שו״תים Online

אכן כל שלא נכבש גם על ידי עולי בבל וגם על ידי עולי מצרים, הגם שהוא בגבולות ההבטחה, אין נוהג בו כל מצווה ממצוות הארץ, ואין מקיימים שם מצוות יישוב ארץ ישראל, וראה עוד באריכות בספרי גבולות השדה על גבולות הארץ, ודיני מצוות הארץ במקומות אלו ומצות יישוב ארץ ישראל במקומות אלו בחלק הראשון של הספר שם.

א. שלמה לא המשיך את כיבוש עולי מצרים מנא לך דבר זה.
ב. מחילה כל הפסוקים שאתה מצטט זה על גבולות ההבטחה ולא על גבולות עולי מצרים ואתה מערבב ביניהם.
ג. אילת להלכה דינה כחו”ל לגבי כל המצוות התלויות בארץ, וכן לשאר דינים כנלענ”ד ברור.
ד. היריעה כאן קצרה לשוב ולשוב על אותם דברים, אלא בתמצית בלבד

כבר דנו בזה האחרונים, ראה בשו”ת נטיעה של שמחה [להגרי”ד הלוי במברגר, סי‘ ע‘], שכתב טעם לאסור בחו”ל, דאע”ג דמצוות לאו ליהנות ניתנו, מ”מ לדעת הרז”ה במילי דרבנן לא אמרינן הכי, ולדידם [יושבי חו”ל] יו”ט האחרון מדרבנן הוא. ועוד הוסיף טעם לאסור אף בא”י, דאף דמצוות לאו להנות ניתנו, היכא דישנה הנאת הגוף שאני, וכדמוכח מסוגיא דהנודר מן המעיין דאסור לטבול בו אף טבילת מצוה, וה”נ הכא ישנה הנאת הגוף והרחבת הדעת לאדם מנויי הסוכה. וכ”כ בקובץ התורה והארץ {ח”ה עמ‘ ר‘ ואילך}, גם משום הנאה דמשתרשי ליה ועוד עי”ש. ומ”מ העלה שם דהנמצא בסוכה שיש בה נויי סוכה דערלה, יכול להסתכל בהם. ומאידך בשו”ת שבט הקהתי {ח”ג סי‘ קצ”ו} העלה להתיר, משום דמצוות לאו להנות ניתנו, ובלבד שלולי כן לא היה תולה דבר אחר עי”ש.

חלילה וחס, שהרי הוא בפועל כיון וגם אמר אחד ממאה, וכן אמר היותר מאחד ממאה, כלומר פיזית הוא אמר בהתייחס לכמות ונגד אמירה אין כל מחשבה מועילה, וכל זה מלבד שאין כאן ענין כלל “בדיעבד” כיון שכוונתו הייתה על כלל התוצרת ואם הייתה יוצאת ראויה הרי ודאי שהיה אוכלה, זאת ועוד שהרי קבע שם את המעשר ראשון והמעשר שני, והדברים פשוטים.

כבר כתבתי בארוכה בספרי שו”ת חלקת השדה כרך ב חלק גבולות הארץ, שנתיבות העיקר להלכה שנכבשה גם ע”י עו”ב, ואף אם נכבשה רק ע”י עולי מצרים עדיין יש להפריש תרו”מ מתקנת חכמים כפי שפסק הרמב”ם. ועל כן ברור שיש להפריש שם בברכה, וראה שם כמה עדויות שהבאתי בענין זה.
ב. לגבי אשקלון הענין כבר יותר מסובך כיון ששם יש שטחים שלא נכבשו גם ע”י עו”מ, והגם שמסתבר שזה בעיקר על שפת הים [היכן שנמצאת אשקלון העתיקה], ועל כן בכל המקומות שהזכרת, נראה שהמברך לא הפסיד, אך להפריש תרו”מ כדת חייב ללא כל ספק.

א. עדיין הברכה היא להפריש, וההפרשה כבר בוצעה בפועל בקריאת שם. וחלק נוסף שנכלל במצוות ההפרשה לא בוצע, אולם החלק העיקרי שעליו נסוב הברכה כן בוצע.
ב. התרומות ודאי הסתיימה המצווה, וכן מעשר שני. מה שנשאר זה מעשר ראשון, אז גם לפי הבנת כב‘ הוא יכול היה לברך להפריש מעשר ראשון. ובלא”ה אה”נ קודם נתינה נחלקו הפוסקים אם מברכים על הנתינה או לא, ואז נוסח הברכה איננו להפריש אלא על נתינה וכיו”ב, ולהלכה אין מברכים וכן המנהג, והבאתי את דיעות הראשונים והאחרונים בזה בספרי ביכורי שדה סוף פרק שני ובהערה שם.
ג. ועי‘ בסוף הל‘ חלה להרמב”ן שגם לאחר הפרשה יכול לברך אם עדיין עתיד לקרוא שם, אולם אח”כ כבר א”א לברך. וכ”כ המאירי עמ”ס חלה בפ”ב מ”ב. ועי‘ בביכורי שדה שם בהערה 42.

