לוגו בית המעשר
|

בדיקת סימני טהרה בדגים

ד' תשרי התשע"ז | 06/10/2016

בס”ד, ד’ תשרי תשע”ז
לכבוד הרב הגאון רבי ש”ז רווח שליט”א
זכיתי והגיע לידי מכתבכם בענין הדגים מיום כ”ד אלול תשע”ו. ושמחתי ושימחתי בו אחרים.
בעקבות לימוד המכתב, רציתי להבין אם הבנתי נכון.
א. העולה מהמכתב הוא לכאורה שנכון הוא מה שעוררו רבני בני ברק על חוסר המודעות לכך שלמרות שהדגים משווקים באריזות עם חותמת כשרות, עדיין לא נבדקו סימני הטהרה שלהם על ידי ישראל. ”מה שעד עכשיו היה ברור לי ולכל מי שפגשתי להיפך”. ולכן חובה מעיקר הדין על כל הקונה דג כזה לבדוק שהוא ממין טהור.
אמנם לנכון העיר כת”ר שבדיקה זו אינה כרוכה בבעיה מיוחדת, שכן קשקשי הסלומון ניכרים מיד. ואילו במושט שאמנם הוסרו קשקשיו, אבל אפשר לסמוך בשופי על ראיית בית הקשקשים.
אלא שבמטבחים ציבוריים הסיפור יותר מסובך, ובעצם צריך להעמיד משגיח מיוחד שיעבור על כל הדגים.
מה שלא הבנתי אם הכוונה שחובה למשש כל דג מושט ולבחון את בית הקשקשים שלו. ”שהרי באופן טבעי עורו חלק ובתי הקשקשים סגורים, ורק ע”י העברת היד בכיוון הנגדי נפתחים בתי הקשקשים שלו”. ואם כן, הרי במטבח ציבורי מדובר בעבודה של ממש.
כמו”כ רציתי לדעת האם אפשר לסמוך על צבע הסלומון, וייחשב כטביעות עין שהדג טהור. האם יש דג טמא בצע דומה?
עוד רציתי לדעת, קיבלתי פילה סלומון בארגז קלקר בהשגחה שלכם. האם האמור לעיל נכון גם בהשגחה שלכם?

ב. עוד רציתי להבין, שהרי לפי מה שמתברר שאין שום השגחה על טהרת הדגים האלה, וצריך לברר זאת בעצמינו, אם כן אין שום ענין לקנות דגים אלו ”כגון סלומון, מושט, נסיכת הנילוס” מהכשר מוכר ובר סמכא. בועדי הכשרות אומרים שמשגיחים שלא מזריקים שום חומרים לדגים או מכניסים חומרים למים שבהם הם מוקפאים. אבל ממומחים אחרים לעניני דגים שמעתי שבדגים המגיעים חיים ”לא מעובדים” וקפואים בלא”ה לא מוסיפים שום חומרים לדג או למים ”חוץ מכלור ומלח באחוזים מזעריים”. האם זה נכון? ובאם לא, מה הם החומרים ומה החששות? האם צריך לחשוש לתוספים כשאינם מצויינים על האריזה? אשמח אם כבוד הרב יוכל לפרט.

ג. ודבר נוסף, קראתי במכתב הדר”ג “וכגון דגי סול שעולים מן הים עם שלל דגים אחרים… שהוצאנו בכל משמרת כעשרה ארגזי פלסטיק עם דגים טמאים ובהם אפילו דגי סול טמאים שבחל הלבן שלהם קשה הזיהוי [כאשר בחלק הכהה ניכר ההבדל מיד]. משא”כ אותם שמגיעים ללא ראש, שזה כבר עבר מיון גדול יותר, כמעט ואין בנמצא דגים טמאים” וכו’. האם הכונה שבייצור רגיל יש חשש בפועל שישארו דגים טמאים מעורבים בין הדגים המגיעים לשיווק, או שבפועל אחרי כל תהליכי המיון אפשר להניח שגם בדגים אלו לא יגיע דג טמא לאריזה הסופית המשווקת בארץ, ”אלא שנחלקו אם אפשר לסמוך על הנחה זו גם לענין הלכה, אבל אני שואל מהבחינה המציאותית”? האם יש דג סול טמא הדומה לגמרי לטהור?

אבקש את סליחת הדר”ג על הטריחי אותו בכל אריכות דברי הנ”ל, ואקוה מאוד לתשובתו על כל שאלותי.

בברכת גמר חתימה טובה

א. לא חייבים לבדוק על ידי ישראל, במקום שאין צורך. זאת ועוד שלכשרויות יש הסכם עם המפעלים, ודי עם הסכמים לדעת רוב הפוסקים דס”ל דאומן לא מרע אומנתייה. [וכדברי הרמ”א לגבי חביות דגים שאין לחוש אם יש טמאים דלא מחזקינן, וק”ו בשני אלו שמעולם לא היה ולא יהיה, וכמבואר במכתב].
ב. בית הקשקש ניכר בראייה ואין צריך במישוש. וגם ניכר בצורתו לכל אחד שראה פעם אחת מושט. אך עיקר הניכר הוא בית קשקש.
ג. בסלמון טרי או קפוא בנורבגיה אין כולל תוספים בעייתים. במושט בסין 90% ללא כל תוסף חוץ מהמים, לעיתים וביצורים בודדים בלבד, הוסיפו גם פוספאטים [ST], שגםהוא למעשה מינרל כשר. ולמעשה כמעט איננו מצוי. ואין לחוש לו.
ד. לגבי סול, בכה”ג שאין קשקשים זה ודאי השגחה צמודה [מקווה בעז”ה שכך נוהגים כל ועדי הכשרות למהדרין], אז הכל אמור להיראות בזמן ההשגחה. מאידך בדגי סול עם עור [הלבן] שזה הרוב המוחלט המגיע לארץ, רבים הם שאינם שמים משגיח צמוד וחוץ מההכשלה בתולעים, יש גם את הבעיה הנז’, שאם החו”ג המקורי הגיע עם ראש, זה ודאי איסורא שהיה מעורב, ואינו דומה למש”כ הרמ”א שאחזוקי איסורא לא מחזקינן. וכל זה כמבואר במכתב הנז’.
בברכה