תאנה נגיעות בחרקים ואופן הבדיקה והשימוש - תאנה

תאנה

י"ט אדר ב' התשע"ט | 26/03/2019

תוכן עניינים

תאנה – נגיעות בחרקים ואופן הבדיקה והשימוש

בתאנה הנגיעות גבוהה ביותר. ככלל יש לחלק בתאנים בין הסוגים השונים, בין טרי לבין מיובש, ובין סוגי המיובשים השונים.

בתאנים ישנם סוגי גידול של מטעים שאינם מטופלים ונמכרים בצידי הדרכים שנגיעותם מרובה מאד.

לבין גידול תאנים במטעים מטופלים ומסחריים שהם נקיים יותר.

צילום ואיור של צרעת התאנה (מתוך מאמר בעיתון המקצועי MULEER)

כמו”כ יש להבדיל בין זנים פרתנוקרפיים = הפריית בתולין, כגון זני “קדוטה” “בלאק מישן”

ויש זנים שחייבים הפריה והם בעיקר הזניים התורכיים כמו הזן “סמירנאי”.

כמו”כ יש את הזנים שהבכורות (=הפרי המבכיר) אינם זקוקים להפריה ואילו הגל השני של הפירות זקוקים להפריה כגון הזן “נצרתי” (בוסני).

רימות זבוב הפירות בקבוצה תחת הקליפה ליד חור הכניסה

רימות זבוב הפירות בקבוצה תחת הקליפה ליד חור הכניסה בהגדלה

ההאבקה של התאנה

ההאבקה מתבצעת על יד צרעה המיוחדת לתאנה ונקראת צרעת התאנה (בלאסטופגה).

הפרחים מקובצים לתפרחת המכונה פגה והיא מצעית בשרנית ועבה,

יש בה נקב קטן וצר המוקף קשקשים קטנים וקשים, על שטחה הפנימי גדלים פרחים רבים.

הנקבות המופרות הטעונות אבקנים של הפרח הזכר, היא עוברת מפגה לפגה ובזמן שהיא מנסה להטיל את ביציה ואיננה מצליחה,

היא בינתיים מאביקה את פרחי הנקבה באבקה שהיא טעונה מהזכר,

ובכך היא גורמת להאבקה, הפגים שהופרו, חונטות ומהן מתקבל הפרי, הפגים שלא הופרו נושרות.

הצרעות מתעקשות ומנסות בכל כוחן להטיל את ביציהן בפגים שבתאנה התרבותית,

מחד במאמציהן הם גורמות להאבקת הפרחים, אך מאידן הן מאבדות חלקים מגופן,

והן חודרות לפגים מוכים וחבולים, ואת חייהן הן מסיימות בתוך הפגה.

בשלבים הראשונים עדיין ניתן להבחין בצרעה בתוך הפגה,

אולם בהמשך הזמן היא עוברת תהליך התפוררות עד כדי כך שבתאנה הבשילה לא ניתן להבחין כלל באף שריד שנותר מהצרעה.

(ואף אם נותר משהו, הוא איננו ניתן לזיהוי, ומותר באכילה, והרי הוא מין משבעת המינים, שנאכל בכל הדורות. וראה לעיל פ”ו סעי’ ז).

צרעות (זכרים) על גבי התאנה

לזיהוי הצרעה נציין כמה פרטים:

הזכר גופו קטן מאד, צבעו בהיר, והוא חסר כנפיים..

כל תפקידו של הזכר הוא להפרות את הנקבה, ומכאן ואילך הוא מרותק למקומו בתוך פגי הקפריפיקוס.

לעומת זאת הנקבה מכונפת גודלה כ – 2 מ”מ, צבע גופה שחור, ובקצה האחורי שלה יש צינור הטלה.

לעיתים נדירות הצרעה נשארת בפתח התאנה כשהיא שלימה ומתה שם.

בנוסף לצרעת התאנה ניתן למצוא רימות של זבוב הפירות בתוככי התאנה, או רימות של זבוב התאנה על גבי בשר הפרי תחת שכבת הקליפה החיצונה. או נגיעות חיצונית של כנימות מגן

צרעות (נקבות) בתוך התאנה

אופן הבדיקה והשימוש

לאחר שטיפה וגירוד חיצוני, מובטח הניקיון החיצוני.

לאחר מיכן יש לפתוח את התאנה לשניים, להתבונן באזור הפתח (או להסירו לחלוטין), ולאחר מיכן לקפל כל מחצית הפרי כלפי החוץ, באופן שכל הנימים יתרחבו, ויהיה קל לזהות ביניהם, הרימות הלבנות דומות מאד לנימי הפרי אלא שלמומחה יש אפשרות לזהותן באמצעות הנקודה השחורה שבראש הרימה.

מי שחושש שאינו מזהה באופן בטוח (וכדאי לכל אחד לעשות זאת כיון שלפעמים הרימות חודרות פנימה ורק חלק האחורי הלבן של גופם נראה בחוץ) כדאי להשרות את הפרי במים רגילים למשך כמה דקות, ולאחר הוצאת הפרי, יש להניח את הצלחת השקופה על גבי משטח כהה, ולהתבונן במים.

במידה ויש רימות הן נשארות בתחתית הקערה וקל לזהותן, ואזי אין לאכול תאנה זו כלל.

בתאנים ממטע מטופל יש להסתפק בבדיקה ויזואלית ללא בדיקת בטחון.

דבלה – תאנים מיובשות:

מעבר לחרקים הקודמים שמתייבשים עם הפרי וצבען הופך מלבן לחום.

יש חשש לחרקי מחסן רבים כגון זחלים של חיפושית התסיסה או עש הדבלים בצבע לבן או לאחר מיתתם בצבע חום. חיפושיות ואורזיות מחסן.

לאחר שטיפה חיצונית טובה מאד.

בפרט באזור הפתח, או במקומות שהתגבשה הרבה אבקת סוכר לבנה, וכו’.

(במידה וניכרים אקריות חיות הנובע מאחסון ממושך יש להימנע מלהשתמש בתאנים אלו).

לאחר פתיחה התאנה יש למתוח את התאנה כך שתהיה פתוחה לחלוטין לא קפלים,

במידה ויש מקום שחור מרובה יש להסירו כיון שקשה לבדוק שם, את שאר התאנה יש לבדוק נגד מקור אור המשקף כל עצם זר ולהסירו.

זחלים בתוך תאנה מיובשת

ככלל יש להעדיף תאנים לחות וצבען בהיר ולא כהה, ואין ריבוי “גבישי סוכר” על גבי התאנים.