תמצית דיני איסור חדש
א. בהיות המקדש קיים, אסור היה לאכול מן התבואה החדשה עד לאחר קצירת העומר והקרבתו מן השעורים, ביום ט”ז בניסן (ביום שלמחרת יום טוב ראשון של פסח).
וכיום – שאין מקריבים את העומר – התבואה מותרת רק לאחר ט”ז בניסן, ובחוץ לארץ – שנוהגים לחוג שני ימים טובים – מותרת החל בליל י”ח בניסן.
ב. בארץ ישראל, זרעי התבואה נזרעים בחורף ונשרשים קודם לחג הפסח, וכן בהרבה מארצות תבל אולם במקומות רבים בעולם, כגון באירופא ובארצות הברית, יש ומגדלים תבואה הנשרשת לאחר הפסח, או אף הנזרעת לאחר הפסח. לתבואות אלו – הנשרשות לאחר הפסח – יש דין שתבואה “חדשה” האסורה באכילה. תבואה זו תותר רק בשנה הבאה. [בארץ ישראל – בי”ז בניסן, ובחוץ לארץ – בליל י”ח בניסן]
ג. איסור תבואה חדשה חל על חמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, כוסמין, שבולת שועל, ושיפון. ואין הקטניות בכלל האיסור.
ד. איסור אכילה מתבואה חדשה חל על תבואות ארץ ישראל ותבואות חוץ לארץ, בין בשל ישראל ובין בשל גויים. ולדעת מרן השלחן ערוך איסור חדש בחוץ לארץ הינו מן התורה.
ה. עיקר החשש לאיסור אכילת “חדש” קיים בחוץ לארץ – שם מצויה תבואה חדשה. ולכן יש למצויים שם להקפיד ולבדוק על כל המוצרים המכילים אחד מחמשת מיני דגן [כגון ב: קווקרים, גרנולה, דברי מאפה, בירה, ועוד], אם קיימת השגחה שאינם מכילים תבואה מן החדש. כמו כן בארץ ישראל משווקים מוצרים המיוצרים בחוץ לארץ מתבואת חוץ לארץ, ואף בהם כאמור יש חשש לאיסור חדש, על כן אין לרוכשם ללא בדיקה מקדימה לטיב כשרותם מחשש איסור חדש.
ו. יש מוצרים שמכילים חמשת מיני דגן, אולם אין בהם חשש חדש, כיון שהם עוברים יישון יותר מי”ב חודשים, כך שגם אם בתחילת ייצורם נעשו מחדש, אולם הם כבר הותרו לאחר הפסח, ואינם נמכרים אלא כשהם ישנים. וכך הדין לגבי משקה הוויסקי לסוגיו, ועוד כיו”ב.
לוח חדש בחו”ל שנת תשע”ט לצפייה לחץ כאן