שו״תים Online

ש להרחיק ביניהם, ואף בכלי שאיננו נקוב חייב מדרבנן אם זה אותו כלי ללא חוצץ.
הארכתי בדינים אלו בשו”ת חלקת השדה חלק ד. כאשר בכלאים סי’ א דנתי בדין כלאים בכלי. ובסי’ ב, דנתי בארוכה בדין כלאים בצמחי ריח ובצמחי טעם, נוי ורפואה.
במסקנת הדברים שם העליתי שיש להחמיר בצמחי תבלין העשויים לטעמא לצורך האדם, ולא גרע מצמח הראוי לבהמה, ויש להרחיק בין הצמחים הללו כדין הרחקות בירק. ומאידך אין צריך להרחיק בין צמחים שאינם ראויים לאדם, אף שעומדים לשימושו, כגון ריח או נוי או רפואה. וכן אין כלאים בין מין אחד מצמח זה למין אחר שהוא מאכל אדם, וכן אין איסור כלאי הכרם בין צמח מסוגים אלו לכרם, מאידך במאכל בהמה נוהג כל דיני כלאים, הן בכלאי זרעים והן בכלאי הכרם, אולם מצאנו להלכה שכתבו הגאון מקוטנא, הגאון הרוגוצ’בי, הגאון החזו”א שאין דין כלאים אלא אחד מהם מאכל אדם, אולם אם שניהם מאכל בהמה הם כצמחי סרק ואין נוהג בהם איסור כלאים

א. בכל קטיף מהאדנית של תבלינים הנאכלים [שלא כעין שיבא שפטור מתרו”מ שהוא רק לטעם ולא נאכל כלל], חובה להפריש תרו”מ.
ב. להפריש תרומות ומעשרות במחובר אי אפשר ולאחל. אכן יש תנאי לעשות במחובר שיחול כשיתלש, למעשה זה לא יעיל אצלכם כל כך, וגם אם כן זה לא מקרה שבגללו כדאי להפסיד ברכה [אם זה לא תחת גג שמפריש בלי ברכה] ולפסיד מן המוקף. משתמשים בזה כשיש חשש לתקלה.
ג. לתת ללוי ולעני, הפתרון הוא פשוט, להתקשר ל”בית המעשר” לעשות מנוי כולל ללוי ואז, בכל הפרשה תפקידך להוציא את התרומה, אך החילול והנתינה ללוי מתבצע באמצעות ההסכם שעשית עם הלוי דרך בית המעשר.
ד. בית המעשר: 039030580 בימים א-ה בין השעות 9-5

א. אין רימות זבוב הפירות במוצרי מזון יבשים. יש חרקי מחסן שהם נמצאים במוצרים יבשים, זבוב הפירות קיים על פירות בעץ, ושם מתפתחים הרימות, גם לאחר שהוא תלוש. ב. חרקי מחסן בהחלט עוברים ממוצר למוצר כל עוד שהם פונדקאים לאותו סוג חרק, ובהחלט יש להרחיק מזון נגוע מהמזווה, לרסס בכל הורג חרקים, לוודאי שהכל נקי, ואז להחזיר את שאר מוצרי המזון למזווה.

1. אין כל צורך לעקור, מותר לנטוע, להבריך ערלה בלא חשש, ורק למנין שנות ערלה יש חשיבות.
2. אין בעיה להבריך לכתחילה, יש רק בעיה שברגע שהחדש כבר לא יונק מהעץ הזקן, יש למנות לו שנות ערלה מחדש, וכיון שלא הכל בקיאים בזה, רצוי להימנע ולא לעשות זאת.
מבואר בארוכה בספרי עץ השדה הלכות ערלה.

כל ירק והתאריך שלו:
העיקרון הוא שכל ירק שנלקט בשמינית, לכאורה כבר לא שמיטה, כי בירק הולכים אחרי לקיטה, רק שחכמים המשיכו גזירת ספיחין, שירקות שאסורים משום ספיחין בשמיטה יאסרו גם בשמינית, עד שירק כזה יספיקו לזורעו מחדש אחר שמיטה ולקוטפו, ואז יהיה מותר גם אלו שנזרעו בשביעית ונלקטו בשמינית. אולם אותם שנלקטו בשמינית אסורים לעולם. וכאשר הגיע חנוכה הותרו כל הירקות, גם שלא הספיקו להצמיח חדשים, ובתנאי שנלקטו בשמינית ולא בשביעית.
תאריכים מדוייקים לכל ירק יש בלוחות, אתם יכולים לקבל במכון או באתר מידע מדוייק לכל ירק ופרי

בהחלט, אולם להבדיל משאר חלקי הדג, כאן יש חללים ויש צורך לנקותם.
הניקוי כולל פתיחת הראש הוצאת כל איברי הפנים ושטיפה היטב של כל חללי הפה.
בדרך כלל במחלקת הדגים מנקים זאת כדבעי. ניתן לראות זאת בעיניים.

חלילה וחס, החנות יכולה לשמש כתחנת חלוקה אם ממנים אותה, והמחיר שאתה משלם, הוא מחיר שנקבע על ידי בית הדין ומגיע לקופת בית הדין, אם כן הכסף הוא על הוצאות בית הדין על עניני החקלאות, ואיננו כתשלום על הפירות ואין בזה איסור סחורה.
ופירסמתי על כך מאמר באורך, בשות חלקת השדה חלק שלישי.

כשזה תחת כיפת השמים מפריש עם ברכה מתקנת חכמים.
כשזה תחת מבנה מפריש ללא ברכה מחמת מחלוקת הרמב”ם והראב”ד.

א. זמני הביעור עיתים בודדות הם מוחלטים, זה בעיקר כאשר חז”ל קבעו את התאריך. אך אכן קשה בדרך כלל להגדיר תאריך מדוייק, בגלל שלעיתים יכול שדה אחד להציל או אף פחות מזה, ולכן חלק מהתאריכים הם יותר ברורים וכגון שסק שלאחר חודש מהלקיטה לא תמצאו בעצים כלל וכן משמש, אולם לעיתים התאריך הוא קצת ספק וקשה להגדרה ושם כדאי לזכות רק מספק.
ב. היום כל הארץ שפה אחת וגבול אחד, ועל כן כל הארץ נחשבת כאחד.
ביארתי הדינים האמורים בספר שביתת השדה בפרק יד, עי”ש

הירקות מגידול רגיל מרוססים ללא הבחנה וללא ביקורת, כי אין מי שיעקוב אחריהם, מאידך התוצרת מגידול מיוחד, מרוססת בשיקול דעת, ובעיקר לטפל בחרקים שאינם יורדים בשטיפה, הם עוברים ביקורות של מעבדות מוסמכות כל העת, התוצרת שהם משווקים היא מזוהה, וכל העת הם תחת בדיקות פתע, ולכן לענ”ד הגידולים המיוחדים עדיפים גם מבחינת ריסוסים בדרך כלל. וכוונתי לחברות הגדולות, והמוכרות, ולא לחברות שאין ידיעה לגביהם.