תה/תה צמחים
כ' אדר ב' התשע"ט | 27/03/2019
תעשיית התה, באופן כללי מחולקת לשתי קבוצות. האחת כוללת רק את העלים המיובשים של צמח התה הירוק או השחור [שגם בהם יש מינים שונים]. והאחרת, אלו עלים, או צמחים, או גרגירים של צמחי מרפא וצמחי בריאות. עלי התה עוברים עיבוד ראשוני במפעל הנמצא בתוך שטחי החקלאות, הכולל קלייה[1] גריסה, ומשם יוצא לשיווק למפעלי התה לעיבוד הנותר עד לאריזה הסופית.
אופן שיווק התה אף הוא מחולק לשנים: תה בתפזורת ותה בשקיקים.
צמחי התה המקוריים בדרך כלל בחזקת נקיים, ומכל מקום גם הם, לעיתים, ובפרט באחסון קלוקל, עלולים להינגע.
תה צמחים, מקבל נגיעות לעיתים קרובות, של בוגרים או זחלים, ולעיתים אף נגיעות סמויה [בסוגי זרעים המשמשים עבור תעשיית התה]. ולעיתים קרובות קיימת גם נגיעות של חרקי שדה. [ראה לעיל בערך “עלי תבלין מיובשים” ובערך “היביסקוס” “עשב לימון” ועוד].
אופן הבדיקה והשימוש:
תה בשקיקים – אין צורך בבדיקה נוספת, ודי בסינון של השקיק הקטן המונע כל מעבר של חרקים. יש לשים לב שהשקית איננה קרועה או מכורסמת.
תה בתפזורת – ראה לעיל בערך: “בבונג – קמומיל“, “עשב לימון“, “פקעות ורדים“, “ציפורני חתול” ו”שומר זרעים“. למרות שביארנו שם את אופן הניקיון, מכל מקום לצורך שתיה וחליטה של טעם העלים בלבד, אין צורך בבדיקה, אלא ניתן לחלוט במים רותחים לפי הצורך ולהעביר לכוס השתייה באמצעות מסננת צפופה [כגון בד צפוף כעין חיתול של תינוק].
[1]. הגם שעלי התה עוברים קלייה בחום גבוה ביותר, מכל מקום האיסור להכין מהם תה בשבת, במקומו עומד ואין להקל מחמת כך, וראה מה שכתבתי בספרי שו”ת שש משזר ח”א או”ח סי’ ח, באריכות בדין זה.