דג פארידה(שינן החוט)/ספרוס מצוי/ Bluespotted seabream

דג הפארידה שייך למשפחת הדגים הגדולה ‘ספרוסיים‘ (ראה לעיל  בערך ‘בננה‘ ‘גרבידה’ ‘דניס‘ ‘כחילה‘ ‘מרמיר‘ ועוד).

במשפחה זו קיימים 38 סוגים, ומינים רבים מאד, כאשר בחופי דרום אפריקה מצויים מעל ממחצית מהמינים בעולם, ובישראל קיימים 24 מינים (לפי מאגר הדגים FishBase), המפורסמים שבהם הם הדניס (ראה לעיל בערכו), הסרגוס (ראה לעיל בערכו) הספרוס המצוי – פארידה בכינוי המצוי (יש המכנים את דג הדנטקס המצוי – שינן הניבים בכינוי פארידה, ואף הוא משתייך למשפחה זו, רק ששונה הוא במראהו מהספרוס המצוי).

דגים אלו מצויים ברחבי האוקיינוסים שהאקלים הוא ממוזג וטרופי, כאשר הספרוס המצוי נמצא לרוב בחופי הים התיכון, פורטוגל, מרוקו הצפונית, גיברלטר, ובכל מזרח האוקיינוס האטלנטי.

דג זה הוא מין טורף בעל שיניים חזקות שמסייעות לו באכילת המזון כולל הקשה שבהם כגון הצדפות.

משקלו הממוצע הוא בין 1-2 ק”ג, אולם הוא עלול להגיע גם עד 11 ק”ג ויותר ואף למידות של 90 ס”מ הגם שהמצוי הוא בגודל פחות ממחצית.

הדגים בד”כ אינם שוחים בעמקים אלא בין 20-50 מטר, אולם לעיתים הם נידוגים גם בעומק של 200 מטר.

הצבעים השולטים בדג הם ורוד וכסף.

הדגים נמצאים באזור חולי, או שוניות או סלעים או סביב כל מיני עצמים שבים, מזונם של הדגים הוא כאמור צדפות, סרטנים, ושאר מיני דגים קטנים.

נגיעות בטפילים

ככל דגי הים, לעיתים יש נגיעות חיצונית, ולעיתים נגיעות פנימית תולעים, ציסטות בחללי הראש והגוף.

בדגים מהים התיכון מצוי לעיתים טפיל הצסטודה-Cestoda  (שרשור), ראה לעיל במבוא בערכו.

במרוקו מצאנו טפיל Cymothoa exigua – טפיל אוכל לשון, כאשר טפיל זה נכנס אל הדג דרך הזימים אל פה הדג ויושב לו על הלשון כאשר הוא מוצץ את הדם מן העורק הראשי המוביל את הדם אל הלשון עד אשר האיבר של הלשון מתנוון, ואז הטפיל יושב על בדל השורש ומחליף בפועל את הלשון.

למעשה הדג ממשיך את חייו עם הטפיל שבתוכו (ראה עוד לעיל בסקירה על הטפילים, באריכות מה שכתבנו על טפיל זה).

בבדיקות שעשינו מצאנו קרוב ל 10% נגיעות בדגים אלו, יתכן שזו הייתה להקה מיוחדת ויתכן שזה באופן כללי, וטרם נבדק באופן יסודי.

מאידך בדגי פרידה (מוכספת ורגילה) שעשינו לדגים שהגיעו מאריתראה, הם נמצאו נקיים, אולם כמויות אלו לא היו בכמות שאפשר לקבוע שהם בחזקת נקיים (בפרט שנתגלה שם ריעותא בים ונמצאו תולעים בדגים אחרים).

אופן הבדיקה והשימוש:

• יש להסיר את הראש או לחילופין, לחצות את ראש הדג, להסיר ממנו את הזימים, הלשון ושאר איברי הפנים, ולשטפו היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף היטב.

אפשר גם באמצעות לחץ אויר חזק או קיטור חזק, להכניס אל החללים ולנקות היטב.

• את איברי הפנים יש להשליך, את הקרום השחור יש לנקות ולגרד היטב בכל דפנות הבטן, ובצמוד לשדרת הדג, ולשטוף היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף היטב, ולהתבונן היטב שלא נותרו כל תולעים, ‘ציסטה’ או ‘כיסים’ של טפיל בתוך חלל הבטן.

• יש להתבונן חזותית על גבי הדגים ובעיקר באזור הסנפירים, צדדי הבטן התחתונים, ובאזור הצוואר והזנב, באם לא נראה כל סימן אדום המסמן פציעה של טפיל חיצוני שחדר מבחוץ.

במידה ויש חשש או סימן של פצע אדום יש לחטט אחריו עד עומק חצי ס”מ.

• בנוסף מחשש לטפיל, שיושב על עור הדג (ללא חדירה לבשר הדג), אפשר להסיר את העור, ואין חשש כלל.

או לחילופין, באם זה דג מצונן כלומר שעבר כבר זמן לאחר מותו, אחיזת החרקים בו חלשה יותר, ואז מגרדים היטב עם סכין את כל עור הדג (גם במקום שאין קשקשים).

ובאם הוא נדוג טרי יש להמתין מספר שעות לאחר מותו או להקפיאו למשך זמן עד שיוקפא, ואז לשטוף ולגרד היטב את עור הדג.

טפיל על לשון הדג בפארידה מרוקו

תולעת שני חלק ב דגים