שו״תים Online

א. גם לדעת הריב”ש מיעוט המצוי הוא קרוב למחצה כלומר מעל המחצית של רוב שזה מעל 25% ולא קרוב ל 50%.

ב. סלמון כל דג נגוע, זה 100 אחוז נגיעות.

ג. שאר סוגי דגים תלוי במיקום לעיתים כמעט הכל לעיתים הרוב, ובדרך כלל הרוב המוחלט או קרוב ל 100% נמצא בבטן הדג ובאיברים הפנימיים ולא בבשר.

ד. לאחר הסרת איברי הפנים וניקוי חלל המעיים, אם נותרו תולעים, אזי הם חודרים לבשר. ולאחר ההקפאה כשאנו מקבלים בארץ את הדגים ללא חלקי פנים, אז מצב הנגיעות בבשר יורד לכדי כ 18% אחוז [בבדיקות של אותם שנים].

ה. מנהג בתי הוראה להחמיר במיעוט המצוי בכמות ב 10%.

ו. למעשה יש שיטות דייג אחרות שרמת הנגיעות נקייה יותר או נגועה יותר, וללא מירוף של חיתוך וקושי הבדיקה לאחר שהכל זה רק מדרבנן שאין רוב נגוע, לא מצאנו ידים ורגלים להתיר. אך אכן בצירוף כל ההיתרים כתב ידידי השקדן הגרמ”מ קארפ לפחות לגבי ההרינג שיש מקום להתיר והסכים עמו מרן הגריש”א זצ”ל שהרוצים להתיר יש להם על מה לסמוך, אך חלילה לתת כשרות על זה.

ז. בשאר דגים כמו סלמון, סול מסין, מרלוזה מסין זהבנון ועוד, אין ההיתרים מתחילים שם כלל.

ח. כל ההרינג בארץ בכל ההכשרים איננו מטופל לענין אניסאקיס לצערי הרב.

ט. הרינג בכלובים מיותר מבחינת הדייגים, ואין צורך בזה, העלויות גידול גדולות, ומאידך יש בשפע ובלהקות בים, אז למה צריך זאת.

י. מי שלא נתקל בתולעים בהרינג, כי איננו יודע הבדיקה, ואכן בבשר ההרינג קשה הזיהוי יותר של האניסאקיס כמבואר בשש משזר שם. אולם ודאי שניכר לכל מי שמומחה בזה, ולכל אדם לאחר שמלמדים אותו מה ואיך לחפש.

גודל גוש שיכול העציץ לחיות עם אדמה זו לפחות שבועיים ימים ללא שייבול [כולל השקייה כמובן].

שלום וברכה,

גם אם נאמר שגיזום ענפים אינם בכלל כריתת עץ, וכך הפשטות להלכה, וגם בזה יש מי שכתב רק לצורך האדם, ראה בספרי שש משזר ח”ב יו”ד סי’ יח.

אולם ענפים עם פירות ודאי שיש כאן הפסד פירות ובל תשחית ובוודאי כשהם לאחר שלב הבוסר, ויש להימנע ולא לעשות מלאכה זו.

הלכה למעשה המנהג להקפיד על שום קלוף שהוא כמות שהוא, ולא מעובד ולא כאשר הוא בתערובת עם שמן, או שמן הממוצה ממנו.

יש כמה סוגי מיצוי, והפרטים הם מרובים וראה מה שכתבתי בספר קצירת השדה פרק ג סעיפים: ט,י,יא ואילך. ומה שנעשה בפעולת זיקוק מעיקר הדין פטור, ונוהגים להפריש בלי ברכה לחומרא.

אינני מכיר אישית את החברה, אולם אין ועד כשרות למהדרין שיעניק כשרות לכרוב מעובד כאשר זה ללא טיפול ובדיקה מחרקים. ולכן אני מעריך שזה בחזקת נקי מחרקים, ואם בכל אופן יש ספק, ניתן בהחלט לפנות לועד הכשרות שיבהיר את הדברים.

החרקים העיקריים התוקפים את הצמח הזה הם הכנימות עלה, וכיון שרוב הייבוש הוא בשמש, ולא מנוקה קודם הייבוש, הרי שבבדיקות שביצענו במכון על פירות אלו, נמצאו כנימות רבות שנצמדו עם הייבוש על הפירות עצמם, וכן בין הפירות המיובשים [ראה תמונות בגב חוברת].

