנו כשרות על דגים באופן שא”א בדיקה כגון דג סלמון עם עור מן הים, או זהבנון או מרלוזה עם עור המגיע מסין, מוכח שהוא איננו בודק, כי לצורך זה חייבים להסיר את העור, ומוכח אם כן שהם אינם מקפידים בזה, וא”א להסתמך עליהם, בדגים הבעייתיים.
ג. רשימות דגים תוכל לקבל במזכירות המכוןץ