שו״תים Online

חלילה וחס, שהרי הוא בפועל כיון וגם אמר אחד ממאה, וכן אמר היותר מאחד ממאה, כלומר פיזית הוא אמר בהתייחס לכמות ונגד אמירה אין כל מחשבה מועילה, וכל זה מלבד שאין כאן ענין כלל “בדיעבד” כיון שכוונתו הייתה על כלל התוצרת ואם הייתה יוצאת ראויה הרי ודאי שהיה אוכלה, זאת ועוד שהרי קבע שם את המעשר ראשון והמעשר שני, והדברים פשוטים.

כבר כתבתי בארוכה בספרי שו”ת חלקת השדה כרך ב חלק גבולות הארץ, שנתיבות העיקר להלכה שנכבשה גם ע”י עו”ב, ואף אם נכבשה רק ע”י עולי מצרים עדיין יש להפריש תרו”מ מתקנת חכמים כפי שפסק הרמב”ם. ועל כן ברור שיש להפריש שם בברכה, וראה שם כמה עדויות שהבאתי בענין זה.
ב. לגבי אשקלון הענין כבר יותר מסובך כיון ששם יש שטחים שלא נכבשו גם ע”י עו”מ, והגם שמסתבר שזה בעיקר על שפת הים [היכן שנמצאת אשקלון העתיקה], ועל כן בכל המקומות שהזכרת, נראה שהמברך לא הפסיד, אך להפריש תרו”מ כדת חייב ללא כל ספק.

א. עדיין הברכה היא להפריש, וההפרשה כבר בוצעה בפועל בקריאת שם. וחלק נוסף שנכלל במצוות ההפרשה לא בוצע, אולם החלק העיקרי שעליו נסוב הברכה כן בוצע.
ב. התרומות ודאי הסתיימה המצווה, וכן מעשר שני. מה שנשאר זה מעשר ראשון, אז גם לפי הבנת כב‘ הוא יכול היה לברך להפריש מעשר ראשון. ובלא”ה אה”נ קודם נתינה נחלקו הפוסקים אם מברכים על הנתינה או לא, ואז נוסח הברכה איננו להפריש אלא על נתינה וכיו”ב, ולהלכה אין מברכים וכן המנהג, והבאתי את דיעות הראשונים והאחרונים בזה בספרי ביכורי שדה סוף פרק שני ובהערה שם.
ג. ועי‘ בסוף הל‘ חלה להרמב”ן שגם לאחר הפרשה יכול לברך אם עדיין עתיד לקרוא שם, אולם אח”כ כבר א”א לברך. וכ”כ המאירי עמ”ס חלה בפ”ב מ”ב. ועי‘ בביכורי שדה שם בהערה 42.

א. גם אם שלמה המלך כבש את אילת, עדיין עולי מצרים לא כבשוה, ומה זה מעלה או מוריד?
ב. ארצות הסמוכות, אין לנו להוסיף מדעתינו וכשם שאדום אינו בכלל זה [ראה רדב”ז על הר”מ בריש הל‘ תרומות].
ג. למעשה בימינו גם בארצות הסמוכות נהגו הלכה למעשה להקל וכבר נהגו כך מדורות קדמונים, ועי‘ במהר”י קורקוס (הלכות בכורים פ”ה ה”ז). ועי‘ ברדב”ז ח”ב (סי‘ תרנט), דהאידנא לא נהגו להפריש תרומות ומעשרות אפילו במקומות הסמוכות לארץ ישראל, סוריא ודמשק ומצרים, ולא חזינן דמחו בהו. ע”ש. וכ”כ בספר כסא אליהו (סק”א) כתב שכן עמא דבר בכל ארץ מצרים וגלילותיה שלא להפריש תרומות ומעשרות. ע”ש. וכן כתב בספר נהר מצרים (הלכות חלה אות ו). והגם שהלכה למעשה כתב גאון עוזינו מרן הראש”ל בספרו החדש חזו”ע על תרו”מ [סוף אות י], שלמעשה ראוי כן להחמיר במקומות הסמוכים, עי”ש ודוק היטב. מ”מ הבו דלא לוסיף עליה ובמקומות שלא גזרו חכמים כגון אדום אין דין מקומות הסמוכים. ואמנם ראיתי מה שכתב בגאון רבי יעקב אריאל שליט”א בחוברת אמונת עיתך גליון המאה, אולם אני הקטן אינני סובר כדבריו, אלא שאילת דינו כדין מקומות שלא נכבשו אפילו ע”י עולי מצרים, ודינו כחו”ל ואף לגבי יו”ט שני יש להחמיר מעיקר הדין אם לא שיש שכתבו בזה היתרים נוספים שנאמרו בזה, ומ”מ לנידו”ד אין כלל להחמיר במקומות אלו מדין “מקומות הסמוכים” ובפרט בימינו אנו.
* הספר ביכורי שדה, אזל מן השוק, אולם התשובות הארוכות נדפסו בחלקן הגדול באחד מן הכרכים של שו”ת חלקת השדה, ואם אינך מוצא את מבוקשך, אפשר להתקשר למשרדי המכון, וישתדלו לצלם את הנדרש, ולשלוח אליכם.

