שו״תים Online

רק טרי, לא צריך.
ירק שטוף /מצונן – לעיתים נשטף בסיוע חומרים, שחלקם צריכים כשרות לפסח

באריכות כולל מקורות ראה בספרי שו”ת חלקת השדה חלק שני בקונטרס גבולות הארץ על הגבול הדרומי.

הלכה למעשה חייב בתרומות ומעשרות, עם ברכה.

אם הכוונה שכל שתיל הנמצא לפנינו מורכב במשתלה זע”ז [כעין הרכבה באילנות], דינו כהרכבה בירקות שהלכה למעשה יש לאסור.
אם מדובר על הכלאת גנים – דעת מו”ר הג”ר שלמה עמאר שליט”א להתיר שאין איסור בהנדסה גנטית.
אם מדובר בשתיל שבעבר הרכיבו והיום כבר משתמשים בריבוי בלבד, השתיל מותר.

שני הדגים שציינת נגועים בתולעי אניסאקיס. ולכן על מנת להסירם מהדג חובה בזמן הייצור להעלות כל דג על שולחן אור ולהסיר את התולעים פיזית מהדגים. מנסיונינו הדבר בר ביצוע ב 2 משגיחים צמודים [לפחות], ועבודה בהשגחה מודה מהבוקר עד תום משמרת ערב. לצערי חלק מהכשרויות שציינת מסתפקות במשגיח אחד שמקפיד בעיקר על סימני טהרה, ומסתפקים בעבודת הגויים להסרת הטפילים ואינם מעורבים פיזית גם בבדיקת הדגים.

א. מעולם לא נאסר לקנות ירק עלים רגיל, אלא יש לבודקו בבדיקות הראויות לו, שלפעמים הם מדוקדקים וקשים, אך בתום הבדיקה זה מותר, ובספרי תולעת שני חלק ג ביארנו הכל באריכות על כל ירק בנפרד.
ב. אם מחמת ריסוסים את חושש, אז עדיף להשתמש בירק עלים מגידול מיוחד, כיון שהם מרוססים הרבה יותר וללא פיקוח והבחנה, ובבדיקות לפני כ 3 שבועות של משרד הבריאות התבררה העובדה הידועה שבכל הבדיקות נמצאו כפול 10 מעל המותר, כאשר בירקות עלים המיוחדים בחלק מהממצאים בלבד נמצא פי 4 יותר מהמותר.

השאלה איננה ברורה, וכי חושב השואל שתתלה תעודת כשרות של גוף המומחה ביותר על טפילים בדגים בארץ ובעולם, ולא יתקיים פיקוח כנדרש, או חלילה שלא יהיה אפשר לסמוך לכתחילה.
המכון למצוות התלויות בארץ הוא הגוף העיקרי המפקח על בריכות הדגים בארץ ישראל, והוא נותן הכשרות לשני המשווקים הגדולים הקיימים בישראל שמהוים כ 90% משיווק הדגים הטריים מבריכות בארץ ישראל. שופרסל דיל, רוכש את 100% של תוצרתו רק מאחד מהספקים הללו, וכל משלוח יותא עם חותם המכון כי כל הדגים נקיים מחשש טפילים, ומחמת זה יש תעודה התלויה במקום. ואפשר לסמוך על כך לכתחילה בכל הנמכר במחלקת הדגים הטריים במקום

ההיתר היחיד הוא שהכהן ידליק את הנרות לכבוד שבת, וכאשר הוא נהנה בהיתר, אף אם החתן שהוא ישראל שוהה בביתו ונהנה גם כן, מכל מקום מותר לו ליהנות, ואם באמצע יצא הכהן ונשאר הישראל, מותר לו להמשיך ליהנות מזה.

א. החשיבות היא להבדיל בין סוגי הדגים, יש דגים שגם ללא חותם, הם נקיים, כגון נילוס, מושט שמגיע מסין כגון הפילה בשקיות וואקום ועוד. ואז לא משנה מי חתום.
ב. יש דגים שנגועים מאד כגון סול, זהבנון או מרלוזה מסין – ועליהם אין להסתפק בחותם כשרות אלא או ועד כשרות שמקפיד על עניני תולעים ומוכח שהוא נוהג כך, אך ועד כשרות שאומר במפורש שאינו מקפיד, או לחילופין בנותנו כשרות על דגים באופן שא”א בדיקה כגון דג סלמון עם עור מן הים, או זהבנון או מרלוזה עם עור המגיע מסין, מוכח שהוא איננו בודק, כי לצורך זה חייבים להסיר את העור, ומוכח אם כן שהם אינם מקפידים בזה, וא”א להסתמך עליהם, בדגים הבעייתיים.
ג. רשימות דגים תוכל לקבל במזכירות המכוןץ

הם שני מינים שיש להרחיק בניהם את ההרחקה הנדרשת [שתלוי בגודל השטח ובאם מדובר בצמחים בודדים יש להרחיק מרחק של 15 ס”מ משרשי הצמחים].

