שו״תים Online

ההגדרות האם בשיח מסויים נוהג ערלה או שדינו כאדמה, הם כמה וכמה הגדרות שלא כולם מוסכמים להלכה על כל דיעות הפוסקים. ופסיפלורה נופל בתוך מחלוקת זו. למעשה לפסיפלורה יש כמה מאפיינים שמבחינה הלכתית הלכה למעשה דינו כאדמה. וכבר כתבתי בארוכה את כל הצדדים הלכה למעשה [ראה בשו”ת חלקת השדה, חלק ערלה] והעליתי שהצמח נידון כירק ולא כעץ. וכך הורו גדולי הפוסקים בדור שלפנינו ובדורינו. וכך כתב גם מרן הגרע”י שליט”א בספרו הנד”מ חזון עובדיה הלכות ט”ו בשבט. אולם כיון שבפועל הצמח נותן פירות יותר משלש ומאבע שנים [הגם שחלקו כבר נובל, ויש ירידה בכמות] מ”מ כיון שתנאי בסיסי זה מחויב לפי דעת מרן החזו”א זצ”ל, לכן לפי דבריו ז”ל יש להחמיר בצמח זה ולדונו כירק, אולם כאמור לדעת הרדב”ז, המהר”ש גרמיזאן, הבן איש חי, יין הטוב, ויבדל”א מרנן הגר”ע יוסף (שליט”א) זצ”ל והגר”מ אליהו (שליט”א) זצ”ל ועוד מפוסקי דורינו צמח זה דינו כירק ולא נוהג בו ערלה, ויש להיזהר מכלאי הכרם שנוהג בו כבכל הירקות

הקונה פירות או ירקות בשוק, הגם שהמוכר אומר שבוודאות הוא לא עישר, עדיין יש ספק שמא מהיכן שהמוכר קנה שם כן עישרו, ובפרט כיום שברוב השווקים הסיטונאיים יש כשרות ויש מעשרות, ולכן בכל קנייה בשוק ההגדרה היא ספק טבל ולא טבל ודאי. ולכן יש חובה מספק להפריש תרו”מ כולל פדיון מעשר שני. אולם אין חיוב לתת את המעשר ללוי, כיון שהמפריש אומר ללוי הבא ראייה שהפירות אינן מעושרין וטול מעשרותיך, ולכן להפריש מעשר ראשון חייב אך לתת בפועל פטור. ולכן במקרה שלך אתה צריך לעשות מנוי על המטבע לחלול מעשר שני ואינך צריך לעשות גם על מעשר ללוי. אולם אם הינך יודע שיש לך בכל אופן טבל ודאי שאתה מקבל מחקלאי ישירות או מחצר בית של מישהו אתה אכן צריך לעשות מנוי גם על מעשר ללוי. אלא שאתה יכול לעשות על סכום נמוך יותר מן הממוצע ששאר המנויים עושים.

למעשה, הדרך הנכונה היא לחלק את פירות אוצר בית דין, בתחנות חלוקה על כל המשמעות של זה וספרט כדי להדגיש שזה תשלום על הוצאות ולא שכר עבור פירות, ובכך מתרחקים מאיסור סחורה. בפועל יש מקום בהלכה להתיר לבצע את החלוקה גם בחנות פירות וירקות רגילה, אלא שיש לציין בהבלטה שהתוצרת היא אוצר בית דין ושהמקום מוגדר כתחנת חלוקה. רק שיש לוודא שאכן האוצר בית דין עומדים בראשו תלמידי חכמים המנהלים את האוצר כדת וכדין ושאכן את סך העלות הם קבעו על פי הוצאות, וכו‘. במידה ואלו הנתונים שיש לפניך, ואף בעל החנות מציג בפניך אישור כי הוא משמש כתחנת חלוקה והמחירים הם אותם שקבעו בית הדין, אתה רשאי לקחת משם תוצרת ולאכול בקדושת שביעית.

אם הקב”ה ברא תותים בעולמו הם כדי לאוכלם! אלא שיש דרך ראויה ומסודרת ובטוחה לנקותם, ללא צורך בקילוף או בטחינה. והכל מבורר בתשובתי שהתפרסמה כולל הדרכה בדף חרקים בפירות באתר הבית של המכון למצוות התלויות בארץ.

בתירס-קלחים, יש בעיה ידועה ומפורסמת, כאשר בין שכבות העלים שלו שורצים חרקים רבים ובעיקר תריפסים רבים. התריפס מטבעו אוהב חושך ומקומות מסתור. וכאשר מקלפים את שכבות העלים התריפס עובר את השכבות ומטייל על הגרגרים ולעיתים תדירות הוא חודר בין הגרגרים ומתיישב שם, כך שלמעשה אין כל דרך להפרידו ולהוציאו מבין הגרגרים. האפשרות היחידה היא לחתוך את הגרגרים מהקלח [גם לאחר בישול] ולשוטפם במים [אין צורך בהשריה בחומר ניקוי, כיון שהוא איננו תפוס בגרגר אלא לחוץ ביניהם וכאר הם מופרדים הם יורדים בשטיפה קלה].

