קרפיון/Carp/Carpio/Cyprinus

משפחת הקרפיוניים ובהם דג הקרפיון, הם דגים החיים במים מתוקים, ונפוצים כיום במקווי מים מתוקים ברבים מן המדינות בעולם.

מקורו של דג הקרפיון הוא בסין שם בייתו אותו, ומדינת יפן פיתחו מינים שונים עמידים לאופנים שונים.

כיום מוכרים 24 מינים של דג זה, כאשר למאכל נפוצים חלק מהם, וביניהם הוא הקרפיון המצוי (Cyprinus carpio).

ברוב ככל מדינות העולם, גידולי קרפיון היום הם גידולי בריכות, כאשר היום המינים הם כבר מינים שנבחרו בקפידה והוכלאו באופנים שונים על מנת להבטיח מהירות גדילה, ועמידות מוגברת, גידול מוגבר בפחות שטח ועוד.

הקרפיון המצוי בארץ ישראל

לארץ ישראל הייבוא של המינים החדשים ועמידים הגיע מיגוסלביה לפני קרוב למאה שנה, ולפני כחמישים שנה הובאו מינים נוספים למטרות הכלאה וטיפוח. ובין היתר בהפחתת קשקשים שעל הדגים, כאשר במקורם הדג מכוסה קשקשים גדולים ועם פיתוח הזנים, הקשקשים מופיעים לאורך שורה אחת או שנים לאורך הדג (ולעיתים מחמת מוטציה יש איבוד קשקשים מוחלט, דבר המהוה בעיה הלכתית).

דג קרפיון בגידול בר

דג קרפיון מגידול חקלאי בבריכות

הדגים יכולים להגיע לממדי ענק של מטר וחצי ויותר, ולאורך חיים ארוכים מאד (יש דיווח של דג שעבר את גיל מאה השנה).

בפועל בממוצע הדג אורכו הוא של 30-50 ס”מ בלבד.

בין המאפיינים המיוחדים לדג הקרפיון הוא בכך שגובהו יכול להגיע לרבע או אף לשליש מאורכו.

צבע הדג משתנה למיניו השונים, בשלל צבעי הכסף, האפור והצהוב וביפן אף הוסיפו את שלל הגוונים שבין אדום לצהוב, ומכאן שאפשר למצוא דגי קרפיון עם שינויי צבעים קיצוני למדי (דגי הזהב הנפוצים באקווריומים כיום אף הם פרי פיתוח של היפנים מדגי קרפיון).

דג זה עדיין נמצא בטבע בנהרות ובאגמים הקרים והקפואים בצפון מדינת סין.

דג זה מיוחד מאד בעמידות שלו גם בטמפ’ גבוהות מעל 50 מ”צ. וגם לטמפ’ קרה מאד של 4 מ”צ.

בנוסף הם עמידים למליחות מים ברמות שונות.

לדגים יש בינים ליד הפה (יש מינים עם ארבעה ויש עם שנים) באמצעותן הוא נובר בקרקעית ומחפש את מזונו, שהוא לרוב חסרי חוליות חומרים צמחיים ורקב, ובבריכות כמובן אלו כופתאות המזון המסופקים לדגים.

הטפילים המצווים בקרפיון

כאמור לעיל, דג זה משווק היום מבריכות של מים מתוקים, שם מצויים סוגי טפילים שונים ובעיקר המפורסמים שבהם והם ‘ארגולוס‘ ו-‘לרניאה‘ (ראה לעיל במבוא בסקירה על טפילים בערכם של טפילים אלו).

באופן נדיר ובבריכות מוזנחות לחלוטין תתכן נגיעות של טפילים חיצוניים חד תאיים ‘איכתיופתיריוס‘ שכשמם כך הם נראים על גבי זימי הדג כעין נקודות לבנות וגודלם כחצי מ”מ, טפילים אלו נמצאים גם מתחת לעור וגם על גבי הזימים.

בכנרת גדל דג הקרפיון ויש לו שני מופעים שונים, הדגים ברובם נתפסים בעיקר בעונה החמה יותר, שאז התיאבון שלהם גדול והם מתפתים יותר לאכול את אשר הדייגים זורקים להם בפתיונות.

הדגים הם קרפיון הבר (Sazan) שצבעו נוטה יותר לצהוב-כתום, וגופו מכוסה קשקשים, וגופו ארוך יותר ופחות גבוה מקרפיון הבריכות המצוי.

והשני הוא קרפיון הבריכות וגם הוא מצוי לפחות בשני מופעים שונים.

