שו״תים Online

אינני עוסק באחוזים, ואינני חושב ששקלול הנתונים הוא נכון, כי אדרבה לשווקים שאין כשרות זורמת כל התוצרת שהיא ערלה, ואז אחוזי הערלה בשווקים ללא כשרות היא גבוהה ביותר. ובכל עיר ועיר יש רשתות שיווק עם כשרות, ועדיף לרכוש רק שם פירות. [לגופו של ענין אחוזי הערלה כלומר הנטיעות החדשות בענף זה של הדובדבן, הם נמוכים ולא גבוהים]

הספר כרגע לא לפני! אולם, יש עוד הרבה פתרונות לפני הנגיעה בקרקע, אולם גם מרן זצ”ל יסכים שאם הפתרון היחיד זה לנגוע בקרקע, כל שזה לא דרך חרישה יהיה מותר כשזה לאוקמי. ואין בדין זה חולק, וק”ו שכאן זה לאוקומי אילנא ולא אוקומי פירא [וראה בכל זה מה שכתבתי בשביתת השדה פרק ה סעי‘ ג]. ובדידי הוה עובדא שהתיר מרן להסיר החזירים שחנקו את עץ האתרוג.

להלכה יש איסור כלאי זרעים גם בעציץ שאיננו נקוב, ואין האיסור אלא מדרבנן [רמב”ם הלכות כלאים פ”א ה”ב]. ולהלכה יש להחמיר ולאסור כלאי זרעים גם בתוך בית.
ולכן אם היו מונחים בעציצים או כלים נפרדים היה מקום להתיר בצירוף הסוברים שאין חובת הרחקה בין הכלים, אולם אם הכל בתוך כלי אחד מערבבים את כל המינים גם יחד, יש לאסור!

בטמפ‘ שהיו כאן בארץ, רוב חרקים לא מתפתחים, אמנם הם ממשיכים לחיות, כאשר בחלוף הסופה פעילותם ממשיכה וגם הדורות הבאים. וכמובן שיש התפתחות חדשה. בנוסף יש תמיד לזכור שחרק חי ומת איסורם שווה. ועל כן כרובית שהיא דבר שכל ראש נגוע בגידול משטח רגיל, יש חובה גמורה לבדוק כל עלה. ובסוג ירק זה אין פטנט קל יותר שיעיל, כגון שטיפות או ניעורים [כי החרקים בחלקם הגדול חבויים בינות לפרחים ומקומות מסתור]. ולכן חובה להפריד את הפרחים מהקלח המרכזי, ושוב כל פרח להפרידו ככל האפשר ואז לבצע פעולת השרייה, במי אמה, ושטיפה תחת ברז מים, תוך כדי שפשוף, ובדיקה תחת מקור אור.
אמנם אפשר לבצע את הבדיקה גם לאחר שהיא הוחמצה, רק שהיא רכה יותר, ויהיו שם תבלינים שיכולים לבלבל את הבודק, אולם אסור לאכול חמוצים אלו ללא בדיקה כדת של כל פרח ופרח.
את הגבעולים הקשים ללא הפרחים, אפשר לאכול לאחר שטיפה, או אפשר גם בדיקה ויזואלית על פני כל שטח הגבעול.
והיי”ת ישלח רפואה שלימה בכלל כל הזקוקים.

אם חתמת, וקל וחומר שג‘ פעמים ראשונות זיכית לעני ע”י אחר, אז אמנם יצרת “מכירי” עניים להקנאה, אולם כיון שהעני לא קיבל את ההלוואה מראש, כיצד תתקזז איתו? וכל האפשרות להתקזז בסכום נמוך [שליש דמיו] זה אם הוא קיבל מראש את הכסף כהלוואה וכיון שזו הלוואה בתנאים מיוחדים לכן מותר להוזיל לו. ולכן ראשית תזדרז למשלוח. שנית על העבר יש לבדוק את כמות הטבל ודאי שהפרשת, ועם נתונים אלו תפנה לבית המעשר שיסייעו בידיך לחשב. [ובמקרה הזה שהקנית לעני בנוסח שאמרת יש חובת נתינה, רק שהחשבון יהיה בפועל ולא בקיזוז].