תות שדה הוא אכן פרי שהוא בחזקת נגוע ויש לנקותו טוב קודם האכילה, ובאם נהגת לפי כללי הניקיון, אין חובה להסיר את הקליפה, או לטחון את הפירות. הטחינה זה פועל יוצא של הלכה כללית בחרקים שאם יש לפניך כבר מוצר טחון באופן שבוודאי אם היו חרקים הם כבר נטחנו, ואינם ניכרים בתערובת, מותר להשתמש במוצר, כיון שאם נשאר משהו שאיננו ניכר הוא בטל, אולם חלילה להשתמש בזה לכתחילה ולטחון תות כדי להתירו באכילה.
להלן אופן הנגיעות וצורת הבדיקה של תות שדה:
במחקר ארוך ומקיף שערכנו מגידולי ארץ ישראל ומגידולי חו”ל, על החרקים המצויים בתות שדה. מתברר שבכל המקומות נמצאו אותם נתוני נגיעות. וזה כולל תותים מחלקות רגילות, חלקות אורגניות, תותים ישר מן השטח ותותים לאחר שעברו שטיפה במיתקני שטיפה במפעלים שונים. ואף תותים לאחר שעברו תהליך הקפאה. ובכל הסוגים נמצאו חרקים. הסוגים העיקריים הם: תריפסים כולל ביצי תריפס שבקעו מהם זחלים. פסוקאים. אקריות אדומות ואקריות שקופות, עכבישים. חיפושים. זחלי עש וכנימות עלה. גם באותם תותי שדה שנמצאו בהם ביצי תריפס, והנחנו להם לבקוע, לאחר שיצאו הזחלים הם נצפו [באמצעות מיקרוסקופ דיגיטלי כשהכל מתועד וניתן לצפייה באתר המכון] נכנסים לכיסים שעל גבי התות, ואף מתחפרים בחלקם תחת הגרעין הנמצא בתוך הכיס [אולם ההתחפרות לא הייתה מוחלטת]. תותים אלו עם הזחלי תריפס, עברו את השטיפה דלהלן ואף הם נמצאו נקיים. בתום ביצוע כל הבדיקות, הוצגו המסקנות הבאות: א. ברור כי כל החרקים נראים וניכרים לעין, כפי שהובחנו רוב החרקים בבדיקה ויזואלית בלבד. כולם ניכרו ברחישתן בבירור. ניכרו במחושיהם. ניכרו גם לאחר מיתתם באיבריהם והרוב המוחלט ניכר בגופו ממש גם לאחר מיתתו. ב. למעשה אף חרק לא נמצא מחופר ממש להוציא חרק [עכביש] שהתחפר עקב התהפכות כאשר הגורם האנושי הוא שגרם לכך. כמו כן הזחל תריפס החי התחפר ויצא אולם עדיין מכל קצוותיו הוא נותר בחוץ באופן ששפשוף ידני או ספוג היה מסיר אותו. גם בעבר שמצאנו התחפרות, היא הייתה נדירה וגם אז היו חלקי החרק בחוץ באופן ששפשוף היה מוריד אותו. ג. נראה בבירור שבשטיפה ראויה מספיק וק”ו באם יש תוספת שפשוף ידני על פני כל התות. ואין כל צורך לחייב לקלוף או לחייב טחינה. והגם שיש מקרים נדירים של התחפרות, [הגם שבכל ה – 471 תותים שנבדקו בבדיקה זו לא נמצא ולו אחד], עדיין אין מיעוט זה מחייב קילוף, זאת ועוד שגם לאחר ההתחפרות עדיין חלק מהחרק נותר בחוץ ובשפשוף הוא אמור לרדת.

מהמסקנות הללו הומלצו לניקיון התות כדלקמן: תות אף מהמטעים היותר מטופלים זקוקים לניקוי, ק”ו בשטחי בר או ממקומות שאינם מטופלים [כגון סחורה נכרית המגיעה לשווקים בשנת השמיטה]. אופן הניקוי הוא כדלקמן:
א. יש לבחור את התותים השלימים, היפים, ולא את “התאומים” או הסדוקים.
ב. להוריד את הפרח הירוק שבקצה הפרי עם חתיכה דקה של בשר הפרי.
ג. להשרות את התותים במי עם חומר ניקוי [כגון סטרילי או אמה] למשך דקה וחצי [לא יותר כדי שהפירות לא יתקלקלו]. ולסובב את הפירות בתוך הכלי עם החומר.
ד. להוציא את כל הפירות מהחומר ולשטוף מהסבון.
ה. לשפשף כל פרי תחת ברז מים עם ספוג או מברשת רכה על כל חלקי הפרי ובפרט במקומות המסתור.
ו. פרי שיש חשש לחדירה או שהוא רך מידי וכיו”ב יש לחצותו לשניים. את שאר הפירות אין חובה לחצות לשניים.

מומלץ! לא להשתמש כלל בפירות תות שדה קפואים, ללא כשרות מיוחדת גם על עניני חרקים, כיון שעל אף שגם בהם אפשר לנקות היטב, עדיין הניקוי קשה מאד לאחר הפשרת התות כיון שהוא רך מאד, וקשה ביותר. ב”ה בעונה זו, יש תותי שדה המשווקים בחזקת נקיים מחרקים מגידול מבוקר ומפוקח ע”י משגיחים מומחים, וראוי לקחת תוצרת מחברות אלו בלבד, ולהימנע מכל חשש.