שו״תים Online

קמח תירס מיוצר כמובן מגרגירי תירס שעוברים גריסה ברמות שונות, והתוצרת שמתקבלת היא כעין “קמח” לעיתים דק יותר ולעיתים גס יותר. קמח התירס מקבל לעיתים קרובות נגיעות של מזיקי מחסן בוגרים וזחלים, ויש לבודקו קודם השימוש.
אופן הבדיקה והשימוש: להבדיל מקמח שניפויו בנפה צפופה מבטיח שכל הקמח שעבר את הנפה בחזקת נקי. את קמח התירס שהוא גס יותר לא ניתן להעביר בנפה צפופה [בקמח דק, ניתן לנפות בנפה של של 40 מאש, ולראות אם נותרו חרקים בוגרים במסננת, שאז אין להשתמש בקמח כלל, עקב הקושי בבדיקה]. ולכן תהליך הבדיקה והניקוי העיקרי הוא בדיקה ויזואלית. יש לשפוך את התכולה על משטח בצבע כתום, ובזמן השפיכה להתבונן שהזרימה של הקמח מלאה ושאין גרגירים שדבוקים כאחד על ידי הקורים המהווים סימן שיש זחלים בקמח. את הקמח יש לפזר על המשטח [ועדיף אם יש אפשרות על שולחן אור ובפרט במקומות המוסדיים], ולהעביר את גושי הקמח בזה אחר זה. יש להתבונן שאין חרקים בוגרים או זחלים, או סימני חרקים כגון פסולת חרקים [יש להבחין בין פסולת טבעית שצבעה כהה, לבין החרקים], קורים שנטוו על ידי הזחלים ושאר סימנים. במידה ונמצאה נגיעות, רצוי לא להשתמש במוצר זה, עקב הקושי בהפרדת החרקים לחלוטין מהמוצר.

שלום וברכה,

ראשית, אכן השאלה מורכבת, ובעיקר שיש בה התמודדות של כשרות ולעיתים זה ממול כיבוד אב ואם שגם הוא דאורייתא.

ובכן בוודאי שככל שיש אפשרות שהילד הוא זה שיסייע לאמא בהכנת האוכל, ויכלול בתוכו גם את בדיקת החרקים והיה זה שכרו והכל בא על מקומו בשלום.

בנוסף יש לזכור שגם כלל הציבור מקפידים על נקיות, ולכן ככל שיראו חרקים בעיניהם במוצרי המזון שהם אוכלים הם יבינו שהבדיקה באה ממקום נכון, ויהיה קל יותר מכאן ואילך.

אפשר להזכיר להם שהוראות משרד הבריאות לנפות קמח לפני שימוש, ואין זו הוראה סתם, אלא טעם יש בה. ועוד דוגמאות נוספות.

אם הילד כבר מגיע אל הבית, ויש אוכל מוכן לפניו, ודאי שחלילה לפגוע בכבוד האמא או האבא, כיון שאדרבה הם מסתכלים על הבן שחזר בתשובה ומצפים לראות כיבוד אב ואם כראוי, ועל כן, ככל שאפשר לבדוק אחרי הבישול יכול הילד לבדוק לעצמו,  או לחילופין להימנע מן האוכל הבעייתי, כך יש לנהוג. ואם אי אפשר לבדוק לאחר הבישול, ברוב המוצרים, לאחר שזה כבר בושל ואי אפשר להפריד את המוצר הבעייתי, התבשיל מותר באכילה.
הפרטים עדיין מרובים ומגוונים ויש להתייעץ עם תלמידי חכמים כל העת. אולם תמיד זאת יש לזכור שמצוות כיבוד אב ואם היא דאורייתא, וענין זה חייב להיות כל העת על כף המאזנים.
כתיבה וחתימה טובה

מה זה בעיה? טפילים אין בו חשש, זה דג שעובר חמצון וחלק גדול מהיבואנים זה כולל גם חומרים נוספים, כאשר הדג הוא ללא סימני טהרה זה חייב בלאו הכי השגחה צמודה.