א. גם אם שלמה המלך כבש את אילת, עדיין עולי מצרים לא כבשוה, ומה זה מעלה או מוריד?
ב. ארצות הסמוכות, אין לנו להוסיף מדעתינו וכשם שאדום אינו בכלל זה [ראה רדב”ז על הר”מ בריש הל‘ תרומות].
ג. למעשה בימינו גם בארצות הסמוכות נהגו הלכה למעשה להקל וכבר נהגו כך מדורות קדמונים, ועי‘ במהר”י קורקוס (הלכות בכורים פ”ה ה”ז). ועי‘ ברדב”ז ח”ב (סי‘ תרנט), דהאידנא לא נהגו להפריש תרומות ומעשרות אפילו במקומות הסמוכות לארץ ישראל, סוריא ודמשק ומצרים, ולא חזינן דמחו בהו. ע”ש. וכ”כ בספר כסא אליהו (סק”א) כתב שכן עמא דבר בכל ארץ מצרים וגלילותיה שלא להפריש תרומות ומעשרות. ע”ש. וכן כתב בספר נהר מצרים (הלכות חלה אות ו). והגם שהלכה למעשה כתב גאון עוזינו מרן הראש”ל בספרו החדש חזו”ע על תרו”מ [סוף אות י], שלמעשה ראוי כן להחמיר במקומות הסמוכים, עי”ש ודוק היטב. מ”מ הבו דלא לוסיף עליה ובמקומות שלא גזרו חכמים כגון אדום אין דין מקומות הסמוכים. ואמנם ראיתי מה שכתב בגאון רבי יעקב אריאל שליט”א בחוברת אמונת עיתך גליון המאה, אולם אני הקטן אינני סובר כדבריו, אלא שאילת דינו כדין מקומות שלא נכבשו אפילו ע”י עולי מצרים, ודינו כחו”ל ואף לגבי יו”ט שני יש להחמיר מעיקר הדין אם לא שיש שכתבו בזה היתרים נוספים שנאמרו בזה, ומ”מ לנידו”ד אין כלל להחמיר במקומות אלו מדין “מקומות הסמוכים” ובפרט בימינו אנו.
* הספר ביכורי שדה, אזל מן השוק, אולם התשובות הארוכות נדפסו בחלקן הגדול באחד מן הכרכים של שו”ת חלקת השדה, ואם אינך מוצא את מבוקשך, אפשר להתקשר למשרדי המכון, וישתדלו לצלם את הנדרש, ולשלוח אליכם.

בעיירות שאינן גבול, אלא מובלעות שלא כבשום, או עיירות המחולקות שחציים חו”ל וחציים לא כגון עכו, קשה מאד להגדיר את המיקום, וכן הוא בבית שאן, וכן באשקלון, שיותר מסתבר שהכוונה למיקום העתיק כלומר לעיר הקדומה, וכן בבית שאן. ועל כן בתוך היישוב עצמו יפריש בלא ברכה, ויש שמחמירים רק במינים שהם מדאורייתא, ולא בשאר מינים.

סוגי הספיקות הם רבים מאד, ולעיתים זה תערובת ששם להלכה עושה מעשר שני שחמור יותר, ולעיתים זה ספק כפי הקיים בתחילת שנה, ולכן אין כל הספיקות שווים גם לגבי קריאת שם וגם לגבי נתינה, ובאריכות מרובה פירטתי בספרי ביכורי שדה על הלכות מעשר עני את סוגי הספיקות השונים. ובתמצית בספרי קצירת השדה בפרק טו שם הבאתי בקיצור את סוגי הספיקות השונים ומה הדין בכל אחד מהם. ולגופו של ענין במקרה שלפנינו, בסוג הספק הזה התנאי שאומר הוא הנצרך, והוא היעיל למקרה שלפנינו.

