שו״תים Online

חובת קריאת התורה חלה על ציבור ולא על יחידים, ולכן ציבור שהתפלל שבת אחת או אף כמה שבתות, ולא קרא בתורה, חייב להשלים הפרשיות בשבת בו חוזרים להתאסף. ואף אם חלק מבתי הכנסת כן התפללו, מכל המנינים שלא שמעו חייבים להשלים את הפרשיות.

אולם אם התפללו שלא במנין, ואפילו אלפי אנשים כל אחד התפלל בודד לעצמו, נחלקו הפוסקים אם חלה חובת קריאת התורה, והגם שאותם שאינם משלימים יש להם על מה שיסמוכו, מכל מקום יותר נכון ורצוי להשלים את הפרשיות. וקודם לכן יש לוודא שהציבור מסכים לזה, שבאופן כזה אין טורח ציבור.

אופן הקריאה היא, יעלה הראשון [הכהן או זולתו] ויקרא או יקראו לו ברצף את כל הפרשיות שהחסירו מפרשת ויקרא או צו כל אחד לפי ענינו, וימשיכו לו עליית ראשון של פרשת השבוע, ומשם תמשיך הקריאה כסדרה.

המקור לתשובה והנימוקים מספר כתר מלוכה חלק אורח חיים סימן יז’

למנהג הספרדים, אין לומר ברכה מעין שבע, אלא בבית הכנסת קבוע בלבד [להוציא ירושלים בין החומות]. ויש מי שכתבו שעל פי הקבלה יאמרו בכל מקום, אולם מנהג ישראל בכל אתר ואתר ברוב תפוצות העולם כדעת השו”ע שאין אומרים.

למנהג האשכנזים אם המנין נקבע לכמה שבועות, לכל התפילות, ויש שם גם ס”ת, כן מברכים. ונהגו להקל בתפילה קבועה גם אם אין ס”ת, וגם אם זה רק לתפילת ערבית של ליל שבת.

המקור לתשובה והנימוקים מספר כתר מלוכה חלק אורח חיים סימן טז’

מותר למדוד חום במדחום מכני שאיננו דיגיטלי, גם אם זה למידע בלבד מחמת מיחוש כלשהו. ואף אם הכספית למעלה, מותר לנערה שתרד על מנת שיוכלו למדדו איתה. וכן מותר להשתמש בגלאי חום [רצועת צלולואיד העובד בצורה כימית ומבליט אותיות שכבר קיימות כשיש חום]. אך אין להתיר מדידה במדחום חשמלי או דיגיטלי מכל סוג שהוא, כיון שאין מדובר בחולה שיש בו סכנה. [וכשיש צורך גדול, או לחץ גדול המשפיע על מצבו הנפשי של החולה לדעת את מצבו, מותר לומר לנכרי שיפעיל את המדחום הדיגיטלי וימדוד את החום לחולה].

מותר וצריך לענות לטלפון המגיע ממשרד הבריאות, ואין לו לקצר בדיבור אלא ישאל את השאלות הנצרכות, ויקבל את ההדרכה המלאה של המותר והאסור עליו ועל בני ביתו, ואף יענה להם לכל השאלות שהוא ישאל. וכמובן אם יורו לו שהוא חייב להתפנות לבית החולים, שמוטל עליו להישמע לכל אשר יורוהו הרופאים.

אלא שאת ההרמה של השפופרת, או הלחיצה על כפתור המענה, יבצע האיש בשינוי, שזה אומר הרמת השפופרת בשתי ידיו, או לחיצה על הכפתור באמצעות גב הזרת, או באמצעות כלי כגון קיסם וכיו”ב. בתום השיחה, לא יעשה שום פעולת ניתוק בהחזרת השפופרת או בלחיצה על הכפתור. אלא ישאירם כמות שהם ויתנתק מאליו. אלא אם הודיעו לו על המשך כלומר שרופא מסוים נוסף עתיד להתקשר אליו לתת הנחיות, בכה”ג להבדיל מטלפון נייד, שגם ללא פעולת ניתוק הוא יחזור ויקבל שיחה, הרי שבטלפון נייח חייב להחזיר השפופרת לקבל שיחה חדשה, ולכן יבצע את הנחת השפופרת בשינוי כגון באחורי ידיו.

מותר לקחת ויטמינים אלו גם בשבת, גם לדיעות המחמירות שלא ליקח בד”כ ויטמינים בשבת.

מותר לקחת ויטמינים אלו גם בשבת, גם לדיעות המחמירות שלא ליקח בד”כ ויטמינים בשבת.

מותר לצאת עם המסכה גם במקומות שאין בהם עירוב כלל, ומותר גם להורידה מפעם לפעם מתחת לפיו כדי לנשום [באופן המותר על פי כללי הרופאים], כל שזה עדיין קשור היטב מאחרי אוזניו. ואין הבדל בזה בין סוגי המסיכות השונות המוכרות לנו.

לזה שהיה עליו לעזוב למלונית, והיה חייב לצאת, אמרתי לו שישאיר התפילין ברשותם, רק שיסכם עמם, שלא יעשו שום פעולה עדיין עד אשר יתבררו עוד דברים. ואם בסוף ישרפו, זה על דעת עצמם, והוא אין לו כל עוון.

עוד הצעתי לסכם איתם, שיבדקו תחליף לשריפה, על ידי הטמנה של התפילין בכלי חרס אטום, ואת הכלי לקבור באדמה, שלכאורה גם הם מסכימים דבר זה מהני ק”ו מהמת עצמו.

לגבי לקחת לכתחילה תפילין כאשר יש חשש לשריפה, הנה כאשר זה בוודאות ילך לשריפה, כתבו רוב הפוסקים שאין להתיר לקחתם עמו לבית החולים. ואמנם יש התירו כאשר זה עלול להכביד על החולה את מחלתו עקב הקושי הנפשי של אינו מניח תפילין.

אמנם במקרה דידן, כיון שכפי הנראה יסכימו הרשויות לפשרות שהצענו, ולא יצטרכו לשרוף התפילין, הרי בוודאי שמותר, וגם אם חלילה בסוף יקרה שינוי, ויחליטו לשרוף, אין העון תלוי בצואר החולה כלל.

מי שהיה בבידוד, ונמצא בריא, אין לו לברך הגומל [ומי שנמצא חולה והתרפא ראה במקורות].

לגבי ברכת הריח, ודאי דאינו מברך, גם לא כדי להוציא אחרים.

ולגבי ברכת הנהנין, הגם שאין הנאת חוש הטעם, אולם אין מדובר בבליעה או אכילה שלא כדרכה, אלא בלעיסה ובבליעת החיך, ובוודאי שיש הנאת המעיים שהוא שבע לאחר אכילתו. ולכן נלענ”ד, שהעיקר להלכה, שהוא חייב בברכת הנהנין.