הלכה למעשה, דג זה צריך כשרות צמודה בגלל סימני טהרה ועיבוד, אך לא מחמת טפילים

יעוי’ בספרינו קצירת השדה פ”ג ס”ח שם כתבנו שגידולים שהם למאכל אדם אלא שבלקיטתם עדיין אינם ראויים למאכל כלל, וצריך להכשירם למאכל ע”י בישול ושליקה או הבחלה וכדומה, כגון תפוחי אדמה, תורמוסים ובננות, חייבים בתרו”מ ככל דבר הנאכל. אולם כל זה אם עתיד להתבשל בתלוש, אולם אם גם לאחר הקטיף לעולם לא יגיע לבשלות הרי שלא הגיע כלל לעונת המעשר, ואם כעת ימתיקו אותו כגון בכבישה ארוכה או באש וכיו”ב, נחלקו בזה האחרונים [ראה ביאור הלכה סי‘ רב סעי‘ ב. וראה במנחת שלמה ח”ג סי‘ קמד לגבי תפוחים קטנים], ובזה יש נפ”מ עגבניות ירוקות לגמרי שנקטפות ונכבשות לחמוצים, ולכל היותר למעשה יש להפריש בלא ברכה. ויעוי’ מש”כ בזה בשו”ת חלקת השדה חלק ד (תרו”מ סי’ י). אולם זאת יש לדעת שכל זה בעגבניות הנקטפות בעודן קטנות וירוקות לחלוטין, אולם עגבניות שהגיעו לגודלם הרגיל, רק שנקטפו ירוקות ולא המתינו שיאדימו, דרכם של אלו להאדים אם ישהה אותם איזה זמן. וכבר עשינו כמה נסיונות כאלו, והשארנו עגבניות ירוקות לחלוטין וקשות כאבן ללא שום אדמימות, והם נהפכו לאדומים ורכים וראויים לאכילה ללא יוצא מן הכלל. וכ”ז להבדיל מנקטפו בקוטנם, שלא יגיעו לעולם לבשלות בפנ”ע אלא ככבושים.
ומכל זה נמצאת למד גם לגבי המנגו שנקטף בעודו בוסר לחלוטין, שאם אכן הם לפני עונת המעשר, דינם כמבואר לעיל.

יש כמה בעיות מלבד האלכוהול, והוא מצוי בעיקר בסירופים שהממתיקים הם חמץ גמור, ומילתא דעבידא לטעמא לא בטיל.

כתב השו”ע יו”ד (יו”ד סי’ קלז סעי’ ד) “כלים האסורים מחמת יין של עובד כוכבים, מותר ליתן לתוכם בין מים בין שכר בין שאר משקים, ובלבד שידיח בתחילה לחלוחי היין שעל פני הכלים” עכ”ל מרן השו”ע. והארכתי בספר שש משזר  חלק שני (חיו”ד סי’ כ) בדיני משקה זה ובמציאות השונה בין המדינות, ובאופן קבלת החביות ואופן ניקויים ובדרך כלל גם שריפתם, קודם השימוש, ועל פי כל זה כתבתי כדלהלן:

1. ויסקי שמקורו מארצות הברית, אין בו חשש לתוספים והיישון שלו בחביות בורבון [ששהה בהם ויסקי בעבר] והוא מותר בשתיה ללא חשש.
2. ויסקי שמקורו מאירלנד ומקנדה, לאחר שהחוק מתיר שם להוסיף מרכיבים נוספים לויסקי, ויכול להיות תוספת חלבית או רכז יין או מרכיבים אחרים, יש צורך לוודא את כשרות המשקה קודם שתיתו.
3. ויסקי שמקורו מסקוטלנד, לאחר שיש שם איסור להוסיף מרכיבים אחרים, והיישון של הויסקי מתבצע או בחביות ששהה בהם ויסקי בעבר, או בחביות שרי, אולם הם נקיים מלחלוחי יין לאחר השטיפות המרובות, הניקוי והייבוש ועל פי רוב עוברים גם שריפה כדי להוסיף אירומה מיוחדת לויסקי, והרבה פעמים גם תהליך של שפשוף נוסף בתום כל התהליך, ובכה”ג כבר פסק השולחן ערוך להדיא שמותר לכתחילה להשהות שכר בתוך כלים שהיה בהם יין של נכרי לפני כן. ולכן ויסקי זה מותר בשתיה לכתחילה ללא כל חשש וספק, וכפי שראינו בעיננו עד ימינו אלו את גדולי רבותינו בארץ ובחו”ל שותים משקה זה בפני קהל עם ועדה בכל השמחות ואין פוצה פה ומצפצף, ובוודאי שכן האמת כדבריהם ומותר הדבר לכתחילה.

