שו״תים Online

לפי מה שביאורתי בספרי שו”ת חלקת השדה חלק ב גבולות הארץ סי‘ ה, יש להפריש תרומות ומעשרות עם ברכה.

אם נתפוס כדעת רוב הפוסקים שלימון דינו כשאר פירות הרי שהחנטה היא עונת המעשרות כלומר שליש בישול, ולכן ההפרדה תהיה בדרך כלל מאד ברורה אותם שייקטפו אחרי טו בשבט עדיין דינם כדין השנה הקודמת אף שנקטפו אחר טו בשבט, ומאידך הגל הבא של הלימונים כבר יהיה שייך כולו לשנה החדשה. מאידך אם נתפוס שלימון דינו כאתרוג, נצטרך להפריד בין אותם שנקטפו לפני טו בשבט לבין אותם שנקטפו אחרי טו בשבט. וגם אם נחוש לאותה דיעה רק לחומרא נצטרך להפריש בנפרד. אם כבר הכל התערבב, לא תשאר ברירה אלא להפריש מכל לימון בנפרד, או להשתמש בטבל וודאי ממקום אחר ששייך בוודאות לשנה הרלוונטית, ויש לשאול שאלת חכם הבקי בדינים אלו כיצד לנהוג למעשה.

חשוב לדקדק בפרטי השאלה. מה יש לך כעת שלא ביערת? האם פירות משנת תשע”א שלא הפרשת כלל? אם כן תפריש כעת ותתן את המתנות למקבליהם [מעשר ראשון ללוי ועני לעני – בטבל ודאי]. ושאר הפירות מותרים.
אם ברשותך מטבעות שלא הושלכו לים? יש להשליכם כעת כמות שהם, וכעת כבר אין אפשרות לחלל מטבע גדולה על קטנה, אלא יש להשליך הפירות כמות שהם.

גם אם נאמר שהלימונים שייכים לשנת המעשר הקודמת, כלומר שהם חייבים בביעור בשנה הזו. עדיין אינך צריכה לזרוק את הלימונים, אלא להפריש כדת וכדין. ולתת את המעשר עני לעני והמעשר ראשון ללוי [ובאם את מנויה בבית המעשר שע”י המכון, גם למעשר ראשון ועני, אינך צריכה לתת בפועל, אלא להוסיף את הנוסח המופיע לך בנוסח המעשרות שקיבלת “וקנויים הפירות ללוי או לעני”]. ולאחר תום ההפרשה הפירות מותרים באכילה. את הנתינה היית צריכה לבצע גם לאחר עבור ימי הפסח ומייד ככל האפשר כי כל עוד לא בוצע עוברים אל מצוות ביעור מעשרות. ובאם הם שייכים לשנה החדשה, אין עליהם כלל חובת ביעור מעשרות בשנה הזו אלא בפעם הבאה שהיא שנת השמיטה.

זמן הביעור הוא עד ערב שביעי של פסח, אפשר לבער גם קודם לכן. באם אתה מעוניין להעביר את המטבעות אלינו, בשמחה, כיון שאנו יוצאים בערב שביעי של פסח ומבערים בים הגדול את כל המטבעות, של “בית המעשר” ושל אותם ששולחים אלינו. תוכל להתקשר למזכירות של המכון, ולהניח את המטבעות באחת מנקודות האיסוף.

הדבר כידוע נתון במחלקות האחרונים. אולם גם מי שהתיר, היינו רק בכה”ג שהאומר את הנוסח הקצר, יודע את משמעות חלות הדברים, ואת הסדר, ויודע הכל על בוריו, רק שאיננו זוכר את הנוסח בעל פה, אזי הקלו עבורו להשתמש בקצר, ועל כך יש שחלקו. בפועל לצערי רבים שמשתמשים בקצר, הם אינם מבינים ויודעים את סדר הדברים, ושאר הענינים, כך שלכו”ע אינם יוצאים בזה ידי חובה.

השאלה מסובכת מידי לענות על כל הפרטים בתשובה קצרה, כמו כן האם הבן קטף לפני טו בשבט וה 50 האחרים אחרי טו בשבט? פרט חשוב לדעת.