בעיירות שאינן גבול, אלא מובלעות שלא כבשום, או עיירות המחולקות שחציים חו”ל וחציים לא כגון עכו, קשה מאד להגדיר את המיקום, וכן הוא בבית שאן, וכן באשקלון, שיותר מסתבר שהכוונה למיקום העתיק כלומר לעיר הקדומה, וכן בבית שאן. ועל כן בתוך היישוב עצמו יפריש בלא ברכה, ויש שמחמירים רק במינים שהם מדאורייתא, ולא בשאר מינים.

סוגי הספיקות הם רבים מאד, ולעיתים זה תערובת ששם להלכה עושה מעשר שני שחמור יותר, ולעיתים זה ספק כפי הקיים בתחילת שנה, ולכן אין כל הספיקות שווים גם לגבי קריאת שם וגם לגבי נתינה, ובאריכות מרובה פירטתי בספרי ביכורי שדה על הלכות מעשר עני את סוגי הספיקות השונים. ובתמצית בספרי קצירת השדה בפרק טו שם הבאתי בקיצור את סוגי הספיקות השונים ומה הדין בכל אחד מהם. ולגופו של ענין במקרה שלפנינו, בסוג הספק הזה התנאי שאומר הוא הנצרך, והוא היעיל למקרה שלפנינו.

א. אכן אפשרי לעשר מפירותי על של חברי, אולם כמה תנאים בזה, האחד שיהיה מאותו דרגת חיוב, כלומר שאני יודע בוודאות או ששניהם אינם מעושרים כלל, או ששניהם באותו דרגת ספק, וכן ששניהם גדלו באותו איזור חיוב בארץ ישראל, וכו‘. ובנוסף, עליך לקבוע את כל התרומות והמעשרות, בתוצרת החקלאית שלך, וכלל לא אצל המארח. ולכתחילה צריך שהתוצרת החקלאית שלך ושל המארח יהיו מן המוקף [=תחת אותו כיסוי, או קורת גג], ם כי בזה אפשר להקל כאשר יש חשש לתקלה. וכל זה כמובן כאשר אתה יודע מה קונה המארח ואתה קונה אותו מין ומאותו דרגת חיוב.
ב. באפשרותך לעשות תנאי, שזה אומר לומר את הנוסח של תרומות ומעשרות בלשון עתיד, [תמצית הדינים ונוסח ההפרשה מופיע בספרי קצירת השדה, ואף תוכל למוצאו באתר של המכון, תחת הקטגוריה של מושגי יסוד, ותרומות ומעשרות, ושם תכנס להפרשת תרו”מ בשבת, וראה שם את אופן עשיית התנאי, אימתי הוא מועיל ומהם הגבלותיו. ובכל אופן אם עשית את הכל על פי הדין, ובשבת אתה רוצה לעשר, אתה יכול לעשר מכל מה שיוגש אליך לצלחת, שזה ייחשב בבעלותך. ולא משאר התוצרת לאחרים [ויש אומרים שאם הוספת זאת בנוסח התנאי, שפיר דמי].
ג. כמובן, שבאפשרותך ל”סייע” למארח, לרכוש את התוצרת החקלאית לכבוד שבת, ואז לבצע את הקנייה ממקומות מאושרים, ובכך להימנע מלהכנס לבעיות וספיקות.
ד. באם המארח מקיים מצוות רק שאיננו מבין את חומרת הדברים, תפנה אלי ישירות, ובל”נ אשלח לך כמה מאמרים שאולי יסייעו למארח להבין את חומרת איסור אכילת טבל.

באריכות כולל מקורות ראה בספרי שו”ת חלקת השדה חלק שני בקונטרס גבולות הארץ על הגבול הדרומי.

הלכה למעשה חייב בתרומות ומעשרות, עם ברכה.

ההיתר היחיד הוא שהכהן ידליק את הנרות לכבוד שבת, וכאשר הוא נהנה בהיתר, אף אם החתן שהוא ישראל שוהה בביתו ונהנה גם כן, מכל מקום מותר לו ליהנות, ואם באמצע יצא הכהן ונשאר הישראל, מותר לו להמשיך ליהנות מזה.

א. תרומות ומעשרות מופרשים לכתחילה עם כל ההידורים, כפי שהם נוהגים בכל מקום, וכבר בדקתי רבות פעמים את הנעשה כולל במפעל סנפרוסט, והם נהגו שם בחומרות שלא ראיתי במקומות אחרים.
ב. לגבי חרקים עושים מפעלי הקפואים ככל האפשר ובפרט עם כשרויות מהודרות, אולם לעיתים יש תקלות, ולכן רצוי לבדוק ויזואלית באופן מדגמי את התרמילים