מוסר מלכותי/עיט הים/מוסר ים/מוסר אדום/מוסר בריכות/מוסר חום/Meagre/ Brown meagre

דגי המוסר הינם בעיקר דגי ים, קיימים כמה סוגים של דג זה, וכגון ‘אוכם גדול קוץ’ (אשר זנבו צהוב וקצהו שחור, ובסנפיר השת שלו יש לו קוץ ארוך ומכאן שמו העברי) אשר מכונה ‘מוסר חום’.

קרוב משפחה נוסף הוא ‘יבלן האדווה‘ ראה לעיל בערך ‘לבט‘.

דגים אלו בעל גוף מוארך, ומצויים בלהקות בים התיכון (לאחר שחי כאן שנים רבות ונעלם ושוב חזר בשנת תשע”ב), המוסר נמצא בים התיכון כולו, בחופי בלגיה והולנד שבצפון האוקיינוס האטלנטי ועד סנגל וחוף השנהב שבדרום.

בשרם מוצק וצבעו לבן ונחשבים כדגים חשובים למאכל.

דגים אלו ניזונים מדגיגים קטנים (כגון להקות הסרדינים), חסרי חוליות, סרטני סלע קטנים, רכיכות וצדפות שהם מרסקים עם הלסתות החזקות והשיניים הקהות שלהם.

מידות הדגים משתנה בהתאם לסוגים השונים ונע בין 20 עד 60 ס”מ.

ומגיעים למשקל של 40 ק”ג ואף יותר מכך.

הדגיגים של דגים אלו מסתפחים לדגיגים של דגי בורי, וכאשר אלו נתפסים בשפכי הנחלים להעבירם לגידול בבריכות הגידול, גם דגי המוסר גדלים עמם.

גם באגמים של מים מתוקים כגון הכנרת חיים דגי מוסר המכונים ‘מוסר מלכותי’ או ‘מוסר ים’ .

בנוסף לאמור באופן יזום מכניסים דג מסוג מוסר אדום ‘Sciaenops ocellatus‘ שיש המכנים אותו ‘מוסר בריכות’, שתפקידו למנוע את שיבוש המחזור של הדגים שנקבע על ידי המגדל, כאשר דג זה אמור לטרוף את הדגיגים שנולדים בבריכות הגידול של דגי מאכל, על מנת שלא יתפסו מקום ויאכלו מהמזון של הדגים הבוגרים.

ומאידך יש בריכות שם הדג מוכנס כחלק מדגים מאכל המיועדים לשיווק.

דג זה ניתן לזהותו בקלות על ידי נקודה שחורה בולטת הנמצאת בבסיס הזנב.

בדג זה מכל מקורות הגידול יש לחוש לנגיעות בדגים, ויש לנהוג כמבואר להלן.

מוסר – אופן הבדיקה והשימוש:

דגים שמקורם מן הים הפתוח:

כבכל דגי הים יש לחוש יש לחשוש לתולעים בחלל הבטן, ולכן את איברי הפנים יש להשליך, את הקרום השחור יש לנקות ולגרד היטב בכל דפנות הבטן, ובצמוד לשדרת הדג, ולשטוף היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף היטב, ולהתבונן היטב שלא נותרו כל תולעים, ‘ציסטה’ או ‘כיסים’ של טפיל בתוך חלל הבטן.

בנוסף מאחר וטפיל הקפופודה נמצא בדגים שמקורם מן הים על כן:

יש להסיר את הראש או לחילופין, לחצות את ראש הדג, להסיר ממנו את הזימים, הלשון ושאר איברי הפנים, ולשוטפו היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף היטב.

אפשר גם באמצעות לחץ אויר חזק או קיטור חזק, להכניס אל החללים ולנקות היטב.

בנוסף מחשש שהטפיל נמצא על עור הדג (ללא חדירה לבשר הדג), על כן אם לא מסירים את העור, יש לשטוף ולגרד היטב את העור קודם השימוש בו.

דגים שמקורם בבריכות הגידול

אם נקנו בחנויות העומדות תחת פיקוח כשרותי מיוחד גם לענין טפילים, מקורם מבריכות גידול המטופלות כדבעי, ומפוקחות על ידי גוף כשרות מומחה בטפילים, הרי שהדג בחזקת נקי,  ואין חשש לטפילים חיצוניים כלל.

ומותר לאוכלם ללא חשש כולל ראש הדג ושאר איבריו.

ומעיקר הדין אין צריך לחוש לנמטודות שאינן מצויות בדרך כלל.

דגים שמקורם מאגם הכנרת או מבריכות גידול שאינן מפוקחות

קיים חשש לנגיעות בדג, ויש לנקותו כדלהלן:

מחשש לטפיל ‘ארגולוס’ אשר נותר על עור הדג ואיננו חודר פנימה, להוציא לחלל הפה או איזור הזימים.

טפיל זה אוחז בדג בעוד הטפיל חי, אולם לאחר מיתתו אחיזתו חלשה ביותר, ולכן דג שעבר הקפאה, או אף מצונן שעבר זמן לאחר מיתתו, יש לשטוף היטב תחת ברז מים תוך כדי גירוד עור הדג, בכל גופו גם במקום שאין קשקשים.

באם קונים דג מדייג טרי

יש להמתין מספר שעות לאחר מותו או להקפיאו למשך זמן עד שיוקפא (השריה בחומץ ומלח אינה מועילה לשיחרור אחיזת חרקים).

ולאחר ההפשרה לגרד את עור הדג היטב, ולבצע את התהליך האמור.

מחשש לטפיל ‘לרניאה‘ שחודר לגוף הדג

יש להתבונן היטב (בעיקר באזור הסנפירים, צדדי הבטן התחתונים, ובאזור הצוואר והזנב) ולוודא שאין מבחינים בפצע או סימן אדמומית כל שהיא, במידה ומבחינים בפצע או סימן אדום יש להסירו עד עומק של כחצי ס”מ.

בחללי הדג, שהם הפה, הזימים, ומחשש לנגיעות נדירה יותר של נמטודות בדפנות בטן הדג, על כן יש או להסיר את ראש הדג לחלוטין, או לחילופין לחצות את ראש הדג, להוציא ממנו את איברי הפנים של הראש, ולשטוף היטב תחת זרם מים תוך כדי הברשה בכל דפנות ראש הדג.

וכן לאחר הסרת מעי הדג, לשטוף תוך כדי הברשה את כל דפנות הבטן.

באם מסירים, את ראש הדג, ואת עור הדג, ומנקים היטב את דפנות בטן הדג, לאחר התבוננות שאין פצע אדום מחמת חדירה של טפיל, הדג בחזקת נקי ומותר באכילה.

תולעת שני חלק ב דגים