מחמת כמה טעמים ובעיקר מחמת שנותן את פריו תוך שנה מזריעת הגרעין של הפרי, כתבנו שדינו כירק ואין נוהג בו ערלה. וכך העלינו בתשובה בשו”ת חלקת השדה חלק ראשון בחלק ערלה. וכ”כ בספר עץ השדה פרק שלישי.

שלום, השאלה לא מושלמת,

גפן בין הנטוע באדמה או בעציץ אף שאינו נקוב, חייב בהפרשה עם ברכה. ואם נטוע בתוך הבית כלומר שיש גג המכסה מפריש בלי ברכה.

כל קטיף של אשכול שלם בחצר הבית מחייב בהפרשה גם אם לא נכנס לתוך הבית. הפטור יהיה רק אם קטף גרגר בודד, קטף שני גרגרים והוא בחצר חייב להפריש תרומות ומעשרות, גם אם לא נכנס לבית.

ענבי מאכל מפרישים בעודם ענבים. ענבי יין מפרישים לכתחילה לאחר עשיית היין [באופנים מסויימים מעכב מדרבנן, ראה בקצירת השדה פ”ז]. ענבים אפילו של מאכל שנקטפו לשם יין, מפריש לאחר עשיית היין.

קטף הכל לאכילה, יכול להפריש מהכל, ושוב אם רוצה לעשות יין או מיץ ענבים, עושה ואיננו מפריש פעם נוספת.

אין בעייה לחלל על מטבע לבד בבית, רק שצריך לדעת כמה פרטי הלכות, ולדוגמא במקרה שלך אם קטפת כמה גרגרים, אינך יכול לחלל על המטבע כיון ששווי המעשר שני שלהם פחות משווה פרוטה, ורק אם יש “פרוטה חמורה” על המטבע זה אפשרי.

ולכן הפתרון של המנויים בבית המעשר מסייע ועוזר למקרים כגון אלו ומיקל על הנצרכים להפריש.

הסיבה שאם שותלים עד טו באב, עולה שנה, זה כי יש 14 ימי קליטה, ו-30 ימים נוספים שנחשבים כשנה לענין ערלה.

ולכן כל שקלוט כבר בגוש, והשתילה הייתה בלי שהתפורר, ניתן לחסוך את ה 14 ימים, וכל שתשתול עד כט מנחם אב, ייחשב לכתחילה כשנה ראשונה.

ב. בעל המשתלה יש כמובן הרבה נפ”מ מה האיש ומה סמכותו ומה ידיעותיו, הרי פעמים רבות הוא מקבל וקונה גם מאחרים,

לגבי סוג הכנה – לכאורה אפשר לסמוך עליו, אם הוא משיח לפי תומו, הוא גם לא בקי בהלכות כלאים שידע להפריד, גם יש חשיבות לסוג הכנה בחקלאות ולכן הוא יקפיד לומר הדברים באופן יותר מדוייק, גם לעיתים רשום על זה ממש.

לגבי ערלה, כאן הבעיה מורכבת יותר, כיון שגם אם הוא צודק בגיל, עדיין לאורך התקופה זה עבר שתילים, זה עבר מיקומים וחלקם על פי רוב מנותקים [בדרך כלל], ולכן אין נכון לסמוך על ערלה אלא רק במשתלות עם כשרות בלבד.