על כן, קודם השימוש, יש לבדוק מידגמית את מצב התוצרת, באופן הבא:

• א. סינון במסננת עם חורים גדולים, ולבדוק בנשורת, אם נמצאו חרקים, יש להימנע מלהשתמש או לנהוג כנז’ לקמן. ואם נמצא נקי, יש לבצע את השלב הבא.
• ב. בדיקת מידגם מהתוצרת, לקחת כמה מהפירות ולהשרותם במים חמים לכ 10 דקות, עד אשר יתפחו שוב, ותוך כדי השרייה ישפשף בידו את הפירות, ויתבונן אם צפים חרקים, במידה והכל נמצא נקי, אפשר להשתמש בשאר התוצרת. ובמידה ונמצא נגוע, יש להימנע מלהשתמש בתוצרת, או לחילופין להשרות את כל הכמות במים חמים ולשפשף כל פרי היטב מכל צדדיו.

אענה על מה שרגילים לצרף לכותרת מצוות התלויות בארץ:

תרומות ומעשרות על כל המכלול נוהג גם בזה”ז מדרבנן. אכילה בפועל לכהן איננה אפשרית בגלל עניני טומאה אולם דברים של הנאה יכול הכהן גם בזה”ז. וכמו כן אכילה של מעשר שני בירושלים לא נוהג בפועל בזמן הזה. אלא מפרישים ומחללים.

הפרשת חלה – גם בזמן הזה מדרבנן.

ערלה – גם בזמן הזה מהתורה

חדש – גם בזמן הזה מהתורה

כלאים – גם בזמן הזה כל סוגי הכלאים

שביעית – בזמן הזה מדרבנן

מתנות עניים – כל סוגי המתנות הן בכרם, והן בתבואה ובשאר פירות נוהגים גם בזמן הזה [לא תמיד בפועל מתקיים כי אין עניים המגיעים לשטח לקחת, אבל ניתן לארגן זאת, ולהתחייב במצווה יקרה זו].

ביכורים – לא נוהג בזמן הזה

הירקות כמות שהם קשה עד בלתי אפשרי לבדיקה מחמת ריבוי הפרחים וריבוי נקודות המסתור, של החרקים שחלקם אוהבי חושך ופינות מסתור ונחבים שם.

ניתן להוריד את הפרחים ולהשתמש רק בגבעולים לאחר שטיפה.

תוצרת קפואה קשה יותר לבדיקה כי הרכות של הירק מקשה על השטיפה והבדיקה.

ועל כן יש לצרוך רק עם חותם כשרות של גוף הבקי בחרקים, המאשר כי התוצרת בחזקת נקייה מחרקים

תוצרת

הציפוי משמש להברקה של מוצרי מזון שונים וביניהם התפוחים.

יש חומר הנקרא שלאק שמקורו הוא לאק היוצא מחרק שמשאיר על העצים ונאסף על ידי עובדים יחד עם החרקים שבו ומעורבב עם חומרים נוספים ועובר סינון, והנוזל הסופי הוא המשמש להברקה.

הגאון בעל אגרות משה התירו. ולפני מרן הגריש”א זצ”ל הוצגו נתונים כביכול בימינו המציאות שונה, ועל כן כתב לאסור.

בספרי תולעת שני חלק ראשון בפרק היוצא מן החי, הוכחתי שהמציאות של ימינו לא השתנתה, וההיתר של בעל האגרות משה שריר וקיים גם בזמנינו ללא שינוי.

ומכל מקום יש מחמירים ומשתמשים בציפוי סינטטי, ולכן מה שמגיע מחו”ל אין פיקוח על סוג הציפוי, ועל כן למחמירים יש צורך להסיר הקליפה.

אולם מעיקר הדין התפוח מותר באכילה עם הציפוי שעליו וכמבואר לעיל

כל שתילה חדשה באדמה ללא גוש אדמה, שהעץ כבר קלוט בו, והיה מונח כל העת בעציץ נקוב כאשר הנקב רואה את האדמה, מחייב למנות שנות ערלה מחדש, מרגע השתילה באדמה.