פולי הקקאו, וכן הוא בפולי קפה, הם גדלים על צמח, [עץ הקקאו, או הקפה שהוא ירוק עד] הפולים גדלים בתוך תרמיל, [כאשר בפולי הקפה הצבע הוא ירוק ורק לאחר הקלייה הופך לחום. הפולים עוברים אחסנה עד שלב קלייתם. שלב הקלייה הראשון הוא באמצעות החקלאים שמייבשים אותם בשמש, ובמפעל הם עוברים את הקלייה הסופית, ולאחר תהליך זה נכנס לעיבוד, כאשר הפולי קקאו נשטפים ועוברים קלייה. לאחר הקלייה מסירים את הקליפה עם הנבט וטוחנים או במטחנת אבנים או בשיטות אחרות. לאחר הטחינה מתקבל כעין משחה, ולאחר הפרדת השמנים [שמהם מייצרים את חמאת הקקאו] מתקבלת האבקה שטעמה מריר. את השוקולד המתוק מייצרים באמצעות ערבוב תוספים נוספים. ופולי הקפה עוברים קלייה וטחינה [ללא כל תהליך של בישול], ומשווקים כקפה טחון כאשר המוצר הסופי הוא קפה שחור. ובקפה נמס התהליך הוא: קלייה [roasting] בחום של 240 מ”צ, הוצאת הנוזל [extraction] במכונות, בחום של 190 מ”צ כשהחומר המתקבל הוא נוזל ממש, הפיכת הנוזל לנוזל סמיך כעין דבש [concentration] בתהליך של וואקום שמפריד את הנוזלים ועל ידו מתקבל חומר סמיך כעין דבש, בחום של 60 מ”צ וייבוש הנוזל והפיכתו למוצק אבקתי [spray dryer]. ייבוש הנוזל והפיכתו לאבקתי נעשה באמצעות הכנסת החומר לתעלה בגובה של כמה מטרים באופן שמצד אחד של הסילו נכנס החומר ומהצד השני מוזרם אויר חם בשיעור של 250 מ”צ. האוויר החם נוצר על ידי ברנר של גז שמוציא אש חיה ומחמם את האוויר הנכנס. החומר הנכנס מיובש יוצא כעין אבקה מהחלק התחתון. בקפה מגורען, לאחר קבלת החומר האבקתי, עובר הקפה תהליך גיבוש, כאשר המוצר הסופי הוא גרגירים מגובשים.
הפולים עוד בעודם על העץ מותקפים על ידי חיפושיות שונות, וחלקם אף מיוחדים לקפה או קקאו. בזמן אחסון הפולים, ובפרט כשהאחסון לקוי, הפולים עלולים להיות מותקפים על ידי מזיקי מחסן כגון חדקוניות, זחלים, ובאחסון לקוי מאד עם לחות גבוהה, גם על ידי פסוקאים.
אופן הבדיקה והשימוש:
פולים המיועדים לטחינה: יש לבדוק את הפולים קודם הקלייה והטחינה בדיקה ויזואלית מדגמית שאין נגיעות פנימית ובדיקה ויזואלית מלאה שאין חרקים בין הגרגירים, באם הכל נמצא נקי, מותר לקלות ולטחון את כל הכמות הנמצאת בשק.
פולי קפה קלויים באריזות אטומות – תהליך הקלייה, מותיר את התוצרת בחזקת נקייה, ובנוסף לאחר קלייה התוצרת מותקפת הרבה פחות. ועל כן למעשה פולים קלויים באריזות אטומות הם בחזקת נקיים ואינם טעונים בדיקה.
פולי קפה ירוקים לשימוש כפול שלם: יש לבדוק את הפולים לפי השלבים הבאים:
1. בדיקת מדגם במטרה לוודא האם קיימת נגיעות פנימית. לשם כך יש לקחת חופן פולים ולחצותם לשניים ולבדוק האם יש התגלמות פנימית. באם נמצאה נגיעות פנימית, חובה לחצות את כל הגרגירים ולהסיר הנגועים או להימנע כליל משימוש בתוצרת זו. באם המדגם מראה שהגרגירים אינם נגועים פנימית יש לעבור לשלב הבא.
2. בדיקה ויזואלית של כל הגרגירים השלמים, ובין הגרגירים, לוודא שאין פולים נקובים או שאר סימני חרקים, ושאין חרקים בוגרים [בצבע חום כעין שאר מזיקי מחסן] או זחלים, וכמו כן שאין סימני חרקים, פסולת חרקים, קורים וכיו”ב. באם נמצאו חרקים יש להוציאם, ואף אם נמצאו חרקים קטנים אפשר להסירם על ידי סינון של הפולים, באופן שכל הפסולת תיפול. במידה ואין ביטחון שכל החרקים הוסרו, עדיף להימנע משימוש בתוצרת זו.
3. אפשרות נוספת בשוק המוסדי. בתוצרת מטיב מעולה, ולאחר שבבדיקת המדגם נמצא שאין נגיעות פנימית, ושאין נגיעות בפולים עצמם, אזי במקום הבדיקה הנזכרת בשלב הקודם, ניתן להעביר את כל התוצרת במכונה אוטומטית לניפוי אורז [ראה על אופן פעילותה לעיל בערך “אורז”], באופן שכל הפסולת הנמצאת בין הפולים תיפול לחלק התחתון או תישאב.