הנכון כעת לקטוף מהעץ כמות של לימונים ששם יתאפשר לקבוע את כל התרומות והמעשרות כלומר להניח את כל הלימונים המסופקים ולעשר את הכל כלומר לקבוע שם ומקום גם לתרו”ג, גם למעשר ראשון, וגם לעני ושני מספק [כיון שבלימון יש חשש שקטיף לאחר טו בשבט הוא כבר מעשר שני בדומה לאתרוג].

כגון אם תקטוף כעת 13 לימונים נוספים, ותקבע את מקום התרומה גדולה בקצה של אחד מהם על הכל כולל המסופקים. ואת המעשר ראשון תקבע בתוך 6 כולל הנשאר מהתרומה גדולה, ובבודד שבצד יהיה תרומת המעשר על הכל כולל על המסופקים. והוא הדין על המעשר הנוסף יהיה בתוך ה6 האחרים, ותאמר אם צריך מעשר שני יהיו ב 6 הללו על הכל כולל המסופקים, ויהיו מחוללים על פרוטה וכו‘, ואם צריך מעשר עני יהיו מעשר עני על הכל.

אם לא ברור או עדיין יש שאלות נוספות נא לפנות בטלפון של המשרד 039030599 כדי לשוחח ישירות

הלכה למעשה יש ליתן את שמן התרומה לכהן ויש ליתנו כדין אחד מארבעים עין יפה, אחד מחמישים עין בינונית ואחד משישים עין רעה. ולמעשה אין לחוש לתקלה כיון שכל הכהנים מקפידים שלא לאכול תרומה בזה”ז. וכ”פ הרמ”א בסי‘ של”א סעי‘ יט. וכ”ה להדיא במהרי”ט בח”א שאלה פה ועוד.
הכהן מקבל את השמן ומציין עליו סימני זיהוי ככל האפשר שלא ייכשלו בני ביתו, ואז יכול להשתמש להדלקה לשבת, לנר חנוכה ועוד. וליו”ט אסור להדליק בתוך יו”ט שאין שורפים קדשים ביו”ט. ואם מדליק קודם כניסת יום טוב יש המתירים, ודעתם נראית להלכה.

א. כל דבר שצריך להאדים, או להתבשל, וקטפו לפני הבישול אך עתיד להתבשל בתלוש כגון אבוקדו או בננה, יכול להפריש בעודו ירוק. אולם באם לאחר הקטיף לעולם לא יגיע לבשלות הרי שלא הגיע כלל לעונת המעשר. ואף אם כעת ימתיקו אותו כגון בכבישה ארוכה או באש וכיו”ב, נחלקו בזה האחרונים [ראה ביאור הלכה סי‘ רב סעי‘ ב. וראה במנחת שלמה ח”ג סי‘ קמד לגבי תפוחים קטנים]. ולכל היותר למעשה יש להפריש בלא ברכה.
ב. כל הגדל במקום ציבורי, ואין נחשב גזל ואין מקפידים על קטיפתם, חשיב כהפקר ופטור מתרו”מ.
ג. אם לאחר הקטיף פטור מתרו”מ כגון אורח [ראה מש”כ בחלקת השדה חלק שני סי‘ יא], כל אחד אחר כולל בעל הבית אוכל ללא תרו”מ [כי הקטיף הוא הקובע האם צירף או לא לחובת מעשרות].
ד. יכול לחלל על כ 50 גרם סוכר [נכון למחירים של תאריך כתיבת הדברים].
ה. אכן כן זה שונה לחלוטין, כי הגדל בחצר המשתמרת, סו”ס גדל בתוך החצר שהי קובעת למעשרות למה שבא מבחוץ אליה. אולם הגדל בשטח פתוח שמותר באכילת עראי ואפי‘ כמה פירות, יהיה מותר כך עד שיראה פני הבית [מהתורה] או שאר הדברים שהם מדרבנן.

שמן שהוא טבל יעוי’ במל”מ תרומות פ”ב הי”ד שנראה מדבריו שכיון שאסור להשתמש לאורה, ס”ל להקל ולהדליק בזה. ועור ראה באחרונים דפליגי עליה, ובשו”ת מנח”י (ח”ז סי’ מז) כתב להחמיר בזה ומ”מ בדיעבד כתב שאם הדליק בטבל יצא ידי חובה.
ובספק טבל כפי שציינת בשאלתך לכאורה מכח ס”ס נראה פשוט שיצאת ידי חובה