שו״תים Online

התשובה לשתי השאלות היא שאי אפשר להשתמש כמות שהוא בגלל בעיית הטפילים [תולעי אניסאקיס] שיש גם בבשר הדג בדגים שהזכרת וממקומות הייצור שציינת. ובדג הסלמון יש אף כנימת סלמון חיצונית על העור, שלגבה קל יותר לגרדה או להסיר את העור. אולם בתוך הבשר בדג סלמון יש ריבוי גדול של טפילים, והזיהוי קשה מאד עקב צבע הבשר שהוא כהה ואילו התולעים שקופות ויש להימנע לחלוטין מלהשתמש בדגי סלמון שמקורם מן הים כגון המגיעים מארה”ב או סין [שמקורו גם מארה”ב בד”כ] או קנדה וכיו”ב. ויש להשתמש רק באותם שמקורם מכלובים בים כגון המגיעים מנורבגיה או מצ‘ילי. [לצערי ציוני הכשרות לא רלוונטים כיון שלחלוטין אינם מטפלים בבעיית התולעים ומשאירים זאת לצרכן דבר שאינו נכון ואינו ראוי].
לגבי הפילה סול מסין, כאמורגם במקרה הזה מקורו מארה”ב -אלסקה, או רוסייה, והנגיעות בטפילים מצוייה בכל דג. אולם הבדיקה קלה יותר כיון שאפשר לשקף את הבשר ממול מקור אור, ומי שיודע לזהות את החרקים יכול לראותם, וכאמור ציון הכשרות איננו רלוונטי בעניין וכמפורט לעיל.

אינני מבין את סגנון השאלה. כשרות המכון היא כשרות למהדרין רק שבשונה מרוב הועדי כשרות שנותנים כשרות על הדגים, ההשגחה הצמודה מטעם המכון איננו רק על סימני טהרה אלא ההשגחה צמודה כוללת גם פיקוח על עניני טפילים. ויאכלו ענוים וישבעו!

דגי סלמון שמקורם מן הים כגון המיובא מסין או מארה”ב וכיו”ב, נגועים מלבד בכינה החיצונית שקלה להסרה. גם בטפילי-תולעי אניסאקיס רבים בבשר הדג. ויש להימנע כליל מלהשתמש בדג סלמון שמקורו מן הים בגלל ריבוי התולעים ובגלל קושי הבדיקה. ויש להשתמש רק בדגי סלמון שמקורם מכלובים שבים כגון הנורבגי או צ‘ילה שהם נקיים מחשש תולעים אלו לגמרי.
הכשרות על מוצר זה איננה רלוונטית ואיננה אמיתית, כיון שהבדיקה היא קשה מאד ובדג סלמון במיוחד הוא אינו אפשרי כלל ללא הסרת העור ובדיקה כל חתיכה עם אור אולטרה סגולי [וזה יחודי לסלמון כיון שצבע התולעת שקוף וצבע בשר הדג כהה] ולכן אם את רואה דג שמקורו מסין כלומר מעובד בסין ומקורו מהים, ויש עליו עור הרי בהכרח שא”א לכתוב עליו נבדק או נקי מחשש תולעים, וזו חותמת שמזוייפת מתוכה.

עלי רוקט – ראה בערך עלי בייבי, עכ”פ נקיונם כמו שאר עשבי תיבול.
יש כמה חברות שמגדלות עשבי תיבול אלו, ניתן לברר במשרדי המכון עם מנהל המעבדה באילו חברות יש כעת גידול של מוצרים אלו.

א. דג סלמון מסין מקורו מאלסקה והוא נגוע בעשרות טפילים בכל דג, והוא אסור באכילה ממש, וקשה מאד לבודקו ועל כן אין ברירה אלא להשליכו לפח.
ב. דג בלא עור, זה אומר, שהורידו את העור שלו, ואז יש צורך בהקפדה של משגיח בגלל סימני טהרה. ומאידך מבחינת תולעים אין שינוי, רק שאם כן רוצים לבודקו מתולעים הדבר הראשון שצריך לעשות זה להוריד את העור ואז בודקים תחת אור מיוחד שכאמור אינו מצוי בבית הפרטי. – נכון להיום אין כל ייבוא מסין ללא תולעים והכל נגוע בוודאות ויש לאסור את השימוש במוצר

הלכה למעשה גם אני נבוך בזה, מצאת זנים שלכאורה בוודאי יש לחוש בהם לערלה, ומצאתי זן שהנטייה שלי שאין בו ערלה, הלכה למעשה אין לי דברים ברורים, אני מקווה שעוד כשנה נסיים בע”ה איזה מחקר הלכתי סביב העניין והדברים יהיו ברורים יותר.

אינני מכיר ציטוטים חדשים ממה שהזכרת בשאלתך, אך רוב ככל הגילויים החדשים שהביאו לפסק של כל גדולי הדור התבררו יותר בשנים האחרונות. ולענ”ד מזה הכל יובן

ראשית אינני ערב למה שפורסם. שנית החברה כולה נמצאת במצב של תיקון ושיפוץ עקב הכנסת עשרות דונמים חדשים של בתי רשת, ובעזה”י עם תום תיקון הליקויים והכנסת התוספות תחזור לעבודה מסודרת כבימים עברו.

לכתחילה מופיע בהלכה שיש איסור למכור טבל = פירות שאינן מעושרין, אלא אם כן זה לצורך ורק לחבר = כלומר אדם היודע ומקפיד להפריש תרומות ומעשרות. ויש להודיע לו שזה טבל.
הרמב”ם בהלכות מעשר בפרק שישי הלכה ו, פוסק שאסור גם לתת מתנה פירות שהם טבל, ואפילו לא לחבר = למי שמפריש תרומות ומעשרות. ואפילו אם המשלח יודיע זה אסור, כיון שחז”ל חששו שמא ישכח להודיע. [ואם זה לצורך גדול יש מחלוקת האם אפשר לשלוח ולהודיע או אפילו לצורך אסור].
ולכן להלכה הנכון שאת תפרישי תרומות ומעשרות, ואח”כ לתת להם מתנה.
בברכה
הרב שניאור ז. רווח

תשובה: בט”ו בשבט שחל בשבת, הטוב ביותר לאכול את הפירות אחר ברכת המזון ולא לאחר הקידוש כדי שיהיה לו תיאבון בארוחה. ולא בתוך הסעודה, שלא יכנס לספק ברכות. ואין בזה חשש ברכה שאינה צריכה, כיוון שצריך להרבות בברכות בשבת.