גם בשימורי בשר וכיו”ב אין חותם בתוך חותם, אולם יש כמה סימונים, כגון קודים מיוחדים + סימוני כשרות ועוד.

מקלות וניל טהור, מותר ואין חששות כשרות!

פסיפלורה העיקר להלכה שדינה כדין ירק, וכן הורו מגדולי רבותינו, וכך כתבתי להלכה בספרי שו”ת חלקת השדה ועץ השדה. ולכן כל שהיא נלקטה לאחר ראש השנה באחרון יש להפריש ממנה מעשר עני. ואותם שחששו להחמיר בזה שדינו כדין עץ לעניין ערלה, והשיגו תוצרת שהיא לאחר שנות ערלה, בבואם לעשר מתוצרת שנלקטה לאחר ראש השנה, רצוי שיפרישו מספק את 2 סוגי המעשרות, כי הפסק שלהם הוא לחומרא, ואיננה הכרעה גמורה.

לא אכנס ביריעה הקטנה כאן למתן תשובה, ועי‘ במה שכתב ידידנו היקר הגרי”צ שליט”א בספרו תורת ערלה שיצא לאור בהוצאת המכון, ועי‘ בספרי עץ השדה ערלה פרק ה מה שכתבתי בסעי‘ טז – עצי פרי הנטועים לנוי, במקומות ציבוריים, יש להחמיר ולמנות להם שנות ערלה, עד שיוודע בוודאות, שכוונת הרשות שנטעה את האילנות הייתה רק לנוי העצים וכלל לא להנאה מן הפירות, וניכרין הדברים, ואותה הרשות אף אינה עושה כל פעולה לטובת הפירות, שאז אכן יהיה פטור מערלה. ובהערה שם ביארתי את פרטי הדינים. ובאותו פרק בהלכה טו, כתבתי את הדין בנוטע ליהנות מנוי הפירות, והבאתי את דיעות הפוסקים בזה והכרעתי להלכה, בזה”ל: הנוטע אילן כדי להשתמש בענפיו לצל בלבד, וניכר הדבר, פטור מערלה. והוא הדין בנוטע את העץ כדי להשתמש בעץ או בענפיו לנוי בלבד, וניכר הדבר, פטור מערלה. ואם מטרתו לא להנות מן העץ או הענפים, אלא ליהנות מהפירות הגמורים, אולם לא למטרות אכילה אלא לשאר צרכים, להלכה יהיה חייב בערלה וראה בהערה שם מה שהארכתי בזה.
ולכן למעשה אה”נ, אם יש פעולה כלשהו לטוב הפירות שהעירייה עושה יש להחמיר ולמנות שנות ערלה, וכל זה יש לדון גם בנוטע ברשות הרבים, ובנוטע לרבים, ואמנם יש למקילים מהיכן לסמוך על הרבה צירופים, אולם למעשה לענ”ד העיקר להלכה כפי שכתבנו שם.

אכן יש פסוק ושתי את גבולך בפרשת משפטים, ואכן שלמה המלך הגיע לאילת, אולם הפסוק מדבר על העתיד ולימות המשיח וכלשון המדרש שמות פרשת משפטים פרק כג סימן לא, שפסוק זה נאמר על העתיד, לימות המשיח, וכן הוא בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) על פרשת משפטים שם, וז”ל: ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר. זה נהר פרת, וכה”א עד הנהר הגדול נהר פרת (בראשית טו יח), כל ארץ החתים עד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם (יהושע א ד), זה הפסוק עתיד להיות לימות המשיח, שנא‘ וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ (תהלים עב ח), לפי שלא מצינו גבול ארץ ישראל ממדבר עד הנהר, ולא מים סוף עד ים פלשתים, אלא ודאי לעתיד לבא. עכ”ל.
ועוד ביארתי ששלמה המלך לא כבש כלל אלא קיבל המקום במתנה מאחת מנשותיו, וכמבואר באחד מבעלי התוספות, ואמנם אחרים ס”ל שזה כיבוש, מכל מקום איננו אלא למס, ואין זה כיבוש לענין מצוות הארץ ודני בזה ובכל המקורות שכתבתם בשאלתכם, בספרי “גבולות השדה” בחלק העוסק בפאת דרום בעמ‘ קלה, יעוי”ש.