שו״תים Online

לא, אין צורך!

שלום וברכה,

ראשית לא פירטת כלאים עם איזה מין כנגדו?

לגופו של ענין צמח שהוא רק לנוי, הגם שיש ערבים שזה למאכל בהמה שלהם, או לאוכל [ובאמת שבעבר היה משמש למאכל עניים, ראה משנה כלאים פ”א מ”א ובמפרשים שם].

אבל אם כולם מגדלים לנוי, לכאורה הוא כדין דשא, הגם שראוי למאכל בהמה, מכל מקום להלכה הותר בגינת נוי ליד כרם ולא חששנו לכלאים, כי לא מגדלים לבהמה ואדרבה מונעים ממנה להיכנס. וראה מה שכת’ בשו”ת חלקת השדה חלק ג כלאים סי’ ו.

הפלפלים ביסודם שוים הם הן לענין כלאים, והן לענין תרומות ומעשרות.

הן החריפים והן המתוקים, שוים הם בטעמם הבסיסי.

יש מקום אולי להוציא ודאי לדיעות מסויימות, את הפלפל הסודני.

אולם יותר קרוב בעיני שכל סוגי הפלפלים הם מין אחד גם לגבי תרומות ומעשרות.

ובוודאי הפלפלים המצויים

כל שזה לא הפקר לכולם אלא רק עבורך שקיבלת רשות.

ברגע שהקוטף קטף והכניס לביתו, מתחייב במעשרות, ואין הבדל אם זה כמה לימונים או לימון אחד.

1. חשוב לשמוע את גודל הגוש שהיה כלומר אם הגוש לא התפורר, ואתה יכול לתארו כגון אם היה גודלו כשל פח אשפה ציבורי [שיש לו 2 אוזני אחיזה], זה גוש שוודאי יכול לחיות בעצים רגילים. ולכן תוספת פרטים יעזרו.
2. כמובן שאם הגוש התפורר, ואז יש צורך למנות שנות ערלה מחדש. כלומר תשפ”א שנה ראשונה, ובשנת תשפ”ד הפרחים החדשים (מיום ליום, או י”א בכל גוונא טו בשבט) יהיו פירותיהם מותרים.
3. הלימונים שכבר מוכנים וקטף אף לאחר ההעברה מותרים אפילו אם הגוש התפורר לגמרי. מאידך לימונים שהוסיפו יותר מאחד ממאתיים נאסרים משום ערלה.

בהצלחה

לכתחילה יש להעדיף להשתמש בתמרים הלחים שהם בדרך כלל בחזקת נקיים, יותר. ובבדיקה ויזואלית חיצונית אפשר לזהות אם התמר בחזקת נקי.

באם משתמשים בתמרים יבשים, חובה לחצות את התמר לשניים ולאחר הוצאת הגלעין, להתבונן שאין חרקים וזחלים. כיון שפעמים רבות הזחל מקבל את צבע המזון שהוא אוכל, וככלל לאחר הייבוש הגוון שלו הופך להיות חום כגוון התמר, ויש קושי לזהותו, ולכן יש להתבונן על התמר ממול מקור אור, וכל גוף זר חובה לבודקו. כתמים כהים יותר או גבישי סוכר אינם מהוים סימן לנגיעות בחרקים.

בוקר טוב, לאחר דברי המשנה במס’ כלים: ‘ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות’. ודברי המדרש: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הארץ חביבה עלי וישראל חביבים עלי – אכניס את ישראל שהם חביבים עלי לארץ שחביבה עלי. ציוונו הקב”ה מצוות מיוחדות שנוהגות דווקא בארץ ישראל.

אמנם בהמשך חלק מן המצוות נהגו אותם גם בחו”ל כדי שלא תשתכח, או כי הם המקומות הסמוכים לארץ ישראל.

מצוות הארץ הקשורות לחקלאות: תרומות ומעשרות [הפרשה למקודש והנצרך בחברה מהתוצרת החקלאית]. הפרשת חלה [הפרשה מן העיסה למקודש בחברה]. כלאים [שלא לערבב בין המינים בזריעות סמוכות או הרכבות]. שביעית [שמיטת האדמה והטיפול המברה באילנות]. ערלה [המתנה לתנובת האילן עד היבול של השנה הרביעית לנטיעתו]. איסור חדש [שלא להשתמש בתבואה מה מיני דגן, החדשה עד עבור הפסח]. מתנות עניים [דאגה לנצרך בחברה, שגם לו יהיה חלק בגידולי השדה והאילנות].

בזכות קיום מצות אלו נזכה בקרוב לביאת גואל צדק בב”א.

שלום וברכה,

להלכה ולמעשה כתבתי בסתר עץ השדה שאין נוהג ערלה בעלי הקאת.

ובספר קצירת השדה כתבתי שפטור מתרומות ומעשרות.

ולגבי הברכה, המנהג הנכון יותר לברך על המים ולפטור המציצה של העלים, וכמו שכתבו הגאון מהרי”ץ בהל’ ברכות (עמ’ רב) בד”ה וראיתי.

שלום וברכה,

הצפון והדרום הם של החתיכה, ולכל חתיכה בכל מצב יש ארבעה צדדים

וממילא בכל אופן מה שקובע זה מה שהוצאת בפה, וכאשר הוצאת וזה נקבע במקום הנכון,

ולכן למעשה אם הבנתי נכון את שאלתך, יצאת ידי חובה, וההפרשות הועילו כדין

מעיקר הדין פטור, כי להלכה מרן השו”ע פסק כדעת הראשונים שעיסה אף אם היא עבה אם סופה בישול [והוא הדין טיגון בשמן עמוק] – פטור מהפרשת חלה.

אולם הש”ך כתב שראוי להפריש חלה ללא ברכה.

וכ”כ הבא”ח. והגם שבהליכות עולם כתב שם שהעיקר כדעת מרן שפטור, מכ”ל מקום בחזו”ע (יו”ט שהוא משנה אחרונה גם אחרי חנוכה) כתב שטוב לחוש לזה.

וברכתה מזונות