שו״תים Online

אבקת ג’ינג’ר או הל, אינם עוברים תהליך של בישול או קליה, אלא לאחר קליית הקפה וטחינתו, מערבבים אותו עם אבקות אלו.

שמן קנביס רפואי הינו טהור וללא תוספות, ואיננו זקוק להכשר.

התחתית עשויה מכרובית לאחר שטיפות וטחינה עד לרמה של קמח ממש, ומכח זה אישר נותן הכשרות, ומכל זה מותר לאוכל לאכול מוצר זה.

לגבי דגי הערינג – לע”ע אין כשרות המקפידה לנקות מתולעי אניסאקיס. בעיר אלעד יש יהודי יקר בשם הרב זלץ אשר מכין דגי הרינג לאחר בדיקה ומשווק אותם כנקי מחשש תולעים, וממה ששמעתי עליו אז הוא עושה את עבודתו נאמנה.

לגבי דג מקרל – אתה יכול להסיר את החלק הדק המכוסה קרום שחור, והשאר בחזקת נקי. בהצלחה.

התה שיוצא מהמסננת כשר למהדרין לכתחילה.

לגבי אניסאקיס בחזקת נקי. לגבי הכינה החיצונית, צריך לשטוף היטב את העור לאחר הפשרה ובזה אף מה שנשאר תפוס מחמת הקרח יורד. בהצלחה.

כבר נאמר ששאלת חכם חצי תשובה. אכן, כל הגידולים וכל סוגי המצעים האדישים, כגון פרלייט, קוקוס, חול ים, ועוד, מתאפשרים רק הודות לחומרי הדישון ושאר תוספות שנותנים לצמח עם ההשקייה. וללא זה מאומה לא יכול לצמוח שם.

ועל כן כבר כתבנו בעבר בכמה מקומות, שדינו כדין גידולי מים, ולדעת הרבה מן הפוסקים ברכתם שהכל. [אלא אם הנוף נוטה על קרקע רגילה ויונק גם ממנה]. בהצלחה.

על שאלה זו יש לדון מכמה פנים קודם סוגיית הטומאה.

א. מנ”ל שמהזיתים ששלחת זה השמן שקיבלת? והרי מצוי מאד שלאחר הערכה של כמות השמן היוצא מן הזיתים שלך, הם נותנים לבעל הזיתים את כמות השמן, מבית הבד, וזה יכול להיות ממגזל זיתים נכרי מקומי, וכיו”ב.

ב. גם אם הזיתים הם שלך, הרי בזיתים שנמסקו לשמן גמר המלאכה זה עשיית השמן מהם, ואם גמר הלאכה נעשה על ידי גויים, קיי”ל שפטורים מן התורה וחייבים רק מדרבנן.

ג. לשאלתך, גוי אינו נעשה טמא מת, והרי הוא כמי שלא נגע (לשון הרמב”ם בהל’ טומאת מת פ”א הי”ג). ומאידך כתב הרמב”ם בהל’ מטמאי משכב (פ”ב ה”י)  ..אבל העכו”ם אין מטמאין לא בזיבה ולא בנדות ולא בלידות דין תורה שנאמר דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם איש איש כי יהיה זב בני ישראל מטמאין בזיבה ולא העכו”ם, וחכמים גזרו על כל העכו”ם שיטמאו כזבים לכל דבריהן זכרים ונקבות. נמצאת למד שזובו של עכו”ם, ודם נדה או דם זיבה ולידה של בת עכו”ם, ובת עכו”ם ועכו”ם עצמן אף על פי שהם נקיים מן התורה מדם הזב, ורוק העכו”ם ומימי רגליהן ומשכבן ומרכבן, ובועל עכו”ם כל אחד מאלו אב טומאה מד”ס לפיכך אין חייבין עליהן על ביאת מקדש וקדשיו ואין שורפין עליהן את התרומה.

ד. ובכל גוונא, כבר כתב בספר התרומה (בהל’ ארץ ישראל) ‘אבל בטהורה גמורה אסור מן התורה לשורפה כיון דמאבד’ בידים וכו’, וטוב יותר להכשירה קודם שיפריש התרומה ואחר כך יסיקנה הכהן. והגם שרבינו הרמ”א כתב (סי’ שלא סעי’ יט) ‘וטוב להכשיר אותה קודם מירוח, כדי שתקבל טומאה ויהיה מותר לשרפה’. וביאר בש”ך (שם סקל”ה) שאחרי המירוח, שכבר נתחייב בתרומה, אסור להכשירה לקבל טומאה, שאסור לגרום טומאה לתרומה טהורה. מ”מ בדברי ספר התרומה שם שבזה”ז שתרו”מ זה דרבנן, שרי להכשיר גם לאחר מירוח. וכ”כ הכפתור ופרח (פי”ז). וכ”כ הרדב”ז בתשובתו המפורסמת (ח”ב סי’ תשלא). גם בביאור הגר”א על השו”ע כאן (ס”ק נ) הב”ד ספר התרומה על דברי הרמ”א לגבי הזה”ז. וכ”כ בספר ארץ ישראל להגרי”מ טוקוצינסקי זצ”ל (עמ’ קיא) שכתב: ‘ונוהגים להכשיר במים את הפירות שיטמאן בעודם בטבלם, וכתב שכן מנהג ארץ ישראל בזה”ז. וכן הכריע להלכה בספר חזו”ע (תרו”מ עמ’ קפח) שבדיעבד שלא הכשיר קודם מירוח יכול להכשיר לאחר מירוח וכ”כ בספרי קצירת השדה (כרך ב פט”ו סעי’ יג). ובנידו”ד מצטרפים הספיקות לגבי עצם החיוב של השמן ברשותך לספיקות האחרים.

על כן למעשה, קודם ההפרשה תגע בשמן, וממילא תרומה טמאה בידיך. ותתנה לכהן בשיעור המגיע לו, והוא ידליק ממנה לנרות שבת, נרות חנוכה ועוד.

1. בזמן העברה לצמצם הזמן שהוא מנותק.
2. לדאוג שהעץ עם הגוש במושלם (לא ברמה של פירורים שאין צורך להקפיד על כך). נכנסים לאדמה ואז מוסיף ומכסה.
3. אם אחר כמה ימים רואים שהקליטה מצויינת ואין תמותה, ממשיך ומונה את שנות העץ כדבעי.

הפטור של גדר רלוונטי לדין ערלה, אולם לדין תרו”מ עדיין לא פוטר. אולם אם הוא מפקיר לכל ללא הבדל בין מישהו מקומי או מזדמן לעניים או לעשירים, וכשזה על העץ כבר הכל מופקר לכולם, אכן פטור באופן זה מתרומות ומעשרות.