שו״תים Online

הלימונים כדין כל פירות העץ, ראש השנה שלהם הוא בטו בשבט, ורק מה שיחנוט לאחר טו בשבט ישתנה ממעשר שני למעשר עני. [וגם מי שחשש לחומרא שמא לימוד דינו כאתרוג, מכל מקום גם אתרוג זה רק אם ייקטף לאחר טו בשבט].
ולכן אתה חייב להפריש מעשר שני.
אופן ההפרשה קשה להסביר בתמצית, וכדאי שתבין היטב מה צריך לעשות.
מציע שמחר בין השעות 09:00 עד 17:00 תתקשר למכון ובשלוחה של בית המעשר יסבירו לך בנחת מה צריך לעשות, וגם ישלחו לך חומר מתאים.

רקות עלים או קשים?
בירקות קשים לא חסרים ירקות בחזקת נקיים, אולי אפילו רוב הירקות.
בירקות עלים, כמעט הכל נגוע.
לכן אם זה גידול שהמטרה שיהיה ללא חרקים תגדלו ירקות קשים כגון עגבניה, מלפפון, ועוד.

מצע מנותק חייב במעשרות מדרבנן, ואם זה תחת גג, מפריש תרומות ומעשרות בלא ברכה.
יש כלאים בין המינים שהזכרת, ובדרך כלל המרחק בירקות זה טפח וחצי בין שורשי הצמח.
גם במצע מנותק נוהג כלאים מדרבנן, ויש להרחיק כנדרש.

קמח טף הוא קטניות [ממיני הדוחן], והתוצרת הנעשית ממנו ברכתה שהכל. קמח טף רגיל הוא ללא תוספות ומותר באכילה, חרקים יש מקום לחשוש באחסון ממושך [אורך חיי המדף 5 שנים], יש לפזר על משטח כתום או מוכסף ולהעביר את הגרגרים ולוודא שהכל נקי. אם נמצאו חרקים קטנים [כמו אקריות מחסן], עדיף לזרוק את המוצר כי קשה ניקויו.

כאשר מדובר על עצים אף ממיני האטד, עדיין הגדרתם כאילן ועל כן מונים שנות ערלה, ואם כן אין עניני הרחקה בעצים.
ואם מדובר בצמחים, אכן כל שאיננו מאכל בהמה אין חשש, וצמחים קיצוניים אינם ראויים למאכל בהמה.
וראה בשו”ת חלקת השדה חלק ד בחלק כלאים מה שכתבנו למעשה בדין זה לגבי כלאים במינים השונים.

בעיקרון רוב התוצרת המרוקאית היא תוצרת מקומית, ושם אין חשש לתולעי אניסאקיס, ומותר באכילה ללא חשש [כמובן עם כשרות מהודרת]. לעיתים אנו נפגשים שם עם אנשובי מיובא ממדינות שונות כגון מסין, מדרום אמריקה, ושם הנגיעות גדולה, ולצערי יש ועדי כשרות שאינן מקפידים על תולעים בדגים, ואז צריך לוודא ענין זה קודם האכילה.

אכן נעשה שם מאמץ גדול לנקות מתולעים, והמוצר בחזקת נקי מחרקים ומותר באכילה.

א. דגים נאכלים כאשר יש בהם סימני טהרה כגון קשקשים – שהם גורמי טהרה.
ב. בית קשקש – כלומר הבית של הקשקש שהוא ריק ללא קשקש, נחשב כדין הקשקש, והדג נאכל מחמתו, ומצוי הרבה בדגי אמנון ועוד.
ג. דגים נאכלים גם בטביעות עין, כגון ראש ושדרה, או כל זיהוי אחר שמהוה טביעות עין,
ד. דגים המגיעים מן הים שמצוי בהם תערובת דגים טמאים, חייב בבדיקה כל דג קודם אכילתו. ובכה”ג חייבים השגחה בזמן האריזה.
ה. דגים שמקורם מכלובים כגון סלמון שאין בהם דגים טמאים כלל. או אמנון מבריכות בסין שאין בהם דגים טמאים הראויים למאכל ודומים כלל [להוציא השפמנון המשמש כנקאי, שאין רצון בעל הבריכה שידוגו אותם, ואם נידוגו, לעולם הם שונים בתכלית בחוץ ובבשר הדג, וההבחנה בינו לבין אנון הוא כבין אור לחושך] אין חובה להשגיח כלל באריזתם, כל שניכר שהם משם, ויכול ועד הכשרות ליתן השגחה לכתחילה ובהידור ללא השגחה צמודה שם. [ודעת המפרסמים שלא כך, אינם צודקים להלכה ולמעשה וכבר חיתי כל דבריהם בקונטרס סימני טהרה שהתפרסם זה מכבר.
ו. המקרה האחרון של הבקלה, אינו קשור לים כלל, זה דג שהורד כל עורו, והיה עליו השגחה צמודה כל העת, אלא שבמפעל ששם עובדים יש גם מחלקה של דגים טמאים, וארגזי פלסטיק משמש לעיתים לייצורים שונים, ודי שאחד לא עבר ניקוי כדבעי, ולאחר קילוף העור, מובלים הדגים אל הקפאתם באמצעות ארגזים, ודי ששם נצמד שאריות תמנון אל בשר הדג, ושם עלה על מסוע להקפאה בשוק פריזר. כמובן שכל זה ללא מים וללא כבוש וללא שום דבר, ולכן למעשה לאחר הפרדת התמנון וגירוד המקום, שאר חתיכת הדג מותרת באכילה.
ז. בדגי בקלה מארגנטינה אין הזרקות כלל. וככלל אף אם יש הזרקות, תלוי באיזו שיטה, אך למעשה בכל השיטות אם זה נצמד אל הדג במקרה דומה, לא תהיה בעיה של כבוש.

תלוי מה הגדלים של הערוגה, ובדרך כלל בגינות קטנות, המדובר בהרחקה של טפח ומחצה, לכל החומרות יחד כ 15 ס”מ מן השורשים

בין שתילים בודדים בין אחד למישנהו טפח וחצי.

אם מדובר בשטחי גידול גדולים, כלומר מכל מין כמות גדולה של ירקות אנא לציין אורך ורוחב של כל מין, ונציין את המרחק המתאים