מבוא לטפילים ותולעים בדגים

עם אלפי הדגים החיים במקורות המים השונים והמגוונים, חיים עמם עוד יצורים, השייכים לעולם חרקי המים ותולעים בדגים,

שהם עצמם כוללים אלפי מינים וסוגים, כאשר יש סוגים הנטפלים אל הדגים ונותרו על העור מבחוץ,

ויש שחודרים חלקית לבשר, ויש שמוטלים אל הבשר ישירות ושם מתפתחים ונותרים שם,

ויש שנבלעים עם האוכל למעי הדג, ונותרים שם, או שיוצאים לשאר איברי הפנים ודפנות הבטן.

יש שנותרים בחלל פה הדג או בשאר החללים, ועוד רבים ומגוונים. כל אלו אסרה אותם תורה כדין “שרץ המים”

להוציא אותם שהתפתחו בבשר הדג ונותרו שם. וכפי שביארנו לעיל בדיני שרץ המים.

הטיפול נגד טפילים אלו אפשרי במקורות מים מצומצמים, ושאין סופם לשתיה,

ולכן שייך לטפל בבריכות דגים באמצעות ריסוס נגד טפילים בבריכות, אולם ברור שלא קיימת אפשרות שכזאת באגם הכנרת, וק”ו במקורות מים גדולים מאגם זה, ולכן ניתן למצוא באופן תדיר טפילים בדגי הכנרת (כגון “לרניאה” בסרדין טבריה). מאידך חוסר הצפיפות של הדגים עקב גודלו של האגם ולהבדיל מבריכות הגידול הקטנות, מהווה גורם חיובי כיון שסיכוי ההידבקות נמוך וקטן יותר.

טיפול ומניעה של בעיית הטפילים

כאמור, בבריכות הדגים יש אפשרות לטפל ולמנוע את בעיית הטפילים ואף לפתור במידה והם קיימים.

כאשר באמצעות חומרים כמו “ברומקס” (שנאסר לשימוש בינתיים ברוב מדינות העולם), פורמלין וגופרת נחושת, דגילין ועוד,

החקלאים מונעים או מטפלים בבעיה. זמן הטיפול הוא אפשרי עד לפחות עשרה ימים לפני השיווק.

אולם כאשר בזמן השיווק מוצאים את הטפילים אם הם מסוג “לרניאה” (ראה לקמן בערכו)

כבר אין תקנה של הוספת חומר או כל פטנט אחר כגון הקפאה וכיו”ב כיון שהטפיל כבר תקוע בתוך הדג.

מאידך בטפיל “ארגולוס” (ראה לקמן בערכו) כיון שאין הוא תקוע בדג אלא תפוס על עורו באמצעות סדקיות מציצה,

הרי שעדיין יש אפשרות להסירו באמצעות חומרים מסוימים שממיתים את הטפיל ומחלישים את אחיזתו בדג והוא משתחרר מאליו.

(ראוי לציין כי אופנים מסוימים של טיפולים אלו נאסר ע”י משרד הבריאות עקב סכנה בריאותית באכילת דג עם חומרים אלו).

בנוסף ראוי לציין כי דגים שמקורם בבריכות  עוברים “מכת קור” שמחליש את עמידות טפיל הארגולוס.

כאשר דגים שמקורם בכנרת מלבד זה שאסור להכניס בה כל חומרים,

הדגים גם אינם עוברים “מכת קור” ומשווקים ישירות לאחר הדיג, ועמידות הטפילים איתנה יותר.

טפילים בבריכות של מים מליחים

ראוי לציין כי בשנים האחרונות נמצאו טפילים גם בבריכות של מים מליחים הגם שבד”כ טפילים אלו אינם חיים שם,

אולם הם הצליחו להתאקלם עם הדגיגים שהגיעו מהמים המתוקים.

(ראה בפרק העוסק באופני בדיקת הדגים בערך “באס – מים מליחים“).

עקב הגבלות הבריאותיות ברוב מדינות העולם על חלק גדול מחומרי הטיפול,

קיימים ניסיונות בשנים האחרונות למצוא טיפולים ידידותיים יותר לסביבה,

כגון מיקרו אצות שיש להם יכולת אנטי טפילי הזימים (גירודקטילוס), ועוד מחקרים כיו”ב.

גם באקווריום ביתי, פעמים רבות נמצאים טפילים אלו המצויים במים מתוקים,

כגון תולעי הקרס כמו הלרניאה (ראה להלן) או כנימות הדגים כמו הארגולוס (ראה להלן)

או אפילו טפילי הזימים כמו גירודקטילוס/ארגיזלוס (ראה להלן). ניתן לזהות את זה

כאשר הדג נושם בכבדות, או משתפשף על חפצים, הדג עומד בצורה אדישה זמן רב במקום אחד.

הדג מזנק מידי פעם ללא כל סיבה, כל אלו הם סימנים שבדג יש טפילים על העור או על הזימים.

גם למסגרות הביתיות מתאמים סוגי טיפולים בתכשירים שונים כגון ‘אראדול‘ ועוד דומים לזה,

רק יש להקפיד היטב על ההוראות שימוש.

מעוף “שקנאי” סביב בריכות הדגים

תופעה נוספת היא של תולעים שמקורם ומחזור חייהם הוא מעוף “שקנאי” הנמצא סביב בריכות הדגים.

עופות בעצירת ביניים לאכילה בחופי אגאדיר במרוקו למרגלות מפעלי שימורים

האכלה יזומה של שקנאים בדגים כדי שלא יאכלו את הדגים בברכות

העוף שולה דגים במקורו, ובבטנו מתפתחים ביצים שהוא מוציא אותם בחזרה למים עם צואתו,

והם נכנסים לדגים הנבלעים ע”י העוף וחוזר חלילה תופעת תולעים אלו בבריכות של דגי אמנון.

אין טיפול ממשי נגד עופות אלו, אלא אם כן לכסות את כל הבריכות ברשתות וכיו”ב

דבר שאינו כלכלי וכמעט אינו אפשרי.