כדי להקל עלייך את ההבנה, קחי את הדוגמא מרכישת קמח שלמרות שיש עליו כשרות בד”ץ את מנפה בבית להשלים ניקוי החרקים. וגם קטניות ואורז למרות שיש עליהם כשרות אתה משלימה בבית את הבדיקה והסרת החרקים. לצערי הרב הם תפסו את הכיוון הזה. רק שהם שכחו שלבדוק דגים לא כל אחת יודעת, וק”ו שרבים החרקים הנסתרים והחבויים והשקופים. לגופו של ענין ב”ה יש ברוב ערי הארץ מחלקות דגים בסופרים שהם עם תעודה של המכון ונקיים מטפילים על מחלקות הטריים. ולדגים הבעייתיים יש תחליפים או לחילופין יש מהמקורות הבעייתיים עם חותם המכון. לנוחותך אנא לעיין באתר במדור של מתן פיקוח וייעוץ הלכתי בחלק של מזון מן החי ושם מופיעים כל רשימת המקומות.

עי” בחלקת השדה (ח”א ערלה סי” יד) שדינו כירק כיון שנותן פריו תוך שנתו וגם גזעו חלול. ואם הם בשנתם השניה מנטיעתם לא נוהג בהם דין ספיחין כיון שהוא רב שנתי (שביתת השדה סי” טז סעיף יא)

השלב הקובע לשביעית בפירות האילן הוא החנטה (דהיינו שהביאו שליש בישולם). והתאריך הקובע הוא מר”ה של שביעית עד ר”ה של שמינית ולכן כיון שחנטו לאחר ר”ה של שמינית אינם קדושים בקדו”ש דדינם כפירות כשמינית. וממילא צריך שיפריש תרו”מ אלא דיאמר בלשון תנאי דאם צריך מעשר שני וכו” ואם צריך מעשר עני וכו” כיון דאם חנט בין ר”ה לט”ו בשבט יש מחלוקת הפוסקים בזה (שביתת השדה פ” יט סעיף ב).

מותר, כמבואר ברמב”ם הל” שמיטה (פ”ה ה”ג) לגבי תבשיל שהתקלקל או פת שעיפשה. ועי” שביתת השדה (פי”א סעיף כב).

א. קיבלתי שאלת כב” אודות דגי הסלמון, ובאם אם מעובדים סמוך ונראה לדייג אם יש לחוש לתולעים.
הנה כפי שהבנתי מכב” יש ברשותכם את ספרי תולעת שני, ואכן שם הארכתי לתאר את חייו של תולעת זו, ואכן העובדות כפי שכב” תיאר במכתב הם אמת ויציב, ותולעים אלו חודרים לדג רק לאחר מיתתו. ועפי”ז לכאורה אם מייד לאחר מיתת הדג מוציאים את כל בני המעיים ומנקים בוודאות את כל דפנות הבטן היה מקום לומר שאכן אין חשש לתולעים. אלא שחשוב להדגיש שהתולעים אינם בהכרח בתוך בני המעיים אלא חודרים גם על דופן המעי, [ואדרבה רוב הפעמים אני מוצא אותם על דופן המעי]. ופעמים רבות הם נצמדים לדפנות ולקרומים השחורים שבתוך דפנות הבטן, ושטיפה בעלמא אינה יעילה עבור זה אלא יש לגדר את הדפנות ממש ולא להסתפק בשטיפה בעלמא.
ולכן
יש לבדוק היטב את המציאות, כיצד נעשית השטיפה והניקיון. וכמו כן לכאורה זמן קצר ממש לאחר מיתת הדג הם יכולים לחדור לבשר הדג ובוודאי שזה המציאות לאחר ד” או ה” שעות כפי שהמפעל כתב לך. [אלא שההגיון שכל עוד יש את בני המעיים ויש להם מאין להיות ניזונים אינם צריכים להיכנס לבשר הדג]. מכל מקום הלכה מעשה, יש לבחון זאת בפועל בבדיקות המקובלות. [ובשמחה אם יש באפשרות כב” לשלוח לי דוגמאות ממפעל זה אלי לבדיקה אשיב לכב” תוצאות מדויקות בע”ה, או לחילופין בסיור הקרוב בארה”ב אוכל לבקר במפעל הזה ולראות הדברים מקרוב.
ב.
בנידון שאלתך השנייה, ע”פ הידוע והבדיקות שלנו יש רק שני סוגי טפילים אלו או כינת הסלמון המצויה בכל דגי הסלמון הן שבכלובים והן בים הפתוח. ותולעת אניסאקיס המצויה רק בדגים שבים הפתוח כגון בארה”ב, קנדה וכיו”ב.
ג.
לשאלתך אודות האולטרה לייט. הנה אין המדובר במכשיר מיוחד, אלא באם יש לכם שולחן עם אור מלמעלה של פלורוסנט רגיל, ניתן לרכוש בחנויות ניאון [פלורוסנט] שהוא אולטרה סגול/ Ultra-violet. ולהתקין אותו במקום הפלורוסנט הרגיל. חשוב להדגיש כי החדר אמור להיות סגור לחלוטין לכל כניסת אור אחר כיון שהוא משבש את הזיהוי.