דעת הרמב”ם “בזרע בארץ” ואמנם השפ”א דקדק שבהכרח זה רק בארץ ולא כולל עשאי”נ. אולם הדבר פלא שהרי הרמב”ם ס”ל שנוהג בחו”ל מדאורייתא, ומה שייך אם כן לתלות דין זה בעציץ, וכבר כתב כן הגאון בעל שו”ת דובב מישרים ח”א סי‘ ק”י, שלהסוברים שגם בחו”ל נוהג אז ודאי שנוהג גם בעש”נ. וכך העיקר להלכה ובפרט שאנו עוסקים כאן באיסור תורה. ומה שרצה לצרף מהחזו”א צ”ע, הרי גם לפי הבנתך בחזו”א שזה כחו”ל, מכל מקום אין הכוונה חו”ל ממש, שאם כן היה צריך להיות פטור מתרו”מ, ובפועל אין הדין כך אלא חייב בתרו”מ מדרבנן וכפי שפסק הרמב”ם. ומוכרח שמ”מ מדרבנן זה נשאר כדין ארץ ישראל, לחייב בתרו”מ וה”ה בשאר מצוות וק”ו במה שנוהג גם בחו”ל מן התורה. כך נראה כעת מקופיא בלא לעי‘ במקורות שציינת בפנים.