דג המרמיר/שישן מסורטט/ Striped sea bream

דגי המרמיר  נפוצים בים התיכון, והם שייכים למשפחת הספרוסיים יחד עם הדניס (צ’יפורה) ועוד.

גוף הדג מאורך וסגלגל וחוטמו מחודד, העיניים קטנות וממוקמות גבוה, בכל לסת 3 שיניים קדמיות.

צבעו כסוף מבריק ולגופו 10–20 קווים חומים שחורים אנכיים (סימנו הידוע: פסים כהים ואנכיים פרושים לאורכו שאינם מגיעים לגחונו), בטנו כסופה.

אורכו השכיח הוא 20–30 ס”מ, אולם הדג מגיע גם לגודל של 55 ס”מ, סנפירי הדג שקופים עד צהובים.

דג מרמיר

הדגים הללו בצעירותם חיים בלהקות גדולות מאוד על גבי הקרקע הבוצית או החולית במים רדודים סמוך לשוניות וחופים, מאידך הבוגרים חיים גם לעצמם, וניתן למצוא פריטים בודדים.

הזכרים בדג זה משנים את מינם מזכר לנקבה בתהליך ‘דיכוגמיה‘.

חיי הדגים הללו מגיעים ל 12 שנים. הדגים הללו ניזונים בעיקר מרכיכות סרטנים ואף תולעים שאוספים מהחול.

כבכל דגי הים, גם בדג זה לעיתים יש נגיעות חיצונית, ולעיתים נגיעות פנימית תולעים, ציסטות בחללי הראש והגוף.

זחל שיצא מתוך עור דג מרמיר שעלה בדייג בחוף אשקלון

אופן הבדיקה והשימוש:

בדג זה בפרט לאור סוג מזונו, יש לבדוק היטב מתולעים בבטנו, ולכן לאחר ניקוי הדג מאיבריו הפנימיים, יש להתבונן שלא נותרו תולעים (מפותלות כעין “ספירלה”), ובמידה ונמצאו תולעים יש לנקות היטב את חלל הבטן עם סכין, ובצמוד לשדרת הדג, ולאחר הניקיון לשטוף היטב תחת ברז מים.

בנוסף, יש להתבונן היטב ובפרט באזורי השריר הסמוכים למערכת העיכול, שאין בנמצא ‘ציסטה’ או ‘כיסים’ של טפיל זה בתוך חלל הבטן. במידה ונמצאו, יש להוציאם.

את ראש הדג, עדיף להסיר לחלוטין או לחילופין לחצות את הראש, להוציא את האיברים הפנימיים, ולשטוף היטב תחת ברז מים את כל החללים שבראש.

תולעת שני חלק ב דגים