קרפיון בריכות שנתפס בכנרת

בשנת תשס”ו בנסיעתי לארגנטינה לבקר במפעלי הדגים, בדקתי בין היתר את דגי הקרפיון שמקורם מאגם פירנאה (אגם של מים מתוקים בויקטוריה), ובראשית בדקתי כמה סוגי דגים המגיעים מאגם זה ונמצאו כולם נקיים.

ושוב בדקתי כמה קרטונים מלאים בביצי דגי קרפיון, ונמצא הכל נקי.

ושוב בדקתי כמה דגי קרפיון שלימים, ובאחד מהם מצאתי תולעת על ביצה אחת ובהמשך כאשר המשגיח שהה שם 20 יום מצא בייצור מרובה של ביצי דגים עוד 5 כאלו בלבד (תמונות של ביצים עם תולעת זו, ראה להלן בפרק של דגים מעובדים בערך ‘ביצי דגים’).

ומתברר שתולעת זו היא טפילית ממשפחת ‘מיקסוזואה’ Myxozoa זו משפחה שיכולה לחיות גם במי ים וגם במים מתוקים (כך זה זוהה על ידי הווטרינר המקומי מטעם משרד הבריאות בארגנטינה).

אופן הבדיקה והשימוש:

דגים הנקנים בחנויות העומדות תחת פיקוח כשרותי מיוחד גם לענין טפילים

מקורם מבריכות גידול המטופלות כדבעי, ומפוקחות על ידי גוף כשרות מומחה בטפילים, הרי שהדג בחזקת נקי, ואין חשש לטפילים חיצוניים כלל.

ומותר לאוכלם ללא חשש כולל ראש הדג ושאר איבריו.

ומעיקר הדין אין צריך לחוש לנמטודות שאינן מצויות בדרך כלל (וכאשר יש חשש למקרה נדיר של נגיעות, הכשרויות הבקיאות בפיקוח הטפילים, מודעים ובודקים ועושים את כל הנדרש. והרוצה לבדוק לעצמו, לאחר הוצאת בני המעיים, יגרד היטב את דפנות הבטן, ואת ראש הדג יסיר, או יחתוך ויוציא ממנו את איברי הפנים של הראש, וישטוף היטב תחת זרם מים תוך כדי הברשה או שפשוף. כמובן שבשיווק פילה של הדג, אפשר להשתמש ללא חשש כלל).

דגים שמקורם מבריכות ללא פיקוח, וכן דגים שמקורם מן הכנרת יש לנקות כדלהלן:

טפיל ‘ארגולוס’

כמבואר במבוא נותר על עור הדג ואיננו חודר פנימה, להוציא חדירה אפשרית לחלל הפה או איזור הזימים.

ארגולוס על גבי דג קרפיון

טפיל זה אוחז בדג בעוד הטפיל חי, אולם לאחר מיתתו אחיזתו חלשה ביותר, ולכן:

את ראש הדג יש להסיר לחלוטין, או לחילופין לחצות את ראש הדג, להסיר ממנו את הזימים, הלשון ושאר איברי הפנים, ולשטפו היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף היטב.

אפשר גם באמצעות לחץ אויר חזק או קיטור חזק, להכניס אל החללים ולנקות היטב.

את גוף הדג, יש לגרד היטב עם סכין, על פני כל הדג כולל במקום שאין קשקשים.

או לחילופין להעביר על פני כל הדג לחץ אויר חזק או קיטור חזק שאמור להסיר את הטפיל.

דג שעבר הקפאה

או אף מצונן שעבר זמן לאחר מיתתו, אחיזת הטפיל חלשה ביותר, ולכן לאחר ההפשרה, יש לשטוף היטב תחת ברז מים תוך כדי גירוד עור כל הדג.

לרניאה בזנב הדג, היוצא ממקום פציעת הדג

מחשש לטפיל ‘לרניאה’ שחודר לגוף הדג, יש להתבונן היטב (בעיקר באזור הסנפירים, צדדי הבטן התחתוניים, ובאזור הצוואר והזנב) ולוודא שאין מבחינים בפצע או סימן אדמומית כל שהיא, במידה ומבחינים בפצע או סימן אדום יש להסירו עד עומק של כחצי ס”מ.

באם מסירים, את ראש הדג, ואת עור הדג, ומנקים היטב את דפנות בטן הדג, לאחר התבוננות שאין פצע אדום מחמת חדירה של טפיל, הדג בחזקת נקי ומותר באכילה.

תולעת שני חלק ב דגים

ארגולוס על גבי דג קרפיון