שו״תים Online

שלום וברכה

ראשית יש לידע שעל מנת שהמעשר ייחשב מתוקן מחמת התרומ”ע הגדולה שהוצאת, צריך לומר שיש ברירה [בזה”ז שתרו”מ דרבנן] שאז נאמר שתרומת המעשר הוא נלקח מחלק העשירית שהוא מעשר ראשון. אבל בלא”ה אם אין ברירה א”כ יתכן שלקחת את כל ה10% של תרומת מעשר לא מחלק המעשר ראשון אלא מהתוספת. ולא תיקנת כלל.

אולם בפועל גם אם יש ברירה, עדיין לפניך שתי בעיות גדולות:

א. בפועל לא נתת רק ללוי תוספת, אלא גם נתת לפי הכמות הגדולה גם את התרומת מעשר. ואם כן מעשיך הוכיחו שחשבת שבגלל רצונך הטוב, אתה נותן יותר למעשר ראשון, אם כן, כן התכוונת שהכל יהיה מעשר ראשון ולכן נתת תרומת מעשר יותר, וכאן אם כן הבעיה, שחלק התוספת לא מתוקן למעשר ראשון.

ב. בכל מצב גם אם הכוונה הייתה רק לעשירית ממש, והשאר מתנה אולם כללת את זה עם המעשר ראשון, ואם כן מעשרותיך מקולקלים כיון שלא הפרשת מהם המעשר הנוסף [שני או עני] על החלק הנוסף. וזה חלק מהקלקול של ‘מרבה במעשרות’ והלוי אכל פירות הטבולים למעשר שני [מעורב עם חולין].

ולעולם צריך לדעת שכל שינוי בתרומות ומעשרות צריך הרבה יישוב הדעת לגביו.

קרמבולה הוא ככל פירות האילן והיא זקוקה להכשר שהפרי הוא ללא חשש ערלה וטבל.

בפרי זה נכון להשנה, יש חשש ערלה בכמות של מיעוט המצוי שיש לחוש לכתחילה.

ובכל אופן אם קטפת או קיבלת ואתה יודע שהפרי ללא חשש ערלה, ודאי שאתה חייב במעשרות וככל פירות הארץ.

הפלפלים ביסודם שוים הם הן לענין כלאים, והן לענין תרומות ומעשרות.

הן החריפים והן המתוקים, שוים הם בטעמם הבסיסי.

יש מקום אולי להוציא ודאי לדיעות מסויימות, את הפלפל הסודני.

אולם יותר קרוב בעיני שכל סוגי הפלפלים הם מין אחד גם לגבי תרומות ומעשרות.

ובוודאי הפלפלים המצויים

כל שזה לא הפקר לכולם אלא רק עבורך שקיבלת רשות.

ברגע שהקוטף קטף והכניס לביתו, מתחייב במעשרות, ואין הבדל אם זה כמה לימונים או לימון אחד.

בוקר טוב, לאחר דברי המשנה במס’ כלים: ‘ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות’. ודברי המדרש: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הארץ חביבה עלי וישראל חביבים עלי – אכניס את ישראל שהם חביבים עלי לארץ שחביבה עלי. ציוונו הקב”ה מצוות מיוחדות שנוהגות דווקא בארץ ישראל.

אמנם בהמשך חלק מן המצוות נהגו אותם גם בחו”ל כדי שלא תשתכח, או כי הם המקומות הסמוכים לארץ ישראל.

מצוות הארץ הקשורות לחקלאות: תרומות ומעשרות [הפרשה למקודש והנצרך בחברה מהתוצרת החקלאית]. הפרשת חלה [הפרשה מן העיסה למקודש בחברה]. כלאים [שלא לערבב בין המינים בזריעות סמוכות או הרכבות]. שביעית [שמיטת האדמה והטיפול המברה באילנות]. ערלה [המתנה לתנובת האילן עד היבול של השנה הרביעית לנטיעתו]. איסור חדש [שלא להשתמש בתבואה מה מיני דגן, החדשה עד עבור הפסח]. מתנות עניים [דאגה לנצרך בחברה, שגם לו יהיה חלק בגידולי השדה והאילנות].

בזכות קיום מצות אלו נזכה בקרוב לביאת גואל צדק בב”א.

שלום וברכה,

להלכה ולמעשה כתבתי בסתר עץ השדה שאין נוהג ערלה בעלי הקאת.

ובספר קצירת השדה כתבתי שפטור מתרומות ומעשרות.

ולגבי הברכה, המנהג הנכון יותר לברך על המים ולפטור המציצה של העלים, וכמו שכתבו הגאון מהרי”ץ בהל’ ברכות (עמ’ רב) בד”ה וראיתי.

שלום וברכה,

הצפון והדרום הם של החתיכה, ולכל חתיכה בכל מצב יש ארבעה צדדים

וממילא בכל אופן מה שקובע זה מה שהוצאת בפה, וכאשר הוצאת וזה נקבע במקום הנכון,

ולכן למעשה אם הבנתי נכון את שאלתך, יצאת ידי חובה, וההפרשות הועילו כדין

גרעיני דלעת מקורם מחו”ל

גרעיני חמניות בעיקר מהארץ

בחמניות אחוזי הנגיעות מחייבים בדיקה מדרבנן.

גרעיני דלעת בחזקת נקיים מחרקים.

לפי הכותרת, אני מבין שהשתילים גדלים בתוך עציצים אשר בתוך המבנה.
ובכן בכל גידולי בית, לדעת הרמב”ם חייב לעשר מדרבנן, ולדעת הראב”ד פטור.
ולכן להלכה יש להפריש תרומות ומעשרות כדת וכדין, אולם ללא ברכה.

בהצלחה

גם פירות שהם ספק טבל – מה שקיים כום בשווקים ללא כשרות [וחמורים הם מדמאי של תקנת יוחנן כהן גדול] – צריך לחלל את קדושת המעשר שני על מטבע.

פירות שנקנו מגוי משטח שהוא המגדל, פטורים מתרומות ומעשרות.

מאידך אם קנו ענבי יין מגוי ועשית מהם יין. או זיתי שמן מגוי ועשית מהם שמן, חייב להפריש מהם תרומות ומעשרות בברכה [חוץ מהשנה השביעית שמפריש תרומות ומעשרות אולם ללא ברכה].