שו״תים Online

א. מה שהצעת היא אופציה כיצד לא לעבור על איסורי שמיטה, אולם אתה בהחלט יכול גם לקיים בקום ועשה, באמצעות השבתה של השדות [ויש בשמיטה זו גם תמיכה ממשלתית במשביתים], או גידול ושיווק במסגרת של אוצר בית דין עבור מאכל בהמה.

ב. בירקות אם הושרש [בד”כ ג ימים לפני ראש השנה], גם אם גדל ונקצר בשמיטה, הרי זה קדוש בקדושת שביעית, אולם מותר לאכול תוך הקפדה.

ג. בפירות בכל אופן, זה קדוש בקדושת שביעית כל שזה חנט [הגיע לשליש בישול] בשמיטה.

ד. תבואה צריך שיגיע שליש לפני שמיטה, וזה בגידול למאכל אדם אולם אם הגיע לשליש בשנת השמיטה זה אסור באכילה מחמת ספיחין. אולם בגידול לבהמה של תבן וקש אין איסור ספיחין, אלא רק קדושת שביעית, ולכן יש לתאם ולחלק זאת במסגרת אוצר בית דין.

לפי הכותרת, אני מבין שהשתילים גדלים בתוך עציצים אשר בתוך המבנה.
ובכן בכל גידולי בית, לדעת הרמב”ם חייב לעשר מדרבנן, ולדעת הראב”ד פטור.
ולכן להלכה יש להפריש תרומות ומעשרות כדת וכדין, אולם ללא ברכה.

בהצלחה

על פי הסימנים להגדרת עץ, כתבתי בתשובה שאלוורה נחשב כעץ ולא כירק. אולם עדיין יש הסוברים שהוא ירק.

ובכל אופן גם אם הוא עץ, אין נוהג בו ערלה, כי אין ערלה נוהגת אלא בפרי ולא בעלים.

את הפלפל יש להסיר את ראשו לחלוטין. ולשטוף את התוך שלו אפשר בכעין שוטף בקבוקי תינוק, לשטוף עם מים וחומר ניקוי כגון סטרילי טבע או אמה, ולשפשף עם המברשת הזו. ושוב שטיפה במים. ואפשר להשתמש בלי כל צורך של פתיחה ובדיקה מעבר לאמור לעיל.

באם יש סימני נבירה או אחרים של זחלים, חובה לפתוח ולבדוק את הפלפל

התשובה מאד תלויה, זה אסיף של פעם בשנה, ששוהה כל השנה במחסנים, מן הנסיון אם אין המחסן מטופל בצורה של יעילות מוחלטת הנגיעות היא ודאי שם, ובסופו של דבר זה מגיע לשקית.

גם אם מעבירים עיקור לתוצרת החרק מת אולם הוא שלם וקיים, ולכן הגרעין יכול להיראות שלם, כי הכניסה הייתה באמצעות חור קטנטן שלא שמים אל לב כשמפצחים והחרק בפנים או באחד משלביו או מת מחמת העיקור, ועוד.

לעיתים הנגיעות גבוהה ולעיתים פחותה כי כאמור הכל תלוי במזיקי מחסן, וחרקים מתחברים לגרעין זה להבדיל לדוגמא לגרעיני דלעת שלא.

ולכן לענ”ד קשה להקל ולאכול גרעינים אלו שלא בתשומת לב יתירה לכל גרעין. וכמבואר בספר תולעת שני חלק ד.

גם פירות שהם ספק טבל – מה שקיים כום בשווקים ללא כשרות [וחמורים הם מדמאי של תקנת יוחנן כהן גדול] – צריך לחלל את קדושת המעשר שני על מטבע.

פירות שנקנו מגוי משטח שהוא המגדל, פטורים מתרומות ומעשרות.

מאידך אם קנו ענבי יין מגוי ועשית מהם יין. או זיתי שמן מגוי ועשית מהם שמן, חייב להפריש מהם תרומות ומעשרות בברכה [חוץ מהשנה השביעית שמפריש תרומות ומעשרות אולם ללא ברכה].

פלפל וגמבה הרגילים המצויים בשוק לשיווק עונים על קריטריון של מין במינו, ואין בהם אלא שינוי צבעים או צורה שאין לו משמעות הלכתית.

קיימים מינים קצת שונים שהם לתעשייה שיש מקום לדון לגביהם.

אולם הרגילים המשווקים נחשבים מין אחד.

יש להדגיש שכל זה בתנאי שבטוח לך שהם באותה דרגת חיוב, כלומר מאותו רמת חיוב של מיקום, וששניהם טבל וכו’. שאם לא, אז גם באותו מין יש להפריש מכל אחד בנפרד.

דגי הרינג, כל המיובאים לארץ עם עור כולל הפילה וק”ו השלימים, נגועים בתולעי אניסאקיס.

גם לאחר העיבוד נותרים תולעים, אולם בכהאי גוונא, יש מקום לומר ס”ס כדי להתיר, וכאן שאין זה אלא חובת בדיקה דרבנן שאין זה רוב נגוע, וכיון שהבדיקה קשה מאד, הרוצה לסמוך להתיר באכילה יש לו על מה לסמוך, כך הורה מרן הגריש”א זצ”ל רק שהדגיש לא לתת על זה כשרות למהדרין.

בפועל הכשרות על הרינג, כוללת את האמור לעיל ואין נקי מתולעים.

אולם אותם חתיכות דג המיובאות כפילה ללא עור, הנעשה במכונה אוטומטית מייד לאחר הדייג כשהדגים טריים, הבשר בחזקת נקי מתולעים, ופילה מטיאס בשמן או פרוסות הרינג כבוש שיעשו מהם יהיו מותרים וכשרים לכתחילה ובחזקת נקיים.

עדיין אין כשרויות שמחייבות להביא רק במצב כזה, ולכן כל ההרינג עדיין בחשש נגיעות, והיתר אכילה בו מצוי בהצטרף ההיתר המבואר לעיל.

בברכה

בדוגמא שציינת, אכן הם מקפידים לתת רק על סלמון מכלובים. ואין חשש לתולעי אניסאקיס.

בהצלחה

נכון לשנת תשפ”א כל דגי הסלמון שמקורם מנורבגיה ומשווקים בארץ מקורם מכלובים. וכן הוא ברוב המוחלט המשווק ומקורו מצ’ילה. להוציא אילתית כסופה ‘Coho Salmon’ שמקורו מן הים, והגם שהוא  מלא בתולעים בבשרו הוא משווק עם כשרות מהדרין. בנוסף יש שיווק מכלובים ממדינות דנמרק, קנדה ועוד כמה מדינות שהחלו בשיווק מגידול בכלובים, ויש לבדוק היטב בכיתוב, ועם המומחים לוודא שמקורם מן הכלובים.